הנוסעת
תבנית:אופרה הנוסעת היא אופרה מאת המלחין היהודי-פולני מייצ'יסלב ויינברג והליברטיסט אלכסנדר מדביידב, העוסקת בקצינת אס אס לשעבר שמפליגה עם בעלה לברזיל, ורואה בין הנוסעים אסירה פוליטית מאושוויץ שלא הייתה אמורה לשרוד.
היסטוריה[עריכה]
בשנת 1959 כתבה זופיה פוזמיש, אסירה פוליטית ניצולת אושוויץ, תסכית רדיופוני בעקבות מפגש עם תיירת גרמנית בכיכר הקונקורד בפריז אשר הזכירה לה את אחת הסוהרות שלה באושוויץ. דבר הציף באופן בה את הטראומה והזוועות מהמחנה, וכשחזרה לביתה שבפולין החלה לעבוד על מחזה הרדיו שבבסיסו מפגש בין סוהרת לשעבר באושוויץ, לבין אחת האסירות שהיו תחת מרותה.
בשנת 1968 כתב המלחין מייצ'יסלב ויינברג יחד עם הליברטיסט אלכסנדר מדביידב עיבוד אופרה לתסכית בהזמנת תיאטרון הבולשוי הרוסי. ההופעה בוטלה עקב חוסר החשיבות שייחסו הרשויות לנושא, וויינברג, שמת ב־1996, לא זכה לראותה על במה. האופרה נשמעה לראשונה בציבור כשזכתה לביצוע קונצרטנטי בתיאטרון סטניסלבסקי במוסקבה ב־2006. ארבע שנים אחרי כן היא הועלתה בבכורה עולמית בפסטיבל ברגנץ שבאוסטריה, לפי בימוי של דייויד פאונטני, ובהמשך בשלל בתי אופרה בולטים בארצות הברית ובאירופה. בשנת 2019 הועלתה האופרה גם בישראל, תחת האופרה הישראלית.
תקציר העלילה[עריכה]
העלילה מתרחשת בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 על אוניית נוסעים.
מערכה ראשונה[עריכה]
תמונה ראשונה[עריכה]
ולטר, דיפלומט גרמני, ואשתו הצעירה ליזה, נמצאים בדרכם לברזיל שם הוא אמור לעבוד בתפקיד רשמי. לפתע, ליזה מבחינה בנוסעת באונייה והיא חושבת שהיא מזהה אותה, רק שהיא יודעת שהאישה הזאת בעצם מתה. ההלם מהזיהוי מביא אותה לגלות לבעלה בפעם הראשונה כי היא היתה שומרת של האס. אס. באושוויץ. הגילוי גורם למשבר ביחסים שלהם.
תמונה שנייה[עריכה]
במחנה אנו לומדים כי "הנוסעת" היא מרתה, אסירה פולניה שליזה, השומרת, סימנה כמישהי שתוכל לעזור לה לשלוט באסירים האחרים.
תמונה שלישית[עריכה]
במגורי האסירות אנו פוגשים נשים שהגיעו מכל רחבי אירופה לגיהינום הקוסמופוליטי במחנה. קטיה, שנאשמת כי היא פרטיזנית רוסיה, מגיעה לאחר חקירה אכזרית וליזה מוצאת פתק בפולנית שעשוי להרשיע אותה. ליזה מצווה על מרתה לקרוא את הפתק ומרתה קוראת אותו כאילו הוא מכתב אהבה שנכתב אליה על ידי ארוסה תדאוש, שהיא מאמינה שהוא נמצא כאסיר במחנה. על הספינה ליזה וולטר מנסים להתמודד עם הרקע המאיים על היחסים שלהם.
מערכה שנייה[עריכה]
תמונה רביעית[עריכה]
בהשגחתה של ליזה האסירות מסדרות פרטים שונים שנלקחו מהאסירים. קצין מגיע ודורש כינור כיוון שהמפקד ציווה לארגן קונצרט בו אחד האסירים יהיה חייב לנגן את הוולס האהוב עליו. ליזה מביאה כינור אבל הקצין אומר שהוא ישלח את האסיר עצמו שאמור לנגן בקונצרט להביא את הכינור. האסיר הוא תדאוש. הוא ומרתה נפגשים לרגע קט לפני שליזה מפריעה להם. היא מאפשרת להם להמשיך את הקשר הקצר ומקווה שתוכל לנצל את הרשות שהיא נותנת להם לטובתה בעתיד.
תמונה חמישית[עריכה]
ליזה מתעמתת עם תדאוש בסדנה בה הוא עובד ומייצר קישוטים מכסף עבור הקצינים הגרמנים. אחד הקישוטים הוא של דמות המדונה וליזה מזהה אותה כמרתה. ליזה מציעה לתדאוש להיפגש עם מרתה אך הוא מסרב. הוא לא רוצה להיות חייב לליזה מאום.
תמונה שישית[עריכה]
במגורי האסירות חוגגים את יום הולדתה של מרתה. היא שרה שיר על אהבתה למוות. ליזה מפריעה למסיבה ומספרת למרתה שתדאוש סירב להצעה שלה לראות אותה אבל מרתה לא מתרגשת: אם זו היתה החלטתו של תדאוש סיבותיו לבטח עמו. איבט מנסה ללמד אסירה רוסיה זקנה צרפתית וקטיה שרה שיר על רוסיה. לפתע השומרים נכנסים פנימה: זהו זמן הסלקציה. מספרים מוכרזים וחלק מהאסירות מובלות החוצה. ליזה אומרת למרתה שהזמן שלה עוד לא הגיע: היא תאפשר לה לחזות בקונצרט של תדאוש.
תמונה שביעית[עריכה]
על הספינה ליזה וולטר מסכימים ביניהם כי גם אם "הנוסעת" היא אכן מרתה, הם יתעלמו מהעניין והם מחליטים להצטרף לנשף הריקודים בסלון הספינה. אך ליזה מזדעזעת כאשר "הנוסעת" ניגשת ללהקת הנגנים ולפתע הם מתחילים לנגן את הוולס של המפקד מהמחנה.
תמונה שמינית[עריכה]
במחנה הגיעה השעה לקונצרט וכל הקצינים והאסירים מתקבצים. תדאוש לא מנגן את הוולס המצופה אלא נעימה אחרת. האירוע מופסק בזעם והכינור מנותץ. תדאוש נגרר לתאי המוות.
אפילוג[עריכה]
אנו נותרים עם מרתה והזיכרונות שלה – הבקשה שלה שכל אלו שסבלו לא יישכחו לעולם.
דמויות[עריכה]
- מרתה - אסירה פוליטית במחנה אושוויץ
- ליזה - סוהרת לשעבר במחנה אושוויץ, נשואה לוולטר
- וולטר - בן הזוג של ליזה
- תדאוש - אסיר באושוויץ
- קטיה - אסירה פוליטית באושוויץ, מואשמת כפרטיזנית
בישראל[עריכה]
בשנת 2019 עלתה האופרה בישראל, תחת האופרה הישראלית, יחד עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. הבמאי המקורי דייויד פאונטני הגיע לארץ לפקח על ההפקה הישראלית, ואליו הצטרף רוב קרלי כבמאי מחדש. על התזמורת ניצח סטיבן מרקיורי, ואיתן שמייסר ניצח על מקהלת האופרה.
תפקידים[עריכה]
- מרתה - אדריין מיקש, אירה ברטמן
- ליזה - דווידה קראנאס, עידית זמיר
- וולטר - דייויד דנהולט, פטר מארש
- תדאוש - מורגן סמית, עודד רייך
- קטיה - אלה וסילביצקי
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הנוסעת באתר [האופרה היראלית תל אביב - יפו | האופרה הישראלית]
- יעל שוב, סיפורה המרתק של אופרת השואה "הנוסעת" באתר TimeOut, בתאריך 21 באפריל 2019
- עמית סלונים, פלנטה אחרת, אופרה אחרת: אושוויץ הוקם מחדש בתל אביב, וזה מצמרר כמו שזה נשמע, באתר וואלה!, 1 במאי 2019
This article "הנוסעת" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
|
This page exists already on Wikipedia. |
