הצעות לקנטוניזציה של ישראל כפתרון לפיצול החברתי

תוכנית הקנטונים הועלתה עוד בשנות השלושים של המאה ה-20 כפתרון לסכסוך הטריטוריאלי בין היהודים והערבים בארץ ישראל. תוכנית לחלוקה של ישראל לקנטונים מועלית לאחרונה שוב בשיח הציבורי כפתרון לבעיית הפיצול החברתי הגובר בקרב אזרחי מדינת ישראל. הוצעו חלוקות על בסיס גאוגרפי והוצעה גם חלוקה על בסיס אישי (פרסונלי). הרציונל של הצעות החלוקה הוא לאפשר לכל קבוצה באוכלוסייה לחיות את חייה בהתאם לערכיה.

על הפיצול החברתי[עריכה]

כאחת מההתייחסויות הבולטות לנושא ניתן לציין את "נאום השבטים" של הנשיא ראובן ריבלין ב-7 ביוני 2015. ריבלין מציין כשבטים מרכזיים את החילונים, דתיים לאומיים, חרדים וערבים. נראה שמאז הפיצול החריף, בעיקר על רקע יוזמת "הרפורמה המשפטית" שקידמה ממשלת ישראל השלושים ושבע בשנת 2023. יוזמה זו יצרה פיצול חריף נוסף, בין אילו שחרדים לדמותה של ישראל כדמוקרטיה ליברלית בעלת שלוש רשויות עצמאיות, לבין אלו שרואים במצב הקיים "דיקטטורה של מערכת המשפט". פיצול זה אינו תמיד חופף את החלוקה לשבטים המרכזיים אותם ציין ריבלין.

הצעות לקנטוניזציה[עריכה]

הצעות לקנטוניזציה על בסיס גאוגרפי[עריכה]

ההצעות לחלוקה על בסיס גאוגרפי. מתבססות על המציאות הקיימת בה קיימת בפועל הפרדה גאוגרפית בין "השבטים". הפרדה כזאת קיימת בפועל, בעיקר לגבי האוכלוסיות הערבית והחרדית, ובמידה חלקית, האוכלוסייה הדתית לאומית. קרלו שטנגר וג'ד ידיד פרסמו כבר באוקטובר 2014, בעיתון הארץ, את "חזון הקנטונים". טענתם היא שעלינו להכיר בכך שבנושאים מסוימים לעולם לא יהיה קונצנזוס לאומי, אי לכך, כדי לשמור על אחדות לאומית ובו בזמן לאפשר ביטוי למגוון הזהויות בארצנו, יש להאציל את הכוח לרמה האזורית. הם גם מציינים על גבי מפה את הצעתם לחלוקה למחוזות או קנטונים. הצעתם היא שהמחוזות יקבלו לידיהם סמכויות בתחומים כגון בריאות, חינוך, סביבה ותחבורה, בעוד הממשלה המרכזית תטפל בעניינים כמו צבא, פרויקטים של תשתיות לאומיות, מדיניות חוץ וכדומה.

הצעה לחלוקה על בסיס אישי[עריכה]

חלוקה לקנטונים (או מה שהכותבים מכנים "אלומה") על בסיס אישי הוצעה על-ידי יוג'ין קנדל ורון צור במסגרת המכון האסטרטגי לעתיד ישראל - ISFI . הצעה, שנכתבה בעקבות "הרפורמה המשפטית" ואירועי ה-7 באוקטובר 2023. לדעתם, המאבק הפנימי חסר פשרות על ערכים מסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל. טענתם היא כי במסגרת המשטר הפוליטי הנהוג בישראל כיום, אין אפשרות להפסיק את המלחמה הפנימית. הכותבים מתייחסים גם לאספקט הכלכלי בו קבוצה קבוצות אוכלוסייה גדולות וצומחות במהירות מקבלות החלטות קבוצתיות שהן אינן מסוגלות וגם לא מוכנות לממן בעצמן. הן חשות בטוחות שיש באפשרותן ״לחייב״ מישהו אחר לשלם את החשבון. בפועל – מדובר במשלמי המיסים שמחוץ לקבוצה הנדרשים לשאת בהוצאות. הם מזהירים שהציבור הציוני הליברלי ינסה להילחם על ערכיו ועל פרנסת ילדיו כל עוד יש לו תקווה לשינוי. התפוגגות של התקווה עלולה להיות נקודת האל חזור במסלול אל סופה של המדינה. תהליך עלול להיות חד ומהיר. עזיבת הראשונים תכביד רבות על אלו שיישארו ותגרום לרבים יותר לרצות לעזוב. זה עלול להיות תהליך שרשרת שמחזק את עצמו בדומה ל"ריצה אל הבנק". הצעתם היא להעביר את ישראל ממשטר אוניטרי למשטר פדרלי תלת־רובדי: ממשלה פדרלית, ממשלות של שלוש אלומות ורשויות מקומיות. ״אלומה״ הוא השם למסגרת ממשלית חדשה של מעין אוטונומיה חברתית הכפופה לחוקה ולממשל פדרלי, ללא ממד גאוגרפי. ההצעה כוללת הקמת שלוש אלומות כרובד ממשלי חדש תחת ממשל פדרלי ממלכתי במדינת ישראל: אלומה יהודית, דמוקרטית וליברלית; אלומה תורנית־לאומנית; ואלומת ״כל תושביה״. כל אזרח יבחר לאיזו אלומה להשתייך ויהיה חייב לציית למערכת חוקים ייחודית המתאימה לערכיו. הנהגת כל אלומה תיבחר בנפרד בבחירות פוליטיות על ידי חבריה היא תישא באחריות בלעדית על מגוון סוגיות – מיסוי, תקציב, חינוך, בריאות, רווחה, פנסיות ועוד – לפי ההעדפות של חבריה. הממשלה הפדרלית תהיה האחראית על הביטחון, יחסי החוץ, איכות הסביבה, מדיניות מוניטרית, מערכת משפט פלילי, בנייה ותחזוקת תשתיות, הפעלת המוסדות והגופים הלאומיים ואספקת השירותים הציבוריים שהאלומות או הרשויות המוניציפליות אינן יכולות לספק ביעילות. נוסף על כל אלו, הממשל הפדרלי יהיה אחראי לשמר ולאכוף את החוקה והחוקים הפדרליים.

ביקורות[עריכה]

עינב שיף מבקר את מה שהוא מכנה "פנטזיית ההיפרדות בין ישראל ויהודה". הטענה שלו היא שרעיון המימוש של הקנטוניזציה אינו מציאותי ועצם הדיבור על כך עלול לחזק את העוינות בין הקבוצות השונות.