המעורבות הבריטית במלחמת תש"ח
מדיניות ממשלת בריטניה בהנהגת הלייבור במזרח התיכון, בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה בשלהי תקופת המנדט הבריטי ובתחילת מלחמת העצמאות, כלפי היישוב והמדינה היהודית בדרך, עמדה בסתירה לכוונות כתב המנדט ולהחלטות האו"ם. שר החוץ ארנסט בווין אמר שבריטניה רואה בערביי ארץ ישראל שותפים וכי בעיית העקורים באירופה אינה קשורה לפתרון בעיית ארץ-ישראל. מדיניות זו נועדה לשמר את אחיזתה של בריטניה במזרח התיכון, ולחזק את מעמדה בעולם הערבי, על חשבון היישוב היהודי בארץ ישראל, ולמנוע חדירה סובייטית/קומוניסטית לאזור זה. במסגרת זו, פעלה ממשלת בריטניה באמצעים שונים, לעודד פלישה של מדינות ערב לשטח ארץ ישראל המנדטורית לאחר סיום המנדט הבריטי, שתביא לחיסול המדינה היהודית, שנועדה לקום במסגרת תוכנית החלוקה, או לצימצום ניכר של שטחה. התוכניות הבריטיות נכשלו לבסוף, עקב ניגודי אנטרסים בין המדינות הערביות השונות, שנועדו להשתתף בפלישה לא"י, ההצלחות הצבאיות של כוחות ההגנה ולאחר מכן צה"ל במערכה בא"י, והמהלכים המדיניים של ההנהגה הישראלית, בראשות דוד בן-גוריון, בזירה הבינלאומית.
הרקע[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. המנדט הבריטי בארץ ישראל כלל כמטרה מרכזית הקמת בית לאומי יהודי לעם ישראל. בעת מלחמת העולם השנייה התגייס היישוב היהודי כולו לסייע לבריטניה למען ניצחון בעלות הברית. בעולם הערבי לעומת זה היו רבים שיחלו לניצחון גרמניה הנאצית ואף פעלו לשם כך.
האימפריה הבריטית סיימה את מלחמת העולם השנייה במשבר כלכלי עמוק ביותר ובה בעת שמרה בידיה את מרבית השטחים ששלטה בהם במזרח התיכון טרם המלחמה. הממשלה הבריטית החליטה לשמר את ההגמוניה כמעצמה עולמית.[1] האתגר שעמד לפניה באותה עת כלל מלבד השנאה הערבית גם עמידה מול שלוחי ברית המועצות ומול שאיפת עצמאות העמים באזורים השונים.
הממשלה הבריטית רצתה לשחרר את כוחות הצבא הבריטי ושמה יהבה על הערבים לשמור על האינטרסים שלה ונקטה במספר פעילויות בהתאם. ב-22 במרץ 1945 תמכה בהקמת הליגה הערבית. בסוף מלחמת העולם סייעה לסילוק הצרפתים מלבנון ומסוריה וחיזקה את הצבאות הערביים. בריטניה בנתה את הלגיון הערבי החמוש והמצויד הייטב ונמצא בפיקוד בריטי. הערכתם הייתה שכוחו לא יספיק להשתלט על כל ארץ ישראל ולכן היה צורך להפעיל לצדו צבאות נוספים, בעיקר העיראקי והמצרי.
הקמת בית לאומי לעם היהודי שהייתה מטרת המנדט בהצהרת חבר הלאומים נזנחה לחלוטין. הנכסים האסטרטגים העיקריים בארץ ישראל התרכזו באזור חיפה. צינור הנפט מכירכוכ בתי הזיקוק ונמל חיפה. כוונת הבריטים הייתה שנכסים אלה יישארו בידם וכדי להבטיח זאת יתפס האזור על ידי ממלכת עבר הירדן.[2][3] וכן ראתה את אזור הנגב כחיוני למעבר חופשי בין עבר הירדן לתעלת סואץ.
החלשת ישראל[עריכה]
חסימת הים - כדי להחליש את היישוב היהודי הפעיל הצי המלכותי הבריטי כח ימי ואווירי גדול לסגירת ארץ ישראל בפני ניצולי השואה. ספינות המעפילים יורטו ומשלוחי חימוש נחסמו. פעולות לחימה בוצעו מול תנועת המרי העברית וחיפושים והחרמת החימוש המועט שהיה בידי מגיני היישוב.
מעצר בעלי כושר לחימה - גם לאחר הקמת מדינת ישראל ויציאת הבריטים הוחזקו במחנות המעצר בקפריסין גברים בגיל כושר לחימה שלא שוחררו עם יתר המעפילים עד ינואר 1949. נעשתה פעילות של הברחתם בספינות קטנות ממש כמו בימי ההעפלה. דבר שהביא לסיכון חיים כמו במקרה של הספינה נרקיס אשר ב-11 בנובמבר 1948 נסחפה בסערה לקרבת החוף הסורי עד שחולצה על ידי אח"י מעוז (ק-24) בפיקוד מילה ברנר.
פגיעה בכלכלה - כדי להחליש כלכלית את היישוב, לאחר החתימה עם העיראקים על "חוזה פורטסמות' 1948", הוחלט בקבינט הבריטי להוציא מיד את פלשתינה מגוש השטרלינג וכי תשלום חובות ממשלת בריטניה לממשלת המנדט יעוכבו. התהליך בוצע בפועל בפברואר 1948. סכומי הכסף הגדולים שהוחזקו במטבע שטרלינג בבנקים בריטיים עוכבו. בקיץ 1949 הסכימה הממשלה הבריטית לדון והעלתה מצידה תביעות כספיות נגדיות. עניין זה האריך את המשא ומתן בתקופה שישראל הייתה זקוקה מאוד לכסף.[4]
ריקון מאגרי הדלק - במקביל ליציאת הבריטים מהארץ הם הורו לחברת האנרגיה של להפסיק הזרמת נפט גולמי בצינור הנפט מעיראק. במהלך החודשים הראשונים של שנת 1948 פעלו בתי הזיקוק ובהם עבדו פועלים ערביים וגם יהודים. ההנהלה הבריטית צפתה ניצחון צבאי לכוחות הערביים, ולכן, כאשר פרצה שביתה של הפועלים הערבים במפעל באפריל 1948, עזבו המנהלים הבריטיים את המפעל ואת הארץ והפקידו את בתי הזיקוק בידי העובדים היהודיים. במקביל כבשו כוחות ההגנה והפלמ"ח את חיפה והודיעו לדוד בן-גוריון כי גם בתי זיקוק בידם, מהלך זה הפתיע ושימח מאוד את דוד בן-גוריון.
במאי 1948 חזרו הבריטים לבתי הזיקוק בליווי צבא ורוקנו את הנפט מהמכלים לאוניות הצי המלכותי הבריטי ומיכליות. ב-1 ביוני הורה שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, על סגירת בתי הזיקוק בחיפה.[5] ממשלת ישראל, שהייתה זקוקה לנפט, לצורכי הצבא הנמצא במלחמה קשה, ולדלק לצרכים אזרחיים חיוניים, הורתה להפעיל את בתי הזיקוק מבלי לקבל את אישורה של הנהלת החברה אך גם מבלי להלאימה.[6] בניגוד לרצונו של בווין הושגה בארץ הבנה בין מועצת פועלי חיפה לבין ג'ון הופקינס, מנהל כוח האדם, כמייצג ההנהלה, כי הבריטים יתנו למועצת פועלי חיפה כנציגת המוסדות היהודים לנהל את המפעל, לשמור עליו ולהחזירו לבריטים כשיוכלו לשוב לישראל. עובדי בתי זיקוק גילו כי ניתן להוציא מהמכלים ומצינורות הנפט כמויות גדולות של דלק על ידי הצפתם במים, וכך התקיימה מדינת ישראל מספר חודשים על דלק זה, ולא קרסה מחוסר אנרגיה. בהמשך יובא דלק גולמי לזיקוק מרומניה ומקסיקו, וכן דלק מטוסים מזוקק.
בנית הכוח הערבי ועידוד מנהיגיו לפלישה[עריכה]
החימוש הבריטי של צבאות ערב לקראת המלחמה הסדירה ובמהלכה[עריכה]
האסטרטגיה הבריטית-ערבית נבנתה מראש על יצירת עדיפות ערבית טוטאלית בנשק כבד שנועדה להכריע את הכוח הישראלי תוך כשבועיים מהפלישה. במברק ממשרד החוץ הבריטי למחלקת המדינה האמריקנית, בינואר 1948, נכתב: "אין לנו עצמנו כל רצון להשהיית משלוחי הנשק [הבריטיים לערבים] כי זוהי הליבה של התכנית שלנו"!.[7] תת-פרק זה מציג בקצרה את התהלכים בהם ממשו הבריטים את האסטרטגיה הזו, לנוכח השינויים הדינמיים שהתרחשו בשטח. אסטרטגיה בריטית זאת תוכננה מול כוח ישראלי שהיה רק בתהליך התארגנותו לצבא סדיר ולמעשה חסר כליל נשק כבד בשלב הבלימה, למעט מעט אמצעי נגד (נ"מ ונ"ט) וחמישה תותחי שדה עתיקים.[hebrew 1].
תמצית מהלכי החימוש הבריטי הבולטים ותוצאותיהם ביחסי הכוחות בזמן הפלישה הלגיון הערבי התחמש עד צוואר בציוד בריטי, ותוגבר מכוח חטיבתי לדיביזה (אומנם מוקטנת). מטוסי ספיטפייר מהמערך הבריטי במצרים ונשק נוסף נמסרו למצרים במאי 1948.[8] עיראק קיבלה ציוד להקמת שתי דיוויזיות.[hebrew 2] צבא ההצלה התארגן בסוריה עם ציוד בריטי שפונה מארץ ישראל. חיל הספר הבריטי פורק לפי החלטה מלונדון ואנשיו גויסו ללגיון הערבי ולצבא ההצלה.
תמצית סה"כ יחסי הכוחות בפלישה, ב-15 במאי, שנבעו מהחימוש הבריטי לערבים ומהמצור הימי והאווירי הבריטי על ישראל:[9] מבחינת כוח האדם קרוב לאיזון: טנקים כשירים ישראל 0, ערבים 40: שריוניות נושאות תותח 0, 200: משוריינים 120, 300: תותחי שדה 5, 140: תותחי נ"ט ונ"מ 24, 220: מטוסי קרב הפצצה 0, 60: מפציצים 0, 14. ספינות חמושות 3, 12.
פירוט תהליכי החימוש הבריטי את הערבים בחלוקה לתקופות - על פי עמיצור אילן[10] ניתן לחלק את מדיניות החימוש הבריטית לשלושת הצבאות המרכזיים, הלגיון, צבא עיראק וצבא מצרים לשלוש תקופות, ונסקור אותן כאן בהתאם:
בתקופה א - החימוש הבריטי את הערבים, עד ינואר 1948 תקופה א נמשכה עד קריסת הניסיונות לחוזה הדדי חדש עם מצרים ועם עיראק: מצרים 12/1946, עיראק 1/1948 (קריסת חוזה פורטסמות' ו"עסקת פלשתינה").
במצרים הוקמה משלחת צבאית בריטית לשיפור וקידום יכולות הצבא המצרי. עם העימותים המדיניים המצרים-בריטים בסוף 1946 ובקיץ 1947, הוקפאו עבודת המשלחת ושיפור יכולות הצבא. ואולם, חוזי רכש שנחתמו קוימו על ידי הבריטים (ראו תקופה ב).
בעיראק בשנת 1947 פעלה משלחת צבאית בריטית לשיפור וקידום יכולות הצבא העיראקי. הערכות ראש המשלחת בתחילת שנת 1948 היו כי הצבא העיראקי כשיר למלחמה. ואולם, עם התמוטטות הסכם פורטסמות, בסוף ינואר 1948, הוקפאו עבודת המשלחת ושיפור יכולות הצבא. חוזי רכש שנחתמו קוימו על ידי הבריטים רק באופן חלקי מאוד, ובעיקר לא בוצע תגבור חיל האוויר שתוכנן (בהיקף של עשרות מטוסי קרב הפצצה חדישים מדגם פיורי).
החימוש הבריטי את הערבים, כאשר היישוב היהודי נמצא תחת אמברגו אמריקני - מינואר עד 29 במאי 1948, תקופת ההיערכות הערבית לקראת הפלישה – באמצעות חימוש בריטי ובה נוצר עיקר הפער הקריטי בנשק כבד בפלישה ובקרבות הבלימה. מצור ימי ואווירי בריטי מנע הבאת נשק כבד ישראלי שנרכש כבר מחוץ לישראל.
במצרים, הצבא תוגבר עד מאי בעיקר לפי חוזים שנחתמו עוד בשנת 1946. במיוחד בולט כי הושלמה הקמת שתי טייסות קרב ספיטפייר עד ראשית 1948, ובמארס סופקה תחמושת בהיקף גדול מאוד, אם כי לא מכל הסוגים.[11] לפי זמיר, במאי 1948, עם הסכמת ממשלת מצרים להשתתף בפלישה, סופקו עוד 16 מטוסי ספיטפייר ונשק רב ותחמושת מסוגים שונים.
בחוזה פורטסמות' עם עיראק נחתם הסכם רכש נשק מודרני רחב היקף ביותר. קריסת החוזה הביאה למימוש חלקי בלבד של הרכש. כן סופקו לפני הפלישה כ-60 שריוניות ועשרות תותחים ותחמושת רבה. ספינות עם אספקה בריטית הגיעו לעיראק עד יוני 1948, אך חיל האוויר העיראקי לא תוגבר לפני הפלישה. עם נפילת הסכם פורטסמות', בפברואר 1948, עבר מרכז הכובד של תוכניות התגבור הבריטיות ללגיון.
הלגיון הערבי, למעשה צבא קולוניאלי בריטי, נשאר עדיין בתקופה זו בהיקף של חטיבת חי"ר קרבית אחת. הבריטים נמנעו מעצירת הברחות נשק גדולות בדרכי הים והיבשה ממצרים לארץ ישראל[12] מפברואר 1948, חומש הכוח הקרבי העיקרי באופן ניכר על ידי הבריטים כאשר הפך לכוח העיקרי בפלישה, ועד ביצוע הפלישה במאי 1948 - מחטיבה אחת לרמת דיוויזיה מוקטנת. לצורך כך הוגדל התקציב שהגיע מבריטניה פי שנים וחצי לעומת השנה הקודמת. הבריטים הפכו את שלוש מפקדות הגדודים למפקדות של חטיבות, הקימו מפקדת דיוויזיה, והגדילו מאוד את הגיוס במטרה להכפיל את היקף החיילים. עד סוף מאי גדל הכוח מ-5,000 חייל לכדי 9,000 ועד סוף המלחמה ל-14,000! מספר השריוניות נושאות התותחים עלה ל-72 והיו עוד עשרות ללא צריחים. יחידות הלגיון תוגברו להיותן בעלות עוצמת אש שלא הייתה לה שום מקבילה בצבא אחר באזור, למעט הצבא הבריטי. מלאי התחמושת הושלם עוד במארס, ממחסני הענק בא"י, לפי הסדר שאושר בלונדון. ואולם, נראה כי בשל מחדל בירוקרטי לא סופקו למסגרת המוגדלת מאוד, ביחידות, בכלי נשק ובארטילריה, מספיק תחמושת וחלפים בהתאם להיקף המלחמה והתמשכותה. וחולשה נוספת הייתה שהמפקדים הבכירים גלאב ולאש היו רחוקים מלהיות בעלי כישורים של מפקדי דוויזיות בריטיים. גלאב נשא דרגת קבע של קפטן בצבא הבריטי ולאש התמנה לסגנו לאחר שירות במשטרה. הקצינים הבריטים האחרים היו בעלי הכשרה מתאימה לתפקידיהם.
בסוף שנת 1948 הועברה תחמושת בריטית מאזור תעלת סואץ עבור הלגיון לעקבה. וגם הוטס נשק מבריטניה ישירות לעמאן. נשק זה הוכן עבור הלגיון למקרה צורך, אך לא סופק. באוקטובר 1948 הוכנה ואושרה תוכנית להתערבות צבאית בריטית ישירה בלחימה לצד הלגיון.
תקופה ג' - ההתנהלות הבריטית לאחר הטלת אמברגו כולל על ידי מועצת הביטחון של האו"ם על שני הצדדים. [hebrew 3].[13]
לישראל - מההפוגה הראשונה החל להגיע לישראל הרכש הצבאי הרב שנרכש בחו"ל תוך עקיפת האמברגו. הרכש הזה, ובמיוחד הנשק הכבד, גרמו לכך שבאוקטובר 1948 התהפכו יחסי הכוחות לטובת ישראל.
למצרים - הועלו טענות כי בין יוני לאוקטובר סיפקה בריטניה למצרים עשרות אלפי פגזי תותחים [hebrew 4]. בסוף שנת 1948 הגיעו כ-26 טנקים קלים מסוג לוקאסט (שנמצאו בשמירה על ידי הבריטים במצרים) אל הצבא המצרי, השתתפו בלחימה, וכ-9 נתפסו שלל. הצבא הבריטי במצרים העלים עין מגניבות בהיקפים גדולים מאוד ממחסניו במצרים.
לעיראק - בחודש יוני 1948 עדיין הגיעו שתי ספינות עם אספקה צבאית בריטית לעיראק, ויש טענה כי הגיעה ספינה נוספת בספטמבר 1948 שפרקה נשק קל. הצבא הבריטי העלים עיין מגניבות בהיקפים גדולים ממחסניו בעיראק.
עידוד מדינות ערב לפלישה[עריכה]
דו"ח מודיעין שהביא הש"י להנהגת היישוב בחודש ינואר 1948[14] הראה כי לבריטים יש תוכנית העומדת בניגוד לתוכנית החלוקה של האומות המאוחדות. ועל מנת להישאר בעמדת השפעה מרכזית במזרח התיכון, מול החשש מכניסת ברית המועצות, פעלה הממשלה הבריטית לשכנע ולעודד את שליטי מדינות ערב, לפלוש לארץ ישראל ולחלקה ביניהם תוך שמירת נכסים אסטרטגיים לבריטים.
שר החוץ ארנסט בווין היה דומיננטי ביותר בניסיון לעיצובו מחדש של המזרח התיכון. איתו היו חברי וועדת ההגנה וועדת יחסי החוץ של הממשלה: ראש הממשלה - קלמנט אטלי, שר המושבות - ארתור קריץ ג'ונס, ושר ההגנה אלברט ויקטור אלכסנדר. הם הפעילו מהלכים ולחצים על מדינות ערב עד שהתממשה פלישת צבאות המדינות הערביות.[hebrew 5]
במזרח התיכון פעלו בהכוונה הדוקה מלונדון: השגריר בעבר הירדן אלק קירקברייד שהיה פעיל ביותר בהכוונת מהלכי הלגיון הערבי והמלך עבדאללה הראשון והשגריר בקהיר רונלד קמפבל שהיה בקשר חזק עם פארוק, מלך מצרים וראש הממשלה מחמוד פהמי נוקראשי. וכן הבריגדיר אילטיד קלייטון שטס לפגישות הכוונה ותיאום עם ראשי מדינות ערב ובמיוחד כוון את מהלכי ראש ממשלת סוריה ג'מיל מרדם[15] וראש ממשלת לבנון ריאד א-סולח, ועוד שגרירים ואחרים שממשו את ההוראות מלונדון.
תוכנית קלייטון[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
באביב 1947 מונה הבריגדיר אילטיד קלייטון לקצין הביון הפוליטי הבכיר ביותר למזרח התיכון. כפוף ישירות לבווין ולשר ההגנה אלכסנדר. הוא קידם תוכנית לעתיד האזור היה פעיל מאוד בשכנוע מנהיגי מדינות ערב העוינות זו את זו לשתף פעולה ביניהן לשם מימושה.[16][3]
התכנית גובשה בלונדון אך נקראה על שמו של קלייטון ומטרתה המשך שמירת ההגמוניה הבריטית במזרח התיכון. והיא עודכנה בהתאם להתפתחויות בשטח. בסוף 1947 היא כללה את פיצול ארץ ישראל וחלוקתה בין עבדאללה מלך ירדן שיקבל את הגדה המערבית וסוריה שתקבל חלקים מהגליל. לבריטים תובטח הגישה לחיפה ומתקני הנפט העיראקי במפרץ חיפה. היהודים יאלצו להסתפק בסוג של אוטונומיה בחסדו של עבדאללה באזור החוף.[17] לקידום התכנית סייעו קלייטון ואנשיו להקמת צבא ההצלה כדי שיתיש את היהודים ויכין את השטח לפלישת הצבאות הסדירים. מימוש התכנית קודם בצורה חתרנית חשאית.
קואליציית הפלישה הראשונה[עריכה]
ממשלת עיראק הייתה השותפה הבכירה של בריטניה בקידום תוכנית הפלישה הראשונה לארץ ישראל. התוכנית הבריטית לסיכול תוכנית החלוקה תאמה ככפפה ליד את השאיפות של מייסד המדינה העיראקית, המלך פייסל הראשון, להגמוניה האשמית באזור הסהר הפורה - סוריה הגדולה 1920, ואת התוכניות האסטרטגיות של מדינאים עיראקיים, כמו נורי סעיד (תוכנית הספר הכחול 1943), לגישה חופשית ללא חומות מכס אל מימי הים התיכון, בעיקר של צינור הנפט כירכוכ-חיפה, בכסות אידאולוגית של איחוד מדינות הסהר הפורה תחת קונפדרציה בהנהגת עיראק.
למודיעין הישראלי נודע שבהסכם פורטסמות' שנחתם ביניהן נכלל נספח סודי בעניין ארץ ישראל.
עוד בספטמבר 1947 סיכם קלייטון בפגישה בדמשק שסוריה תשתתף בקואליציית הפלישה יחד עם עיראק ועבר הירדן.[18] ידיעות מודיעין על פגישה זו הביאו את בן-גוריון להאצה מקסימלית של היערכות כנגד פלישת צבאות ערב. הייתה זו אחת מהחלטותיו החשובות ביותר לתוצאות המלחמה.[19]
ב-4 באוקטובר להמשך גיבוש הקואליציה דנו בלונדון בהשתתפות הלגיון הערבי בפלישה וב-12 באוקטובר 1947 נשלחה ללונדון תוכנית פלישה ראשונה לארץ ישראל, הכוללת את פלישת הלגיון הערבי. .[20][21]
ישיבה ראשונה בנושא הפינוי מארץ ישראל קוימה ב-7 בנובמבר 1947.ב־11 בנובמבר 1947 - קוימה ישיבת קבינט ואחריה, באותו יום, החליטה ועדת ההגנה של ממשלת בריטניה על הפינוי.[22] ועל סיום המנדט ב-15 במאי, וכן כי הלגיון הערבי יפלוש ויגיע עד הים התיכון.[23] ב-11 בדצמבר אישרה ההנהגה הבריטית לעיראק את הפלישה לארץ ישראל. ב־15 בינואר 1948 נחתם חוזה בריטי־ עיראקי ובו נספח סודי לגבי עתיד ארץ ישראל אחרי שתיכבש.[24]
ואולם, "עסקת פלשתינה" שנועדה לסכל הקמת מדינה יהודית נפלה תוך כשבוע מחתימתה כאשר עוצר עיראק עבד אל-אילה נסוג מההסכם עקב מהומות דמים שפרצו בבגדד בתמיכה סובייטית כנגד הסכם פורטסמות' 1948, שהסדיר את נסיגתם הכוללת של הכוחות הבריטיים מעיראק. אך השאיר את בריטניה במעמד כלכלי ופוליטי חזק במדינה. מהתכנית הראשונה יצאה לפועל רק כניסתו של צבא ההצלה לארץ ישראל ללא התנגדות בריטית עוד לפני סיום המנדט הבריטי. כדי להקל על החדירה פונה הצבא הבריטי מצפון מזרח הגליל. ובסוף שנת 1947, גם פורקה גדר הגבול בין ארץ ישראל ללבנון סוריה לשם כך.
למרות השטח הנרחב שהוקצה לסעודיה בנגב לפי התכנית הבריטית לא התפתו הסעודים להשתתף בפלישה לארץ ישראל. השנאה בין שליטי סעודיה למשפחה האשמית הייתה גדולה. ההשפעה האמריקאית בסעודיה מנעה מהבריטים אפשרות להפעלת לחץ.
קואליציית הפלישה השנייה[עריכה]
הבריטים המשיכו בתוכניתם. ב-7 בפברואר 1948 נפגש ארנסט בווין עם ראש ממשלת עבר הירדן - תופיק אבו אל-הודא. ראש הממשלה הציע לבווין שהלגיון הערבי יתפוש את השטחים שהוקצו לערבים, בתוכנית החלוקה ללא מלחמה ביהודים. ב-22 במרס 1948 החליט הקבינט הבריטי לממש את המהלך לפני תום המנדט[25] [hebrew 6]. אך ניצחונות היהודים בקרב משמר העמק, בהגנה על רמת יוחנן ובעיקר ההשתלטות היהודית בקרב על חיפה באפריל 1948 גרמו בלונדון להלם קשה. ב־27 באפריל 1948 הוחלט על שליחה מידית של כוחות בריטיים לארץ ישראל כדי שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."לאפשר את ההחזקה בירושלים ולהבטיח שליטה מלאה בעיר חיפה".[26]
על המאמץ בלונדון לדחיפת פלישת קואליציה ערבית מעידים המקורות כי בתחילת מאי 1948 אמר שר המושבות ארתור קריץ ג'ונס, כי הלגיון הערבי מתכונן להגיע ליפו ובווין אישר את הצורך בפלישת קואליציה ערבית לארץ ישראל.[27]
במצרים הגדולה במדינות ערב, לא ראו, ראש הממשלה נוקראשי ורוב שרי ממשלתו, טעם בפלישה. הם העריכו שצבאם אינו חזק דיו. ורצו להתמקד בהוצאת הבריטים ממצרים עצמה. הבריטים יזמו פרסומים בעיתוני מצרים הדורשים לחימה בפלשתינה.
בסוף אפריל 1948הזהיר השגריר הבריטי במצרים - רונאלד קמפבל, את המלך פארוק שיתמוך בפלישה והמלך הביע הסכמתו.[28][29] סמוך ל-8 במאי, נפגש השגריר עם נוקראשי לשיחת שכנוע מהולה באיומים.[8]
בעקבות איום השגריר הבריטי נכנע נוקראשי ושינה את עמדתו.[30] בבוקר ה־12 במאי 1948 הביא נוקראשי את הפלישה לארץ ישראל לאישור הפרלמנט המצרי שאישר את הפלישה, ותוך זמן קצר הצטרפו גם יתר מדינות ערב להחלטת הפלישה.
החלטות בכירי הממשל בלונדון על תיאום תכנון הפינוי והפלישות לא"י[עריכה]
ריכוז שבעה סבבי החלטות של בכירי ממשלת הלייבור, ובראשם ארנסט בווין וקלמנט אטלי, לתיאום תכנוני הפינוי והפלישה. החלטות ופעולות בשטח שהביאו למלחמה הסדירה ולאירועים קריטיים במהלכים לקראתה.[2] המידע מבוסס בעיקרו על מסמכי ארכיון בריטיים.
סבב א
- תחילת אוגוסט 47 ממשלת בריטניה מאמצת סופית את "הקו של בווין" של מדיניות אימפריאלית במזרח התיכון ואפריקה.
- סוף אוגוסט 1947 קלייטון, איש הביון הבכיר הכפוף לבווין מגיע להסכמה עם הנהגת סוריה על הפיכת מדיניותם - מתמיכה במופתי לתמיכה במלך עבדאללה ובעיראקים (אויביהם המרים). בכך הוקם הבסיס לקואליציית הפלישה הראשונה.
- 16/9/1947 החלטה בדמשק בהשתתפות קלייטון על הקמת צבא ההצלה, כחלק מקואליציית הפלישה.
- 20/9/1947 החלטת הקבינט הבריטי על כוונה לפינוי מהיר של א"י. הדבר פורסם בפומבי ב-26 בספטמבר באו"ם.
סבב ב
- 4 באוקטובר 47 במשרד החוץ בלונדון דנים בהשתתפות הלגיון בפלישה לארץ-ישראל אחרי הפינוי הבריטי.
- תחילת אוקטובר בווין דרש לסיים את הפינוי האזרחי במהירות היסטרית - עד 1 בפברואר 1948! דרישתו לא התקבלה בשל חוסר ישימותה.
- 6 באוקטובר תחילת פינוי הצבא הבריטי מצפון מזרח ארץ-ישראל ופירוק גדר הצפון. עוד לפני שהוכנה בכלל תוכנית פינוי.
- סוף דצמבר 47 תחילת פלישת צבא ההצלה לצפון מזרח ארץ-ישראל.
סבב ג
- 11/11/1947 וועדת ההגנה החליטה סופית על תאריכי סיום המנדט והפינוי, והחליטה בחשאי על פלישת הלגיון לארץ-ישראל.
- 12/11/1947 הודעה מלונדון לקירקברייד בעמאן (למלך הודיעו רק אחרי יותר מחודשיים!), כי הלגיון יגיע עד יפו = במלחמה.
סבב ד
- 12/1947 משא ומתן בריטניה-עיראק על הסכם, שכלל את "עסקת פלשתינה" לכיבוש ערבי של כל א"י (ראו המפה למעלה).
- 11/12/1947 אישור בלונדון למנהיגים העיראקיים נורי סעיד וצלאח ג'אבר לפלוש לארץ ישראל.
- 12/1947 בכירי הממשל בלונדון הודיעו למפקדי הצבא במזה"ת, ללא הסבר סביר, על הקדמת סיום הפינוי, מסוף יולי - לסוף מרס 1948, בהתאמה לתכנון לו"ז הפלישה - לאפריל.
סבב ה
- 23/1/1948 עוצר עיראק נסוג מחתימת מהסכם פורטסמות' ו"עסקת פלשתינה".
- 24/1/1948 למחרת! בכירי הממשל בלונדון הודיעו על ביטול הקדמת סיום פינוי ארץ-ישראל. אם עוצר עיראק ביטל את הפלישה - אין צורך בהקדמת הפינוי. כן בוצעה הפלישה המקדימה של "צבא ההצלה", שהחלה עוד בסוף דצמבר.
סבב ו
- 7/2-15/3/1948 לאחר המפולת עם עיראק החל מיד משא ומתן בלונדון עד חתימת חוזה הגנה בריטניה-עבר הירדן, שכלל בתחילה רק תוכנית מצומצמת יחסית להשתלטות על שטחים בארץ-ישראל.
- 22/3/1948 החלטת הקבינט הבריטי על פלישת הלגיון לבדו לארץ ישראל, לפני סיום המנדט, לכמה שיותר שטח, אך במטרה שללא לוחמה! הודעה לכוחות בשטח שלא להתנגד לפלישה, ולא להקמת מדינה יהודית בשטח שיישאר.
- 2/1948-6/1948 בריטניה ארגנה וחימשה את הלגיון לקראת הפלישה מחטיבה קרבית לדיוויזיה מוקטנת (כן הועברו נשק ותחמושת לעיראק, מצרים ו"צבא ההצלה").
סבב ז
- 27/4/1948 לאחר כיבוש חיפה ועם הלחימה ביפו מחליטה וועדת ההגנה בלונדון לשלוח כוחות לא"י, כנגד מהלך הפינוי. וכן החליטה בחשאי לחזור לתוכנית פלישה של קואליציה ערבית גדולה, אך בלו"ז של מיד אחרי סיום המנדט.
- 27-29/4/1948 שגריר בריטניה בקהיר מאיים על המלך פארוק ומשכנע אותו לעבור לתמוך בפלישה.
- 2-5/5/1948 שר המושבות מודיע לאמריקנים כי הלגיון יגיע עד יפו=בלוחמה. בווין מבהיר לשגרירו בקהיר כי נדרשת פלישת קואליציה ערבית לא"י.
- 6-10/5/1948 (סביר ביותר 8 במאי) שגריר בריטניה בקהיר נותן לראש ממשלת מצרים הצעה שלא ניתן לסרב לה, והוא נכנע. נוקראשי עצמו דחף מעכשיו לפלישה!
התנגדות למדיניות האנטי ציונית[עריכה]
הנציב העליון בארץ ישראל אלן גורדון קנינגהם היה מודע לחתרנות החשאית אך לא תמך בה. הוא עשה כל שביכולתו לקיים יציאה מסודרת. כאשר הייתה חדירה של צבא סורי לאזור החולה סילק אותם במהירות. כאשר הייתה דרישה של הצבא הבריטי לפינוי מוקדם של ירושלים כדי שתיפול לידי הלגיון הערבי מנע זאת ובכך השפיע על גורלה של ירושלים.[31]
ריצ'רד קרוסמן היה מדינאי בריטי, איש מפלגת הלייבור, שהיה בשנות השישים מנהיג הלייבור בפרלמנט. קרוסמן היה אחד מנציגי בריטניה בוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל. כתוצאה מהשקפתו הפוליטית השמאלית לא זכה קרוסמן לתפקיד שר בממשלתו של קלמנט אטלי, שעמד בראש ממשלת בריטניה לאחר זכיית הלייבור בבחירות בתום המלחמה.
בשנת 1945, כאשר הקימו בריטניה וארצות הברית את ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, שמנתה 6 נציגים בריטים ו-6 נציגים אמריקאים, היה ריצ'רד קרוסמן אחד הנציגים הבריטים. לשר החוץ הבריטי, ארנסט בוין, האנטי-ציוני נכונה אכזבה מרה מהשתתפותו של קרוסמן בוועדה. חברי הוועדה הבריטים הצטרפו אל האמריקאים ועשו יד אחת נגד מדיניותו של בוין שהתנגד לעלייה גדולה ומידית. הרוח החיה מאחורי התפתחות זאת היה דווקא ריצ'רד קרוסמן, שנחשב כ-"איש של בוין בוועדה" [hebrew 7]. הוועדה החליטה להמליץ על ביטול הספר הלבן, ועל התרת עלייתם המיידית של מאה אלף עקורים מאירופה לארץ ישראל. בווין קצף על חברי הוועדה הבריטים ובמיוחד על מה שראה כבגידה מצדו של קרוסמן.[32]
קרוסמן מצדו ביקר קשות את בכירי מפלגתו בנושא ארץ ישראל. ב-6 במאי 1954 כתב ביומנו כי שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."אטלי ובווין זממו להשמיד את יהודי ארץ ישראל ועודדו את הערבים לרצוח אותם...ג'נוסייד."[33]
מודעות היישוב למזימות הבריטיות[עריכה]
בתקופת סיום המנדט נמצאה הנהגת היישוב בחשש כבד מהבריטים. ביישוב היהודי בארץ ישראל היו רבים משוכנעים שהבריטים יפעלו נגד המדינה היהודית. נאומו של שר החוץ, בווין, בו נטען כי לבריטניה אינטרס לתמוך בערביי ארץ ישראל ושאין קשר בין ניצולי השואה לבין ארץ ישראל, היווה סטירת לחי ליישוב היהודי ועשהו לאדם השנוא ביותר אחרי היטלר. התגבשה הערכה אחידה בהנהגה הציונית לקיומה של מזימה בריטית לדחיפת הערבים למניעת הקמת מדינה יהודית. דוד בן-גוריון היה משוכנע לפי מידע שהגיע שהבריטים ארגנו, חימשו ודחפו את הערבים לפלישות הצבאות הסדירים לארץ ישראל.[hebrew 8][34][35] זו לא הייתה רק הערכתו האישית אלא הדעה הרווחת בהנהגת היישוב בכללה. כבר ב-18 ביוני 1947 טען בן-גוריון בפני מפקדת ההגנה כי קיים שיתוף פעולה בריטי-ערבי כנגד היישוב. ב-16 בנובמבר, לקראת יציאתה של גולדה מאיר לפגישתה (למחרת) עם המלך עבדאללה, הציג לה ראובן שילוח באופן מפורט למדי את מהותה הקשה והמסוכנת של "תוכנית קלייטון". כלומר את התוכניות הבריטיות-ערביות המתגבשות לקואליציית הפלישה הראשונה לארץ-ישראל.[36] ובאותן הערכות החזיקו כל ראשי היישוב והמדינה בתקופת המלחמה. הבכירים שהיו מודעים למידע המודיעיני החשאי ביותר, ברמה האסטרטגית.
מידע על "תוכנית קלייטון" הבריטית-עיראקית מינואר 1948[עריכה]
הש"י הציג את תוכנית הנרקמת בין הבריטים לערבים עבור המזרח התיכון.[37]
- הקמת מדינה יהודית תיבלם אחת ולתמיד.
- לא תקום מדינה של ערביי ארץ ישראל.[hebrew 9]
- ארץ ישראל המערבית תחולק בין סוריה, לבנון, עבר הירדן מצרים - צורף תרשים.
- עבדאללה מלך עבר הירדן נוטש את תוכניותיו להשתלט על חלקים מסוריה.
- כל המדינות הערביות תסכמנה ותתמוכנה בתוכנית.
- צבאות ערב יפלשו לפלשתינה-א"י ויבטיחו שיהיה מן הנמנע מארגון בינלאומי להתערב.
- הממלכה ההאשמית תתפשט עד הים התיכון, חוזים ארוכי טווח יבטיחו לבריטניה שטחים לבסיסים לשמירת האינטרסים הבריטיים.
- בריטניה תפנה את כוחותיה מפלשתינה-א"י עוד לפני מאי 1948.[hebrew 10] התאריך המדויק ימסר בחשאי מהבריטים למדינות הערביות.
- מדינות ערביות מסוימות יצטרכו להציב בראשן אנשים המסכימים לתוכנית ואלה שלא יסכימו יפוטרו ממשרותיהם.
מסקנות ההנהגה העברית[עריכה]
המידע שהביאו האגף הערבי במחלקה המדינית ובראשו אליהו ששון והש"י לבן-גוריון אושש את החשד. קיימת מזימה בריטית להחליש את היישוב ולמסור אותו לשלטון ערבי. כל אירוע ופיסת מידע שהצטרפה חיזקו את הדעה הזאת. מידע שקיבל דוד בן-גוריון, מגורמי מודיעין כולל המודיעין הצרפתי היה מרכיב ביכולתו לקלוט את הפעילות החשאית של המודיעין הבריטי,[38] והנהגת היישוב כינו אותה שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."המזימה הבריטית". בישיבת מרכז מפא"י ב-6 בפברואר, לאחר הידיעות שקיבל על "עסקת פלשתינה" בין בריטניה לעיראק [ראו למעלה], אמר בן-גוריון שבריטניה הכריזה על נייטרליות "...נייטרליות לא למנוע התקפות על היהודים... הממשלה האנגלית הזאת שולחת בגלוי נשק לעיראק ולעבר-הירדן... אנו עומדים לא רק בפני תככים דיפלומטיים של משרד החוץ [הבריטי] אלא גם בפני תככי דמים של בעלי בריתו של בווין בארצות ערב...זאת מערכת החיים והמוות של העם היהודי...". ב-13 במרץ 1948 מצטט דוד בן-גוריון את דבריו של מפקח האו"ם הקולונל הנורווגי לונד שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."ההתנהגות הבריטית מכוונת לסייע להשמדת הישוב…"[39]
גולדה מאיר לאחר פגישותיה עם עבדאללה הראשון מלך ירדן הודיעה למנהלת העם ב-11 במאי 1948 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found." אם עבדאללה ינסה לפלוש לארץ ישראל הרי לא הוא הפולש ולא הליגה הערבית. הפולש הוא הכוח האנגלי העוזב דרך הדלת של חיפה וחוזר בדמות עבדאללה הלגיון והעירקים."[40]
משה שרת התבטא ב-17 ביוני 1948 בצורה ברורה והחלטית שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."בריטניה הגדולה הייתה הגורם שנטל חלק בראש בהמרצת המלחמה נגדנו ובהרחבת היקפה. הכוח הצבאי העיקרי שנלחם נגדנו הלגיון הערבי נלחם תחת פיקוד בריטי. בלי ספק פעלו לפי תכנון שגם הוא מקורו ביזמה צבאית בריטית."[41]
מקרים של מעורבות בריטית ישירה במלחמה[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. הפיגוע ברחוב בן-יהודה בירושלים אירע במהלך מלחמת העצמאות, ביום י"ב באדר א' תש"ח, 22 בפברואר 1948. הוא תוכנן על ידי עבד אל-קאדר אל-חוסייני ופאוזי אל-כותוב ובוצע על ידי חיילים שערקו מהצבא הבריטי ועשו שימוש בכלי רכב ובנשק של הצבא הבריטי. שלושה בניינים ברחוב בן-יהודה בירושלים (שני בתי מלון ובניין מגורים) נהרסו, ומעוצמת הפיצוץ נופצו זכוכיות ברחבי העיר. בפיגוע נרצחו 58 בני אדם, מהם 49 שנמצאו מתים בהריסות הבניינים ו-9 שנפטרו מפצעיהם מאוחר יותר, לצד 38 אחרים שנפצעו. שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. הסגרת לוחמים לערבים- 29 בפברואר 1948 – הבריטים פורקים את נשקם של לוחמי ההגנה בבית החרושת "היוצק" במבואות תל אביב והערבים רוצחים 10 מהם.
רצח לוחם בירושלים[עריכה]
ביום 28 במרץ 1948, בשעת חיפוש נשק על-ידי הבריטים בעיר העתיקה, התנגדו חברי ה"הגנה" לחיפוש והגנו על שארית הנשק שבידם. אחר שעתיים של קרב הוסכם על שביתת-נשק. כמה בריטים הציעו לחברי ה"הגנה" סיגריות. משה אלשיך קיבל סיגריה ובפנותו לאחור לבקש גפרור ירה חייל בריטי צרור כדורים בגבו. אלשיך נפצע קשה וכעבור מחצית השעה מת מפצעיו. הוא נקבר בטקס צבאי בסנהדריה. ביום מותו מלאו לו 19 שנה.[42]
מחדל שיירת הדסה[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. הבריטים התחייבו לאבטח את השיירות מירושלים המערבית לבית חולים הדסה בהר הצופים. ב-13 באפריל 1948 יצאה שיירה ללא ליווי בריטי ונחסמה בדרכה על ידי הלגיון הערבי ואחרים בשייח' ג'רח. במהלך הקרב צפו חיילי הצבא במתרחש ולא נקפו אצבע. למעט מעשיו של ג'ק צ'רצ'יל קצין בריטי לוחם שתפס משוריינים והגיע לאוטובוסים הלכודים וניסה לשכנע את הלכודים להתפנות. דוד בן-גוריון אמר ששגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."את האירוע אפשר חכנות בשם 'טבח אנגחי' הם היו במקום לר נקפו אצבע ולא נתנו לאחרים לעזור."[43]
בלילה שבין 24 ל-25 באפריל תקף הגדוד החמישי של הפלמ"ח את שכונת שייח' ג'ראח ונאחז בבית נשאשיבי. לאחר אזהרות תקף הצבא הבריטי את כוח הפלמ"ח שנאלץ לסגת מהשכונה.[44]
אבטחת פינוי חיפה[עריכה]
חיפה הייתה חשובה לבריטים כמוצא לים של צינור הנפט העיראקי. הערבים לא הצליחו להשתלט על האזור. תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין ב־8 במרץ מנעה הספקת נשק לערביי חיפה וחיסלה את מוחמד אל-חוניטי מפקד הכוחות הערביים בחיפה וחלק מאנשיו. הצלחת ההגנה בקרב משמר העמק 15-4 באפריל, ובקרב רמת יוחנן ב-16 באפריל עצרו את המתקפה של צבא ההצלה. ובעקבות זאת נכבדי העדה הדרוזית הפסיקו את האיבה וקשרו את גורלם בישראל.
ב-21 באפריל 1948, בעת ההשתלטת כוחות ההגנה על שכונות בחיפה איפשרה השליטה הבריטית בנמל חיפה לערבים להתפנות לעכו וללבנון בדרך הים. מנהיגי הציבור הערבי בחיפה לא שעו להפצרות ראש העיר שבתי לוי וחלקם ברחו מהעיר. בשלב מסוים עצרו הבריטים כוח ערבי שהתארגן בטירה מלהיכנס בחיפה. המפקד הבריטי יו צ'ארלס סטוקוול טען שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."שהתגבורות רק יאריכו את הלחימה ירבו את שפיכות הדמים ולא היו משנות את פני המערכה"[45]
הצלת יפו לערבים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. בעת התקפת האצ"ל על יפו ב-27 באפריל 1948 הודיעו הבריטים לישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב כי הצבא הבריטי ימנע בכוח את כיבושה של יפו. מפקד הכוחות הבריטים בעיר, ג' ג' המילטון, אמר כי: שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."קיבלתי פקודה להציל את העיר בשביל הערבים בכל מחיר, בייחוד לאור העובדה שהיהודים כבשו את חיפה."[46] מספר הרוגי האצ"ל מהאש הבריטית בקרב על מנשייה היה כ-20 איש. לבריטים היו בקרבות על יפו הרוג אחד וחמישה פצועים.[47]
לאחר שהאצ"ל תקף את שכונת מנשייה של יפו ב-25 באפריל 1948, וכבש אותה ב-28, הופעל כנגדו הצבא הבריטי כולל הפעלת טנקים ושריוניות. לבסוף הושג הסכם עם הבריטים ובו השטח הועבר לידי ה"הגנה".
לנוכח האירועים בארץ, נקראה בדחיפות ישיבה של וועדת ההגנה בלונדון ב-27 באפריל ולאחריה הורה בווין לראש הכוחות המזוינים הבריטים ברנרד לו מונטגומרי לשלוח כוחות צבא בריטיים לארץ ישראל. מברק הפקודה שהוציא מונטגומרי (יום אחרי שהאצ"ל כבר נבלם), היה: שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."לנקוט את כל הצעדים הדרושים [כולל שליחת כוחות לא"י והפעלת הצבא וח"א הבריטי ביפו] כדי להבטיח שיפו תישאר בשליטה ערבית... בלי להתחשב באבדות היהודים... ככל שיהרגו מהם כן ייטב..."[48]
הפעילות הבריטית ביפו לא הייתה לאבטחת נמל לצרכים כל שהם אלא להפגנת סיוע לצד הערבי כד לעצור את הסחף במעמדם.[49]
אבטחת הספקת תחמושת לערבים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. אונייה נושאת רובים ותחמושת שנרכשה על ידי קצין סורי מרדם ביי ביוגוסלביה, נכנסה באפריל 1948, לתיקון תקלה בנמל איטלקי. עדה סירני "הדליפה" לשלטונות האיטלקיים כי באונייה יש תחמושת המיועדת למחתרת הקומוניסטית והאנייה הועברה לנמל בארי. הקצין הסורי הרגיע את השלטונות והסביר שהחימוש מיועד לסוריה. בהנהגת היישוב הוחלט לחבל באונייה בנמל והמשימה הוטלה על יוסף דרור. התעוררו קשיים כאשר התברר שמשחתת הצי המלכותי הבריטי עוגנת ליד ה'לינו' ומאבטחת אותה ביום ובלילה בעזרת זרקורים וסיורי סירות. האבטחה שסופקה לספינה 'לינו', הייתה בעצם לנשק שהיה מיועד לכוחות הערבים במלחמת תש"ח.
עדה סירני שמעה מאדמירל איטלקי ששמע מהקונסול הבריטי כי אם זה נשק ישראלי יחרימו אותו ואם זה נשק ערבי יאבטחו אותו בדרכו.[50] מכל מקום, לאחר כשבועיים הסתלקה לפתע המשחתת הבריטית, והחבלה בוצעה בהצלחה. (ראו גם הסקירה בתת-הפרק "החימוש הבריטי של צבאות ערב לקראת המלחמה הסדירה ובמהלכה", למעלה)
הכוונת הלגיון הערבי ללטרון[עריכה]
בשנת 1946 עם הפיכתה של אמירות עבר הירדן לממלכה העצמאית ירדן, נתמנה אלק קירקברייד אשר שימש כציר הבריטי בירדן כשגריר בדרגת שר.[51] והיה בפועל המנהל העליון של הממלכה. היה זה קירקברייד שהמליץ לגלאב פאשה לתפוש את המשלטים בלטרון כדרך להכריע את הקרב על ירושלים.[52][53]
אירועים במושבה רחובות[עריכה]
היחסים בין אנשי רחובות והמשטרה הבריטית היו בדרך כלל תקינים. בשבת 10 בינואר 1948 יצאו קבוצת חמושים מאנשי רחבות להצלת כפר אוריה מהתנפלות אנשי הכנופיות. במעבר באחד הכפרים התפתח קרב. ההגנה שלחה כוח חזק יותר ופגעה באותו הכפר. למקום הזדמנו שוטרים בריטיים שעצרו את אנשי ההגנה והחרימו את נשקם. ההגנה ברחבות החליטו לשחרר את הנשק בכוח. המועצה המקומית נכנסה למשא ומתן עם מפקד המשטרה ואחרי מאמצים רבים החליט מפקד המשטרה להחזיר את הנשק ונמנעה לחימה.
בתחילת פברואר 1948 נורו שוטרים בריטיים שהלכו לקולנוע על ידי יהודים. הדבר היה במדרכה מול בית הספר העממי. שני שוטרים נהרגו ושלישי נפצע קשה. השוטרים הבריטים זעמו ובלילה פתחו באש ואשה אחת נפצעה. ב-28 בפברואר 1948 עזבה המשטרה הבריטית את רחובות ועל בנין המשטרה הונף הדגל העברי. [54]
הגנת שדה רמת דוד[עריכה]
ב-22 במאי 1948 תקפו ספיטפיירים מצרים את שדה התעופה ברמת דוד בהנחה מוטעית שהבריטים פינו אותו. לטענת המצרים הם התכוונו לתקוף את מנחת מגידו הסמוך ובטעות תקפו את רמת דוד.[55] הם גרמו נזק למבנים, הוציאו מכלל שימוש מספר ספיטפיירים בריטים והרגו ארבעה בריטים. מוכי תדהמה וזעם העמידו הבריטים מספר מטוסים במצב הכן בהניחם כי הפוגעים בהם ישובו להתקפה נוספת. כעבור כחצי שעה הופיעה שוב להקה של ארבעה ספיטפיירים מצרים. הפעם קדמו אותם הבריטים באוויר ובקרב האווירי שהתחולל, הופלו שני ספיטפיירים מצרים ונגרם נזק לשניים אחרים. אחד הטייסים המצרים נחת נחיתת אונס ליד קיבוץ דליה ונפל בשבי כוחות צה"ל.
הכנות בישראל נגד התערבות בריטית בלחימה[עריכה]
לראש הממשלה דוד בן-גוריון היה חוסר אמון מוחלט בבריטים, והוא חשש מאוד מפני האפשרות של מעורבות בריטית ישירה במלחמה בארץ ישראל לטובת הצד הערבי. חשש זה גבר בעקבות מבצע חורב, שהביא את המתח ביחסי ישראל ובריטניה לשיא. ההנהגה הישראלית הייתה מודעת היטב לשאיפתה של בריטניה להוציא את הנגב מתחומי מדינת ישראל, כדי להבטיח מעבר חופשי בין ירדן למצרים (שתי מדינות עימן הייתה לבריטניה ברית הגנה משותפת) והמודיעין הישראלי העריך כי קיימת תוכנית בריטית-ירדנית לכיבוש מחדש של שטח הנגב מידי ישראל. בתחום האווירי פגעו הבריטים דרך קבע בריבונות הישראלית וקיימו טיסות צילום בגובה רב מעל שדות התעופה והנמלים. בתחום הימי לא נרשמה פגיעה דומה.[56]
החשש הבריטי העיקרי היה מפני מבצע צבאי ישראלי לכיבוש הנגב הדרומי, הערבה ומפרץ אילת (שטחים שנכללו בשטח המדינה היהודית במסגרת תוכנית החלוקה של האו"ם) וסיפוחם לתחומי ישראל. כדי להרתיע את ההנהגה הישראלית מפעולה בגזרה זו, ומניסיון לכבוש את נמל עקבה, שלחו הבריטים לעקבה כבר ב-18 נובמבר 1948 את הפריגטה St Bridges Bay. בינואר 1949 הצטרפה גם המשחתת HMS Venus, הזכורה מהפעילות כנגד ההעפלה, לכוחות הצי הבריטיים במפרץ עקבה.
בתחילת מרץ 49' הגיע לעקבה גם גדוד נחתים בריטי, וכוחות בריטיים נוספים תגברו את אזור תעלת סואץ. אולם הנוכחות הצבאית הבריטית לא הרתיעה את ההנהגה הישראלית מפני כיבוש הנגב הדרומי ומפרץ אילת במסגרת מבצע עובדה. החשש העיקרי של המטכ"ל הישראלי היה מפני אפשרות של הפגזת נמלי ישראל מהים, או מהנחתת כוחות בריטיים בחופי ישראל.[hebrew 11][57] למעשה, התוכנית הבריטית הייתה להשמיד את חיל האוויר הישראלי בתקיפה מרוכזת.
הסיבה להתגייסות הבריטית הייתה למנוע מפלה של הלגיון הערבי. ישראל ריכזה מאמצים כנגד הכח המצרי ולא תקפה את הלגיון הערבי. כך התבדו החששות בשני הצדדים. הצי המלכותי הבריטי המשיך לקיים נוכחות בעקבה עד שנת 1957.
ההסדר הבריטי עם ארצות הברית, כולל אמברגו בריטי מאוחר, בסוף מאי 1948[עריכה]
ההפגזות הרצחניות של הלגיון הערבי בפיקוד קצינים בריטים על האוכלוסייה האזרחית בירושלים עוררו זעם רב בארצות הברית. על רקע ההונאה הבריטית את ארצות הברית [hebrew 12], ב-25 במאי נערכה בלונדון פגישה בריטית אמריקאית בדרג גבוה במגמה להבטיח כי נושא פלשתינה לא ירעיל את היחסים ההדדיים. בווין דרש בפגישה שהנגב שנכלל בהחלטת החלוקה בשטח המדינה היהודית יועבר לשלטון ערבי וכי תהיה בקרה על הפסקת העלייה של היהודים לארץ ישראל.
בפגישה סוכם כי הבריטים ישעו את הספקת הנשק והתחמושת למדינות ערב. הקצינים הבריטים יפרשו מהלגיון הערבי למעט המפקדים הבכירים גלאב פחה ובריגדיר נורמן לאש. ארצות הברית תמשיך במדיניות אמברגו הנשק ותחמיר את הפיקוח על משלוחי נשק לאזור. כן סוכם על מאמץ משותף להביא החלטה במועצת הביטחון על הפוגה מתחילת יוני 1948.[hebrew 13] כמו כן סיכמו שהפניות למתווך פולקה ברנדוט יהיו מתואמות ביניהם.
הגישה המקובלת היא כי, מסוף מאי 1948, הבריטים עמדו בסיכום לגבי אמברגו על אספקת נשק ותחמושת לצבאות הערביים שהיו מעורבים במלחמה בא"י. אך יש מקרים המעידים על אי שמירת האמברגו: לאחר הפלישה במאי 1948, הגיעו טנקים אמריקנים מסוג לוקסט M22, שהיו ציוד של הצבא הבריטי במדבר המערבי, לידי הצבא המצרי. וספינת התחמושת הבריטית שנשלחה ללגיון הערבי, ועוכבה על ידי המצרים בסואץ. למדינות ערב הוסבר כי הדבר נעשה לטובתם, כדי למנוע משלוחי נשק מארצות הברית לישראל.
להפסקת העברת התחמושת הבריטית ללגיון העבר ירדני היו תוצאות קשות. ערב סיום ההפוגה הראשונה דיווח פיקוד הלגיון שהוא סובל ממחסור חמור בתחמושת, במיוחד תחמושת ארטילרית, והתריע שהוא לא ערוך לחידוש הלחימה בא"י. גם הצבא המצרי סבל ממחסור בתחמושת, עובדה שגרמה למצרים לעצור ספינה בריטית עמוסה בתחמושת ארטילרית שנועדה לעבר הירדן, בעת שעברה בתעלת סואץ, ולהחרים את תכולתה.
הלגיון הערבי לא היה ערוך להחלפת הקצינים הבריטים בערבים על כן נעשתה פעולת הונאה של החזרת הקצינים מזרחה לעבר ירדן והסתננותם חזרה ליחידותיהם בגדה המערבית.
כישלון התכנית הבריטית[עריכה]
התכנית הבריטית נכשלה בהשגת מטרותיה, עקב אי יכולת לגשר ולהביא את מדינות ערב לתמימות דעים על חלוקת השלל. אחרי שפרסם הרוזן פולקה ברנדוט את תוכניתו הראשונה לעתיד ארץ ישראל בהכוונה בריטית-אמריקנית. עקב הכוונה להקצאת כל השטחים שכבשו וגם את ירושלים היהודית, למלך עבדאללה, גברו הסכסוכים בין מנהיגי מדינות ערב, לממדים שלא אפשרו כמעט שום שיתוף פעולה צבאי. מדינית הם לא הסכימו אפילו לקנטון יהודי מכווץ. והשנאה לבריטניה עלתה על פני השטח.
הנחישות של הנהגת ישראל, יעילות המודיעין האסטרטגי, הגבורה וההקרבה של לוחמיה, הצליחה ישראל בקרבות הבלימה. יחד עם התגבור בכוח אדם בנשק כבד, וצבירת הניסיון הפיקודי, הביאו לניצחון הישראלי במלחמת העצמאות ומנעו הישגים בריטיים וערביים.
בסוף יולי 1948 שחררה ממשלת בריטניה את הבריגדיר אילטיד קלייטון ממעמדו ומתפקידו כשומר הבכיר של האימפריאליזם הבריטי במזרח התיכון.
עדויות מפי מנהיגי מדינות ערב[עריכה]
בספטמבר 1948 הדיפלומט קאמיל רייאד, נציגו המיוחד של פארוק מלך מצרים לעצרת האו"ם בפריז, סיפר לאליהו ששון שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."אילולי המידע המסולף והמטעה שהציגו הבריטים ואילולי עידודם והבטחותיהם לא היו מדינות ערב נכנסות למלחמה במדינת ישראל..."[58]
בדצמבר 1948 הודיע נוקראשי ראש ממשלת מצרים בפרלמנט המצרי. שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."בריטניה לא רק שהסכימה לפלישה הערבית לפלשתינה אלא אף עודדה אותה"[59]
נורי סעיד כתב באוגוסט 1948 מסמך מפורט ביותר על הסכם פורטסמות', כולל על ההסכמות בין בכירי הממשל הבריטי לבכירים הסורים על "עסקת פלשתינה" ועל ההסכמה הבריטית לספק נשק רב ומתקדם ביותר לעיראק עד סוף מרס 1948 כדי שיגיע לפני הפלישה שתוכננה לאפריל 1948.[60]
פאדל ג'מילי שר החוץ העיראקי, שהשתתף בחתימת הסכם פורטסמות' ובהסכמה על "עסקת פלשתינה", כתב על כך מידע תואם לזה של נורי סעיד, בספר זיכרונותיו.[61] המידע בתת-הפרק "הסכם פורטסמות' " כולל את שמות כל בכירי הממשלה הבריטית שהשתתפו בפגישת ההסכמה על "עסקת פלשתינה" בלונדון ב-22 בינואר 1948 אשר היוותה נספח סודי להסכם. כולל ראש הממשלה אטלי ושר החוץ בווין.
ההסכמות כללו בין היתר תיאום חוזר של הקדמת מועד סיום הפינוי הבריטי של א"י בהתאמה ללוח הזמנים שתוכנן לפלישה [hebrew 14]. הוסכם גם על תיאום מהלכי הפינוי והפלישה בשטח. מטרת הפלישה הוגדרה שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."השגת שליטה ערבית בכל פלשתינה בסיום הפינוי הבריטי" ועוד.
הסתרת המעורבות הבריטית[עריכה]
לאחר שדחפה לפלישות לא"י בניגוד מוחלט להחלטת החלוקה של ארגון האומות המאוחדות, בו הייתה חברה בכירה, וכנגד המהלכים שסיכמה עם שותפתה הבכירה ארצות הברית, נראה כי בריטניה ראתה צורך למנוע את חשיפת מהלכיה בתקופת מלחמת העצמאות. על כן הופעלו מהלכים לחשיפה סלקטיבית של המסמכים הרלוונטיים בארכיון הבריטי. בגישה המקובלת בכתיבת "היסטוריה רשמית" בריטית שהייתה מונחה בדרך כלל מיחידה במשרד ראש הממשלה. נראה כי לחוקרים בסנט אנתוני קולג' באוקספורד ניתנה אפשרות לעיין במסמכים לפני פתיחתם לעיון חוקרים אחרים. לדוגמה, המסמך המפורט של המנהיג העיראקי נורי סעיד, מאוגוסט 1948, תהליך חתימת הסכם פורטסמות' ו"עסקת פלשתינה", כולל עסקת הנשק הגדולה, שוחרר לעיון הכלל רק בשנת 1999. ואילו החוקרת אליזבט מונרו כתבה והתייחסה לטענות שלו במאמר כבר בשנת 1961. זאת כדי שיקדימו ויקבעו נרטיב היסטורי נוח לבריטניה.[hebrew 15] מסמכים השופכים אור על הנושא שוחררו לעיון הכלל אחרי יותר מחמישים שנה, במקום שלושים כמקובל, ואין שום דרך לדעת מה היקף ותוכן המסמכים שעדיין חסויים.
בהקשר כזה יצאו לאור, תחת חסות סנט אנתוני קולג' באוניברסיטת אוקספורד, ספריהם של "ההיסטוריונים החדשים" על מלחמת העצמאות הישראלית המקלים ומטיבים את חלקה של בריטניה בלחימה נגד ישראל.
ויכוח אקדמי[עריכה]
ד"ר מאיר פעיל כתב ב-1984 כי הבריטים קבלו על עצמם לעמוד בראש הברית הפרו מערבית בזירת המזרח התיכון אל מול ברית המועצות והעריכו כי רק האסלאם והערבים עשויים לשמש תשתית של ממש עבור הברית וראו ביישוב היהודי בארץ ישראל אבן נגף בדרך למימוש האינטרס המערבי, בהיותו מוקד לאיבה ערבית ומוסלמית.[62]
פרופ' יואב גלבר כתב בספרו בשנת 2004 שבן-גוריון האמין שהבריטים פועלים נגד המדינה העוברית אך הוא לא מצא תימוכין לכך.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.[דרוש מקור] פרופ' יהושע פורת כתב בשנת 2004: "ספרות מחקר ענפה כבר נכתבה על מדיניות בריטניה ומהלכיה בארץ-ישראל בשנים 1947–1949, ספרות שהפריכה כליל את הדימויים או... "הזיכרון הקיבוצי" שיש לנו על תפקידה. לא שטן נורא ולא גורם עוין, החותר להישאר בארץ-ישראל באמצעות עידוד המדינות הערביות לפלוש לארץ, אלא גורם מאוכזב ועייף שמתאמץ להסתלק מהארץ תוך כדי ספיגת אבידות מעטות ככל האפשר, ותוך כדי הפעלת לחץ על המדינות הערביות להגיע להסדר עם היישוב העברי ועם מדינת ישראל הצעירה בתנאים שיהיו נוחים לערבים יותר מאשר תוכנית החלוקה המקורית".[63] בני מוריס בספרו 1948 משנת 2012 מתאר את דבריהם של גולדה מאיר ומשה שרת המקבלים את דיווחי הש"י ויודעים שהבריטים דוחפים את עבדאללה מלך ירדן ואת פארוק מלך מצרים לפעול יחד נגד ישראל.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.[דרוש מקור] במחקר של עזרא נשרי, 15 שנה מאוחר יותר נמצאו חיזוקים לטענה. דור תש"ח אנשי ארגוני הפורשים היו בלחימה מתמשכת נגד הבריטים. אנשי הפלי"ם ידעו שעימות שלהם הוא עם הכוחות הבריטים. האזרחים בארץ ישראל ידעו וחשו שהבריטים נגד המדינה היהודית. המחקר פורסם בספר הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור הישראלית, הוצאת סטימצקי, 2019.
פרופסור אמציה ברעם משהתוודע ב-2020 למחקרם של נשרי וזמיר, מחקר שהשלים עבורו את תמונת המצב לגבי המעורבות הבריטית במזרח התיכון, טוען שביולי 1947 התחולל מאורע "מדהים": בריטניה פנתה לנורי סעיד, ראש ממשלת עיראק, והציעה שבמסגרת ברית הגנה כנגד ניסיונות ההשתלטות של ברית המועצות על המזרח התיכון - המלחמה הקרה, תחמש בריטניה ותאמן שתי דיוויזיות עיראקיות והן תפלושנה לארץ ישראל, תחסלנה את היישוב היהודי או למצער תסכל הקמת מדינה יהודית ובאותה ההזדמנות תספח את סוריה ולבנון ותגשים את חזון סוריה הגדולה של נורי סעיד כפי שהעלה על הכתב ב'ספר הכחול'.[64]
התיזה שבריטניה סייעה ודחפה לפלישת מדינות ערב לארץ ישראל במטרה להישאר כבעלת השפעה כוללת באזור במשמעותג של מניעת הקמת מדינה יהודית. עדיין לא התקבלה על חלק מהחוקרים.
מקורות וקריאה נוספת[עריכה]
ראה גם שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- יואב גלבר, קוממיות ונכבה, הוצאת דביר 2004.
- משה יגר, תולדות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הוצאת הספרייה הציונית, 2011, עמ' 333–385.
- בני מוריס, 1948 תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה, עם עובד, ספיר, 2012, עמ' 204–217. 240, 247-245, 319, 323
- מאיר זמיר, חשיפה - המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב-1948, הארץ, 12 בספטמבר 2014.
- עזרא נשרי, הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור הישראלית, הוצאת סטימצקי, 2019.
- ג'ון פריס, מודיעין אותות (SIGINT) וסיום המנדט בפלשתינה, 1944–1948 קטע מספר היסטוריה מוסמך על סוכנות הביון הבריטית GCHQ, שתורגם לעברית ומתפרסם באתרהעמותה להנצחת חללי חיל הקשר והתקשוב. המאמר מציג את פעילות מודיעין התקשורת הבריטית בארץ בתקופת המנדט ואת פרשנות המודיעין הבריטי לאירועים בארץ באותה עת. ינואר 2022.
- Ezra Nishry, BRITAIN’S SECRET CRUSADE - The Covert Plot for Control of the Middle East and the Arab-Israeli War, 1947-1948. eBook Pro Publishing,2024
קישורים חיצוניים[עריכה]
- לוי אשכול, המאבק נגד הבריטים לאחר מלחמת העולם מתוך הספר לוי אשכול ראש הממשלה השלישי מבחר תעודות מפרקי חייו, ארכיון מדינת ישראל, עמ' 210.
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.מאיר זמיר, מסמכי מודיעין מגלים מה ידע בן גוריון רגע לפני שהכריז על הקמת המדינה, באתר הארץ, 13 במאי 2020.
- עזרא נשרי, ההגנה מול הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור, מערכות הגנה, יוני 2020.
- אורי מילשטיין, הכרעה בחיפה - סערה בדמשק ובלונדון, אתר news1.
- בני גבירצמן, נמל חיפה בימי המנדט הבריטי, דצמבר 2021
- רפ”ק ד"ר אורי קוסובסקי, הלקחים הבריטיים מפלשתינה שיושמו בארצות אחרות (החל מדקה 6). משטרת ישראל ואתר מתג, 2022.
- אורי מילשטיין, שיחת עומק 36 עם פרופ' יואב גלבר, שבה הוא מנתח את חלקם של הבריטים במלחמת העצמאות. [hebrew 16]
- דניאל רוזן, העליונות המודיעינית הבריטית נבעה מפענוח קוד ההגנה, עמותת חיל הקשר והתקשוב, דצמבר 2023.
- הבריטים בפלסטינה 1949-1917.
ביאורים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ ארבעת מטוסי הקרב הישראלים הראשונים הורכבו וטסו לראשונה רק בסוף מאי 1948 ונשק כבד נוסף התחיל להגיע רק בהפוגה הראשונה
- ↑ עקב ביטול הסכם פורטסמות' 1948 מומש רק חלק מתכנית ההצטיידות העירקית.
- ↑ זאת לנוכח מיתוסים לפיהם כביכול שמרה בריטניה באדיקות טוטאלית על האמברגו המאוחר שהטילה וזאת רק בעקבות לחץ אמריקני מכריע
- ↑ אם כי אין לכך אישור במסמכים בריטיים
- ↑ אלו היו בכירי הממשלה הבריטית שנוכחו בישיבות בלונדון בהן הוחלטו בחשאי מרבית ההחלטות הקריטיות ביותר, כפי שיוצג בקצרה בהמשך. למשל הישיבה בה הוחלט סופית על הפינוי, על מועד סיום המנדט, ועל פלישת הלגיון לא"י עד הים התיכון, ב-7 בנובמבר 1947 ואחריה ישיבת הקבינט ובעקבותיה שוב ישיבת וועדת ההגנה ב-11 בנובמבר 1947. ולמשל הפגישה בה הוחלט (בהפוך למהלך הפינוי), על שליחת צבא בריטי לא"י, ובה הוחלט (בהתאם להתרחשויות, ובהתאם למידע במקורות בימים הקרובים אחרי אותה ישיבה), על חזרה לתוכנית פלישה של קואליציה ערבית לא"י, ב-27 באפריל 1948.
- ↑ לפי אילן עמיצור הכוונה הייתה ללחוץ לצמצום שטחי המדינה היהודית למינימום, קטן בהרבה מהשטח שהוקצה ליהודים בהחלטת החלוקה. – אילן עמיצור, אמברגו עוצמה והכרעה במלחמת תש"ח, מערכות, 1995, עמ' 133–134. וגם בנדמן, מתי מפנים את ירושלים?, 2004, 66
- ↑ בווין הבטיח מראש לנציגים הבריטים בוועדה כי אם ישיגו תמיכה פה אחד בהמלצות הוא תומך בהמלצות ההלו מראש. בהתאם לכך קידם קרוסמן עם האמריקנים המלצות שזכו לתמיכה כזו
- ↑ מחקרים אקדמיים מוכיחים כי המודיעין שקיבל בן-גוריון בזמן אמת היה נכון.
- ↑ מדינה פלסטינית לא הוזכרה כלל, זאת משמעות התרשים.
- ↑ משתמע שהפלישה תוקדם לאפריל 1948.
- ↑ המטכ"ל הישראלי הכין מספר תוכניות אופרטיביות למקרה של מתקפה בריטית. לדוגמה, ב-10 בינואר 1949 קיבלה חטיבת גבעתי הוראה לתרגל הדיפת נחיתה מהים באזור חדרה-קיסריה, כדי להיות ערוכה לאפשרות של נחיתה בריטית.
- ↑ הבריטים כביכול תמכו בתוכנית ההפוגה האמריקנית, אך בפועל דחפו את הערבים לפלישה
- ↑ הבריטים מנעו החלטת הפוגה כל זמן שהכוחות הפולשים הערבים התקדמו. אך בסוף מאי כשהערבים נעצרו הסכימו להפוגה.
- ↑ ראו למעלה בתת הפרק "החלטות בכירי הממשל בלונדון..." סבב ב
- ↑ גישה כזו איננה ייחודית לבריטניה.
- ↑ גלבר גם טען שהמחקר האקדמי על טבח הערבים בטנטורה ב-1948 – שערך טדי כץ באוניברסיטת חיפה לתואר שני וקיבל ציון 97, והסרט הסנסציוני בנושא של אלון שוורץ – הם קשקוש. שניהם נועדו לחזק את התיאוריות האנטי-ציוניות.
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ Georgia Kent in Dockrill (Ed.), Bevin's Imperialism, 1989
- ↑ 2.0 2.1 עזרא נשרי, ההגנה מול הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת השחרור מערכות הגנה, יוני 2020.
- ↑ 3.0 3.1 מאיר זמיר, חשיפה - המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב-1948, הארץ, 12 בספטמבר 2014.
- ↑ דייויד סלע, ישראל היום' 25 בדצמבר 2020. עמ' 14.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בתי הזיקוק נסגרו לפי פקודת בווין, קול העם, 2 ביוני 1948
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.המפעלים לא הוחרמו - מודיעה ממשלת ישראל, דבר, 25 ביולי 1948
- ↑ מסמכי הארכיון הלאומי הבריטי / 60/ 1/ 141 FO 29.1.48 :1348 E 68648/ 371 FO 29.1.48
- ↑ 8.0 8.1 Meir Zamir, The Role of MI6 in Egypt's decision to go to war against Israel in May 1948 Intelligence and National Security, 2019
- ↑ ואלך, מדריך כרטא למלחמת העצמאות, 2005, 47
- ↑ אילן, אמברגו עוצמה והכרעה במלחמת תש"ח, 1995, פרק רביעי
- ↑ אילן, אמברגו עוצמה והכרעה, 1995, 125, 126
- ↑ נשרי, הסוס הטרויאני הבריטי, 2019, 134. לפי מסמך בריטי
- ↑ אילן, אמברגו עוצמה והכרעה, 1995, 140-145
- ↑ מארכיון לתולדות ההגנה, (את"ה) טנא (מ-ע) 105/60, 26.1.1948, 30.1.1948
- ↑ ראו מאמרו של מאיר זמיר "המרגל שלי בדמשק" על היותו של מרדם סוכן משולש של הבריטים, הצרפתים, והיישוב. בשנים 1945 ועד סוף 1946, בהיותו שגריר סוריה בקהיר, הופעל על ידי אליהו ששון. מוסף הארץ, 13.11.2020
- ↑ עזרא נשרי, הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת העצמאות , עמ' 73-71.
- ↑ מאיר זמיר, ידיעות אחרונות, "מנדט אנטי-ישראלי", 7 במאי 2008
- ↑ מהארכיון הציוני המרכזי, על פגישת קלייטון בדמשק, (אצ"מ), 1696 / 25 S 4 בספטמבר.1947
- ↑ מאיר אביזוהר, שלושה שעוני חול בהיערכות למלחמת העצמאות, עיונים 1, 1991, עמ' 51-52.
- ↑ מקורות מהארכיון הלאומי הבריטי על הדיונים על שיתוף הלגיון, ותוכנית פלישה הראשונה: GALE 0016 - 61882 /371 FO, 4.10.1947 : 9551E 61530/ FO,12 באוקטובר 1947.
- ↑ פירוט תוכנית הפלישה אצל בני מוריס, 1948, תולדות המלחמה הערבית-ישראלית הראשונה, עם עובד, 2010, 211-213
- ↑ ג. כהן אצל ואלך (עורך), היינו כחולמים, מדיניות בריטניה ערב מלחמת העצמאות - בדרך להחלטת פינוי ארץ ישראל, הוצאת מסדה, 1985, עמ' 155-163.
- ↑ המקור מהארכיון הלאומי הבריטי 62194 /371 FO, 12.11.1947. פירוט המידע נמצא אצל Norton, The Last Phasha, 1997, 241-243.
- ↑ המקור מהארכיון הלאומי הבריטי: 111 /816 FO,20.12.1947. וכן מקור מהארכיון הלאומי הבריטי על החוזה הבריטי-עיראקי 48 /1247 /1 /1247/ 141 FO ,18 באוגוסט 1948
- ↑ החלטת הקבינט הבריטי ב-22 במרס במקור מהארכיון הלאומי הבריטי: 6 (48) 24,12.128 CAB22.3.1948.
- ↑ בנדמן, מתי מפנים את ירושלים?, 2004, עמ' 74.
- ↑ מקור מארכיון מחלקת המדינה האמריקנית על דברי קריץ ג'ונס שהלגיון מתוכנן להגיע ליפו 4.5.1948, Part II V, Vol.,1948 FRUS: הסבר של בוין בדבר הצורך בקואליציית פלישה ערבית מקור מהארכיון הלאומי הבריטי 48 /367 /1 /1246 /141 FO, 5 במאי 1948
- ↑ מברק שנשלח על ידי קמפבל, אל בווין בלונדון, על האזהרה שנתן למלך פארוק. מקור הארכיון הלאומי הבריטי 5528E 68371/ 371 FO,29 באפריל 1948.
- ↑ Pappe, Britain and the Arab-Israeli Conflict, 1948, Palgrave McMillan pg 25
- ↑ לאפייר וקולינס, תרגום אהרון אמיר, ירושלים ירושלים, הוצאת שוקן, 1998, עמ' 251.
- ↑ מוטי גולני, הנציב האחרון: הגנרל סר אלן גורדון קנינגהם 1948-1945, עם עובד, תל אביב, 2011 עמ'.
- ↑ ריצ'רד קרוסמן מינכן ארץ ישראלית? הוצאת תמר, 1947, עמ'.
- ↑ עזרא נשרי עמ' 224.
- ↑ יונה בנדמן, הלגיון הערבי לקראת מלחמת העצמאות, מערכות, חוברת 294–295, יולי 1984, עמ'45-36.
- ↑ עמיצור אילן, אמברגו עוצמה והכרעה במלחמת תש"ח, 1995, עמ' 137-119.
- ↑ נשרי, הסוס הטרויאני הבריטי, 2019, 24
- ↑ מקור ארכיון תולדות ההגנה, טנא (מ-ע) 105/60, 26 בינואר 1948 ו-30 בינואר 1948.
- ↑ מאיר זמיר, מוריס פישר הקשר הכורדי והאיום העיראקי, מבט מל"ם (אתר מורשת המודיעין), גיליון 80, פברואר 2018, עמ' 42
- ↑ בן-גוריון, יומן המלחמה, בעריכת ריבלין ג' ודר. אורן א', הוצאה לאור משרד הביטחון 1982. כרך א', עמ. 295, מתאריך 13 במרץ 1948.
- ↑ אביזוהר ובראלי, עכשיו או לעולם לא, הוצאת עיינות, בית ברל 1989, עמ 498-495.
- ↑ יואב גלבר, קוממיות ונכבה, הוצאת דביר 2004
- ↑ יזכור משה אלשיך הי"ד
- ↑ בן גוריון, פרוטוקול ישיבת הנהלת הסוכנות, 21 באפריל 1948, ארכיון ציוני מרכזי 45/2.
- ↑ נחמיה זרחוביץ ויוסי לנגוצקי: בעקבות מסלולי הקרבות מלחמת ששת הימים בירושלים. הוצאת כרמל, 2020, עמ' 95.
- ↑ בני מוריס, 1948, עמ' 166.
- ↑ קנת וילבי הכניעה הסופית (של יפו), באתר גלעד.
- ↑ ארנון גולן, המערכה על יפו בתש"ח, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות 2017, 139
- ↑ ארנון גולן, המערכה על יפו בתש"ח, הוצאת מכון בן גוריון, 2017, עמ' 153.
- ↑ בני מוריס, 1948 עמ' 179.
- ↑ מייק אלדר, בספרו "שייטת 13" ע' 126.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.קירקברייד - ציר ברבת עמון, הצופה, 13 ביוני 1946
- ↑ דומיניק לאפייר ולארי קולינס, "ירושלים, ירושלים" עמ', 356
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.הציר הבריטי בעבר הירדן הוא הקובע, המשקיף, 28 ביוני 1948
- ↑ משה סמילנסקי, רחבות תר"ן תש"י, הוצאת המועצה המקומית רחבות ליד "דביר" תש"י, עמ' 154, 156.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.הסבר מצרי להרעשת רמת דוד, הצופה, 24 במאי 1948
- ↑ על החששות של בן-גוריון מפני האפשרות של מעורבות בריטית ישירה במלחמה בארץ ישראל, ראו, דוד בן-גוריון, יומן המלחמה כרך ג', 9, 12, 16 ו-17 בינואר 1949.
- ↑ ארכיון צה"ל, תיקים 2417/50/59, 2506/49/121 ו-847/62/9.
- ↑ עזרא נשרי עמ'168.
- ↑ אסנת שירן (עורכת)מלחמה בת 60, הוצאת משרד הביטחון, 2008, עמ' 278.
- ↑ מקור הארכיון הלאומי הבריטי ובו תרגום לאנגלית שעבר ביקורת עובדות של המסמך שכתב נורי סעיד 48 /1247 /1 /1247/ 141 FO ,18 באוגוסט 1948
- ↑ Mohommed Fadhel Jamali, EXPERIENCES IN ARAB AFFAIRS, 1943-1958, Edition 2008 (First Edition, 1974) pp. 119-120
- ↑ מאיר פעיל, מתוך הקדמה לספרו של דורון אלמוג, הרכש בארצות הברית 1949-1945, הוצאת מערכות 1984
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יהושע פורת, ערביות פלסטין היא מטרת מאבקם ולא עצמאותה הלאומית, באתר הארץ, 26 ביולי 2004
- ↑ אמציה ברעם, בתוך "הסוס הטרויאני הבריטי", הסכת שבת עולמית בהגשת יצחק נוי, כאן 11, 6.4.20, דקה 25 ו-36:13
This article "המעורבות הבריטית במלחמת תש"ח" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:המעורבות הבריטית במלחמת תש"ח. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
