הקהילה הבהאית בדרום אפריקה
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
 |
 | |
קהילת מאמיני הדת הבהאית ברפובליקת דרום אפריקה נוסדה בשנת 1911, ונכון לשנת 2009 מונה כ-21,800 מאמינים בכל מחוזות המדינה.[1][2][3]
היסטוריה מוקדמת[עריכה]
נוכחותה של הדת הבהאית בדרום אפריקה החלה בשנת 1911, אז התקיימו מפגשים קהילתיים בקייפטאון, אחת משלוש ערי הבירה של המדינה.[1][3][4][5] שנה לאחר מכן, וויליאם פראטאס ובת זוגו, מאמינים בהאים תושבי מיוזנברג שפגשו את עבד אל-בהאא, מנהיגה השני של הקהילה הבהאית העולמית, שבו למדינה מניו יורק.[6][7]
ב"לוחות התוכנית האלוהית", קובץ מכתבים מאת עבד אל-בהאא למאמינים הבהאים בארצות הברית וקנדה, נכתב:[8]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בדף תבנית:ציטוט/style.css אין תוכן.
"כתוצאה מכך, מספר נשמות עשויות לקום ולפעול בהתאם לתנאים האמורים ולמהר לכל חלקי העולם, במיוחד מאמריקה לאירופה, אפריקה, אסיה ואוסטרליה, ולנסוע דרך יפן וסין, כמו כן, ממורים מגרמניה. ומאמינים עשויים לנסוע ליבשות אמריקה, אפריקה, יפן וסין; בקצרה, הם עשויים לנסוע בכל היבשות והאיים של הגלובוס."
לאחר מותו של עבד-אל בהאא בשנת 1921, החלו לעבור מאמינים בהאים לדרום אפריקה, ובשנת 1925 הוקמה בפרטוריה האספה הבהאית המקומית הראשונה במדינה; האספה פורקה בשנת 1931. בשנת 1929 הוקמו קהילות נוספות בכף המערבי ובאזור יוהנסבורג. בשנותיהם הראשונות, המאמינים הבהאים לימדו בעיקר את האוכלוסייה הלבנה, שנטתה לראות באמונה הבהאית מעין פילוסופיה.[6]
בשנים לאחר מכן הייתה נסיגה בנוכחות הבהאית במדינה. בשנת 1937 שתי מאמינות אמריקאיות, לולי מתיוס ואופליה קורס, ניסו להחיות את הקהילה הבהאית בדרום אפריקה אך נחלו כישלון ועזבו במהרה, כך שנותרה במדינה מאמינה אחת: אגנס קארי, עובדת סוציאלית שזכתה לתואר "אם הבהאים של דרום אפריקה".[5][6]
בשנת 1949, רג'ינלד טורווי, דרום אפריקאי מליידיברנד, שב למדינה מאנגליה שם הצטרף לאמונה הבהאית. טורווי לא היה מודע לקיומה של קארי, לכן חי שלוש עשרה שנים כמאמין בודד. על סבלנותו, מסירותו ושירותיו לקהילה בשנותיו האחרונות, קיבל את התואר "אבי הבהאים של דרום אפריקה".[5][6]
מסע עשר השנים[עריכה]
בשנת 1953 שוגי אפנדי, מנהיגה השלישי של הדת הבהאית, השיק את המאמץ המתואם העולמי הראשון להרחבת האמונה הבהאית, "מסע עשר השנים" ("the Ten Year Crusade"). מטרת המאמץ הייתה לפתח את מוסדות המרכז הבהאי העולמי, להתבסס במדינות בהן האמונה כבר נוכחת ולהפיצה במדינות נוספות.[9]
כתוצאה מכך, בשנת 1953 הגיעו שלושה עשר חלוצים לדרום אפריקה, ובסך הכל בשנים לאחר מכן הגיעו שישים וחמישה חלוצים נוספים, וחלקם התיישבו במדינה לצמיתות. בעקבות הוראותיו של אפנדי, ריכזו החלוצים את עבודת ההוראה שלהם באוכלוסיות שחורים וצבעוניים (Coloured) במדינה. במהלך השנים הבאות הצטרפו לאמונה הבהאית אזרחים מכמה קבוצות אתניות כגון זולו, שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.צואנה ([[::Tswana people|שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.<s']]), קוסה וסוטו.[6]
עד שנת 1956 האמונה הבהאית התפרסה על פני 15 מדינות בדרום יבשת אפריקה, וכן בסנט הלנה ובאיים באוקיינוס ההודי. בשנה זו האספה הרוחנית של הבהאים בדרום ומערב היבשת נבחרה כגוף המנהלי של המאמינים באזור גיאוגרפי זה. לאחר מות שוגי אפנדי ובחירת בית הצדק העולמי, הוקמו אסיפות לאומיות במדינות השונות.[3]
האמונה הבהאית תחת האפרטהייד[עריכה]
כזכור, האפרטהייד הייתה מדיניות הפרדה גזעית שהונהגה בדרום אפריקה בשנים 1948-1994 והעניקה זכויות יתר לאנשי המיעוט הלבן על פני שחורים ובני תערובת.
מדיניות האפרטהייד הייתה מנוגדת לאמונה הבהאית ובפרט לעקרון אחדות המין האנושי. לכן, בשנים אלה, הן מאמינים בהאים והן המוסדות המנהליים של הקהילה הבהאית בדרום אפריקה נצפו על ידי משטרת הביטחון המקומית, זאת בשל השילוב הגזעי שאפיין את הקהילות הבהאיות ופעילותן. למרות זאת במסגרת הניגוד בין עקרונות הקהילה והמדינה, הקהילה הבהאית לא התנגדה אקטיבית לשלטון האפרטהייד מפני שמעורבות בפוליטיקה מפלגתית והתנגדות למשטר אסורות על ידי בהאא אללה.[6]
במקרה של איסור פעילות בין-גזעית, במקום לפצל את המוסדות האדמיניסטרטיביים של הקהילה לפי קבוצות באוכלוסייה, הוחלט להגביל את החברות בגופי המנהל למאמינים שחורים, שהיו מרבית חברי הקהילה.[1][3][10] לפי אפנס סן, מאמין בהאי דרום-אפריקאי, אשתו והוא פחדו תחילה שלאנשים הלבנים יש תוכניות להרוג אותם; פחד זה נעלם כשהם הצטרפו לקהילה הבהאית, אך הם נאלצו להיזהר מלפגוש אותם בגלל חששותיהם ממעקב המדינה.[7]
ניסיונות הקהילה הבהאית לשמור על אחדות בין-גזעית הפריעו לא פעם למעמדם החברתי של המאמינים. לעיתים קרובות, בהאים מהגזע הלבן היו מנודים מקבוצות חברתיות לבנות, ואילו בההאים שחורים ספגו גינויים מאזרחים שחורים על הפסיביות שלהם במאבק הפוליטי לשוויון. מתיחות זו הביאה אף להוצאה להורג של ארבעה מאמינים בהאים במוקדי פולחן של הקהילה בשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.מדנצאנה ([[::Mdantsane|שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.<s']]) ובשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.אומטטה ([[::Mthatha|שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.<s']]).[11]
פעילות חברתית לאחר תקופת האפרטהייד[עריכה]
לאחר תום האפרטהייד, הקהילה הבהאית הייתה מעורבת בשלל פרויקטים חברתיים במדינה. דוגמה לכך היא המעורבות של מעל מאה מאמינים בהאים דרום-אפריקאים בארגון והוצאה לפועל של מפגש של פרלמנט הדתות העולמי, שהתקיים במדינה בשנת 1999.[12]
בהתייחס לגזענות, הקהילה המקומית הדהדה מסרים המאפיינים את האמונה הבהאית:[13]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בדף תבנית:ציטוט/style.css אין תוכן.
"המציאות היא שיש רק את המין האנושי האחד. אנחנו עם יחיד, המאכלס את כדור הארץ, משפחה אנושית אחת המחוברת יחד בגורל משותף, ישות אחת שנוצרה מאותו חומר, מחויבת 'להיות אפילו כנשמה אחת'.
ההכרה במציאות זו היא התרופה נגד גזענות, שנאת זרים וחוסר סובלנות על כל צורותיה. זה צריך, בהתאם, להיות העיקרון המנחה מאחורי הדיונים, הדיונים והתפוקה הסופית של הוועידה העולמית נגד גזענות."
בנושא מחלת האיידס, למשל, הקהילה הבהאית המקומית הדגישה את הקשר בין המחלה לאי-שוויון מגדרי וגינתה את תופעות האשמת הקורבן והסטיגמטיזציה עמה מתמודדים החולים בנגיף ה-HIV:[14]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בדף תבנית:ציטוט/style.css אין תוכן.
"מנהיגים דתיים ואנשי אמונה נקראים גם להגיב באהבה ובחמלה לסבל האישי העז של אלה שנפגעו ישירות או בעקיפין ממשבר האיידס. עם זאת, נטייה של החברה כולה לשפוט ולהאשים את הסובלים, מאז הופעת מחלה זו, חנקה את החמלה כלפי קורבנותיה. הסטיגמטיזציה שלאחר מכן של אנשים הלוקים ב-HIV/איידס עוררה רתיעה עמוקה של אנשים נגועים לפנות לטיפול ושל חברות לשנות גישות ופרקטיקות תרבותיות הנחוצות למניעה וטיפול במחלה. שיפוטים כאלה יכולים להתבטא במיוחד בקהילות דתיות הנאבקות לשמור על סטנדרט גבוה של התנהגות אישית."
כמו כן, פרסמה הקהילה הצהרות, על בסיס כמעט שנתי, בנושאים נוספים כגון: חוקה, חינוך, שגשוג האנושות, עונש מוות והפסקת הריון, זאת במסגרת המשרד הבהאי לענייני ציבור (BOPA), המייצג את הקהילה באמצעי התקשורת ובחברה האזרחית.[6][15]
הקהילה הבהאית בדרום אפריקה כיום[עריכה]
הקהילה הבהאית בדרום אפריקה ציינה בשנת 2003 יובל לקיומה. במסגרת המועד, התקיימו חגיגות במספר אתרים במדינה.[7][16]
מבחינה דמוגרפית, נכון ל-2009 מספר המאמינים הבהאים במדינה הוא כ-21,800 מאמינים, המהווים כמחצית האחוז מהאוכלוסייה הכללית במדינה.[2] המאמינים פרוסים על פני כל המחוזות במדינה, וחיים בסביבות עירוניות וכפריות כאחד.[3] לצד זאת, לא קיימים במדינה מקדשים דקורטיביים ובתי תפילה בהאים, למעט המרכז הבהאי הלאומי בשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.רנדבורג ([[::Randburg|שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.<s']]).[15]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- האתר הרשמי של הקהילה הבהאית בדרום אפריקה.
- קורות הקהילה הבהאית בדרום אפריקה, מתוך הספרייה הבהאית הדיגיטלית.
הערות שוליים[עריכה]
[[קטגוריה:קהילות בהאיות לפי מדינה]] [[קטגוריה:דרום אפריקה: דמוגרפיה]]
This article "הקהילה הבהאית בדרום אפריקה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:הקהילה הבהאית בדרום אפריקה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
- ↑ 1.0 1.1 1.2 The Independent Forum for Faith and Media, IFFM E-Booklet Series on Religions in South Africa, Vol. 2: The Bahá’í Faith, 2012, retrieved on March 20, 2024
- ↑ 2.0 2.1 Religious Intelligence, Country Profile: South Africa, 2009, retrieved on March 20, 2024.
- ↑ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Bahá’í Community of South Africa, History of the Bahá’í Faith in South Africa, retrieved on March 20, 2024.
- ↑ Anthony A. Lee, The Baha'i Faith in Africa, (Brill: Leiden, 2011), p. 65.
- ↑ 5.0 5.1 5.2 Robert H. Stockman and Will C. van den Hoonaard, Sub-Saharan Africa, in Robert H. Stockman (eds.), The World of the Bahá'í Faith (Routledge: London, 2021), p. 623.
- ↑ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 Bahá’í Library Online, Progress of the Bahá'í Faith in South Africa since 1911, retrieved on March 20, 2024.
- ↑ 7.0 7.1 7.2 Bahá’í World News Service, Generation expresses gratitude, retrieved on March 20, 2024.
- ↑ Ahmad Sohrab and Abdu'l-Bahá, Tablets, Instructions and Words of Explanation: For the Assemblies and Meetings of the Bahá'ís of the United States and Canada, 1919, retrieved on March 20, 2024
- ↑ Shoghi Effendi, Messages to the Bahá’í World: 1950–1957, (US Bahá’í Publishing Trust: 1971).
- ↑ Bahá’í Topics, Statement to the Truth and Reconciliation Commission, retrieved on March 20, 2024
- ↑ Bahá’í Faith South Africa, The History of the Bahá’í Faith in South Africa: A Growing Community, 2014, retrieved on March 20, 2024
- ↑ One Country, In South Africa, the world's religions gather for dialogue and action, 1999, retrieved on March 20, 2024
- ↑ Statement Library, One Same Substance: Consciously Creating a Global Culture of Unity, August to 7 September 2001, retrieved on March 20, 2024.
- ↑ The Bahá’í Faith South Africa, Statement on HIV/AIDS and Gender Equality, 31 August to 7 September 2001, retrieved on March 20, 2024.
- ↑ 15.0 15.1 James Bishop, The Dimensions of the Bahá’í Religion in South Africa, September 21, 2020, retrieved on March 20, 2024.
- ↑ Alan Woodhurst, Bahá’í Activities in South Africa, 2004, retrieved on March 20, 2024.
