הקפות בשמחת תורה

מקור המנהג

הקפות בבית הכנסת, ציור משנת 1937 לערך.

ברכת שנה טובה המתארת את הקפות שמחת תורה, גרמניה, 1910

מנהג ההקפות בשמחת תורה הוא ככל הנראה מנהג מאוחר שהחל במאה ה-15. מנהג ההקפות, בין של ליל שמחת תורה ובין של יומו, אינן נזכרות בראשונים, בארבעה טורים או בבית יוסף. המהרי"ל כותב על בוקר שמחת תורה: "קודם הוצאת ספר תורה אומר השליח ציבור אתה הראית, והציבור עונים אחריו כל פסוק. וכשמגיע ל'כי מציון תצא תורה' מוציאין כל הספרי תורה", אך לא הזכיר שהקיפו עמהם.

בספר "המנהגים" של ר' יצחק אייזיק מטירנא הוזכרו רק ההקפות של הלילה:
"מפקין כל ס"ת שבארון וש"ץ נוטל ס"ת אחת ומתחיל אנא ד' הושיעה נא אלוקי הרוחות ב' או ג' חרוזות ומסבב את המגדל והעם עמו עם הס"ת." למחרת, בשחרית: "ומפקין כל ס"ת שבארון וש"ץ אומר שמע ישראל אחר גדלו ועומד אצל המגדל ואומר אנא ד' הושיעה נא כאמש רק שאין מסבב המגדל."

הרמ"א במאה ה-16 כבר מזכיר גם את הנוהג של הקפות ושמחה המלוות את הוצאת הספרים. בהגהותיו על השו"ע ("המפה") הוא פוסק: "נוהגין במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי התורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות (הוצאת כל ספרי התורה נזכרה גם בראשונים) וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת כמו שמקיפים עם הלולב והכל משום שמחה."

סדר ההקפות

ההקפות נערכות (ברוב הקהילות) בליל החג לקראת סוף תפילת ערבית, וביום שמחת תורה עצמו בתפילת שחרית, לפני או אחרי קריאת התורה. במשנה ברורה נכתב בשם אחרונים: "יש מקיפים ג' פעמים, ויש ז' פעמים כמו בהושענא רבה, וכל מקום לפי מנהגו". כיום נהוג להאריך בהקפות של שמחת תורה ולשלב בהם שירה וריקודים ארוכים בבית הכנסת עם ספרי התורה. מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש, והמתפללים מקיפים את הבימה שבע פעמים או יותר בעודם נושאים את הספרים עימם.

למנהג האשכנזים, בכל הקפה צועד שליח הציבור או מתפלל אחר בראש תהלוכת נושאי התורה וקורא יחד עם הציבור פסוקי תפילה, הבנויים על פי סדר הא"ב, ואומרים את הפיוט "אלוהי הרוחות הושיעה נא". בתום פסוקים אלה יוצא הקהל בשירה ובריקודים עם ספרי-התורה. למנהג הספרדים בסיום כל הקפה אומרים פסוקים נבחרים, וקטע תפילה הקשור לספירה של אותה הקפה. יוצאי מרוקו נוהגים לומר במהלך כל הקפה כמה פסוקים מ"הודו לה' קראו בשמו". גם הילדים מצטרפים להקפות כשהם אוחזים בידיהם ספרי תורה זעירים או דגלונים מיוחדים המעוטרים בסמלי החג, והמבוגרים משמחים אותם ומרקידים אותם על הכתפיים. בגולה נהגו לשים על מוט הדגל תפוח שעליו נר דולק.

בקהילות ובחסידויות מסוימות התקבע מנהג "ההקפה השישית" לזכר ששת מיליון קדושי השואה. בהקפה זו מניחים את כל ספר התורה על בימת בית הכנסת ומכסים אותם בטלית (בהקפות השניות במוצאי החג גם מעמעמים את אורות בית הכנסת) והקהל שר ניגון נוגה. בחסידות מודז'יץ מקובל לשיר את ה-"אני מאמין" של חסיד מודז'יץ עזריאל-דוד פסטג שהולחן בקרון בדרך לטרבלינקה ומזוהה יותר מכל עם השואה.

קבלת המנהג

על אף שכיום נהוג לערוך ההקפות ברוב קהילות ישראל, בעבר לא התקבל המנהג בחלק מקהילות מערב אירופה ואף נתקל בהתנגדות נחרצת. ר' שלמה זלמן גייגר מציין בספרו דברי קהלות (המהווה מקור חשוב למנהגי יהדות פרנקפורט), כי המנהג הקדום בארצות אשכנז היה שלא להקיף, והוא מבקר בלשון חריפה את רש"ר הירש שהנהיג הקפות כמנהג פולין וכינהו בלעג "חנווני מקיף, כל הישר הולך לא ילך אחריו להקיף". כמו כן, בארבע הקהילות בהן היה נהוג נוסח פרובנס לא קיבלו את המנהג.

בארץ ישראל נערכות ההקפות ביום כ"ב בתשרי (שמיני עצרת) ובחוץ לארץ בכ"ג בתשרי (שמחת תורה). עם זאת, במספר קהילות בחוץ לארץ נהגו להקיף גם בשמיני עצרת וגם בשמחת תורה, מנהג שהתקבל גם בחלק מקהילות החסידים (למשל חסידות חב"ד) וכן בחלק מקהילות הספרדים. אך היו שהתנגדו למנהג זה, מחשש שיבואו לזלזל ביום טוב שני של גלויות (הרב חיד"א).

הקפות שניות

הרמטכ"ל יצחק רבין והרב הצבאי הראשי שלמה גורן בהקפות שניות, 1966

הקפות שניות בבה"ד 6, אוקטובר 1969. אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

קובץ:Hakafots.jpg

הקפות שניות בבית הרב קוק, במוצאי שמחת תורה

במוצאי החג, עת מתחיל יום טוב שני של גלויות שהוא גם שמחת תורה בחוץ לארץ, מקובל בארץ ישראל לערוך הקפות שניות, בהן יוצאים עם ספרי התורה לריקודים בבית הכנסת או ברחובות העיר ורוקדים איתם פעם נוספת.

מקור המנהג מתואר על ידי ר' חיים ויטאל בספרו שער הכוונות, את מנהגי רבו האר"י בצפת, שהיה נוהג להקיף שבע הקפות בבית הכנסת לפני כניסתו אליו (אמנם ר' חיים ויטאל מדגיש כי בשבת האר"י לא עשה כן ורק הקיף פעם אחת בשל קדושת השבת). משם הגיע המנהג לחברון ולישיבת המקובלים בית אל בירושלים, ואחר כך התפשט גם לשאר בתי הכנסת בירושלים ומאוחר יותר לשאר קהילות ארץ ישראל. מארץ ישראל עבר המנהג גם לכמה מקהילות איטליה, והמזרח - טורקיה, בגדאד, פרס, כורדיסטן, הודו.

מלבד המקור ביחס לדברי האר"י, הוזכרו שתי סיבות נוספות להקפות השניות:

• השתתפות עם בני הגולה בחגיגותיהם אשר מתחילות בזמן זה.
• לאחר צאת החג מותר לנגן בכלי נגינה וכן יכולים להיקבץ רבים יותר לשמחת התורה ולקיים "ברוב עם הדרת מלך".
• מקור בן זמננו מייחס את מנהג ההקפות השניות לרב יצחק ידידיה פרנקל, רבה של שכונת פלורנטין בתל אביב לפני קום המדינה, שיזם במוצאי שמחת תורה של 1942 הקפות בתל אביב על מנת להזדהות עם יהודי אירופה שאז היה כבר ידוע כי מתרחש עליהם אסון גדול.
• בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו בכפר חב"ד בהוראת הרבי מנחם מנדל שניאורסון לקיים מעמד הקפות שניות המוני פתוח לקהל הרחב בהשתתפות אישי ציבור וקהל נרחב. במשך השנים הצטרפו למנהג ההקפות השניות בתי חב"ד וקהילות חב"ד בכל הארץ. הקפות נוספות מתקיימות גם בחברון בתוך מערת המכפלה, בירושלים, בתל אביב ועוד.
• בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 החלו בקיבוץ טירת צבי לקיים הקפות שניות כדי לשתף את הקיבוצים החילוניים שבשכנותם בחוויה, והצלחתם חלחלה לסניפי תנועת בני עקיבא בערים הגדולות שאימצו לעצמם את הנוהג. אחרי מלחמת ששת הימים, בעקבות שינויים ברוחו של הציבור הדתי לאומי עקב המלחמה, החל המנהג לפשוט בכל הארץ. הוא מתקיים ביוזמת בתי כנסת, מתנ"סים, ישיבות ומועצות מקומיות.

הערות שוליים

This article "הקפות בשמחת תורה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:הקפות בשמחת תורה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• הקפות בשמחת תורה in English