המדיניות הכלכלית של סלבדור איינדה
עם קבלת הנשיאות בספטמבר 1970, החל סלבדור איינדה לבצע את הפלטפורמה שלו ליישום תוכנית סוציאליסטית בשם La vía chilena al socialismo ("הנתיב הצ'יליאני לסוציאליזם"). התוכנית כללה הלאמת תעשיות רחבות היקף (בעיקר כריית נחושת ובנקאות), ומינהל ממשלתי של מערכת הבריאות, מערכת החינוך (בעזרת מחנכת ארצות הברית, ג'יין א. הובסון-גונזלס מקוקומו, אינדיאנה ) תוכנית חלב בחינם לילדים בבתי הספר ובעיירות הזכרונות של צ'ילה, והרחבת תפיסת האדמה וחלוקה מחדש כבר החלה תחת קודמו אדוארדו פריי מונטלבה, שהלאים בין חמישית לרבע מכל הנכסים הרשומים לצורך ההשתלטות. איינדה התכוון גם לשפר את הרווחה החברתית-כלכלית של אזרחיה העניים של צ'ילה; גורם מרכזי היה לספק תעסוקה, בין אם במפעלים שהולאמו החדשים או בפרויקטים של עבודה ציבורית.
1970[עריכה]
בנובמבר 1970 הוקצו ל־3,000 אנשי מפוצ'ה מלגות ילדים במאמץ לשלב את המיעוט הילידי במערכת החינוך, חודש תשלום הפנסיות והמענקים, הושקה תוכנית חירום המספקת הקמת 120,000 בתי מגורים, כל העובדים במשרה חלקית קיבלו זכויות לביטוח לאומי, עליית מחירי החשמל הופסקה, היחסים הדיפלומטיים הוחזרו עם קובה, ואסירים פוליטיים קיבלו חנינה.
בדצמבר באותה השנה נקבעו מחירי הלחם, 55,000 מתנדבים נשלחו לדרום הארץ כדי ללמד מיומנויות כתיבה וקריאה ולספק טיפול רפואי לשכבה באוכלוסייה שלא התעלמה ממנה, הוקמה ועדה מרכזית לפיקוח תוכנית תשלום תלת-חלקית שבה ניתן מקום שווה לממשלה, לעובדים ומעסיקים, נקבע שכר מינימום חובה לעובדים בכל הגילאים (כולל חניכים), הוצג חלב חינם לאמהות מצוות ומניקות ולילדים בגילאי 7 עד 14, הוקמו ארוחות בית ספר בחינם, בוצעו הפחתות בשכר דירה ובניית הרכבת התחתית של סנטיאגו תוכנן מחדש כדי לשרת תחילה את שכונות מעמד הפועלים. עובדים נהנו מעלייה בתשלומי הביטוח הלאומי, מתוכנית עבודות ציבוריות מורחבת ומשינוי מנגנון התאמת השכר והשכר (שהוצג במקור בשנות הארבעים כדי להתמודד עם האינפלציה הקבועה במדינה), ואילו צ'יליאנים מהמעמד הבינוני נהנו מביטול המיסים על הכנסות.
בנוסף, תוכניות בחסות המדינה חילקו אוכל בחינם לאזרחים הזקוקים במדינה, ובאזור הכפרי הוקמו מועצות איכרים לגיוס עובדים חקלאיים ובעלי זרים קטנים. בתקציב הראשון של הממשלה (שהוצג בפני קונגרס צ'ילה בנובמבר 1970) הועלתה רמת ההכנסה המינימלית החייבת במס, והוציאה ממאגר המיסים 35% מאלו ששילמו מיסים על הכנסות בשנה הקודמת. בנוסף, הפטור ממיסוי כללי הועלה לרמה השווה לכפליים משכר המינימום. הוארכו גם הפטורים ממסי הון, שהיטיבו עם 330 אלף בעלי עסקים קטנים. התשלומים הנוספים שהבטיח פריי לכוחות המזוינים שולמו במלואם. על פי הערכה אחתשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.[דרוש מקור], כוח הקנייה עלה ב 28% בין אוקטובר 1970 ליולי 1971.
שיעור האינפלציה ירד מ-36.1% בשנת 1970 ל-22.1% בשנת 1971, בעוד שהשכר הריאלי הממוצע עלה ב-22.3% במהלך 1971. שכר המינימום הריאלי לעובדי הצווארון הכחול הוגדל ב 56% ברבעון הראשון של 1971, ואילו באותה תקופה שכר המינימום הריאלי לעובדי הצווארון הלבן הועלה ב 23% – התפתחות שהפחיתה את יחס ההפרש בין כחול לשכר מינימום של עובדים בצווארון לבן מ 49% (1970) ל 35% (1971). ההוצאות הממשלתיות עלו ב-36% במונחים ריאליים, והעלו את חלקן של ההוצאות הכספיות בתוצר מ-21% (1970) ל-27% (1971), וכחלק מהתרחבות זו עסק המגזר הציבורי בתוכנית דיור ענקית, שכללה בניית 76,000 בתים בשנת 1971, לעומת 24,000 לשנת 1970. במהלך תוכנית חירום בשנת 1971, נבנו מעל 89,000 בתים, ובשלוש שנות איינדה כנשיא הוקמו בממוצע 52,000 בתים מדי שנה. למרות שהאצת האינפלציה בשנת 1972 ו -1973 שחיקה חלק מהעלייה הראשונית בשכר, הם עדיין עלו (בממוצע) במונחים ריאליים בתקופת 1971-73.
1971[עריכה]
הצעד הראשון של איינדה בתחילת 1971 היה העלאת שכר מינימום (במונחים ריאליים) לעובדי הצווארון הכחול ב -37% –41% ו -8% –10% לעובדי הצווארון הלבן. הסיוע בחינוך, מזון ודיור הורחב משמעותית, כאשר התחלות הדיור הציבורי עלו פי שתיים והזכאות לחלב חינם הוארכה מגיל 6 לגיל 15. שנה לאחר מכן, שכר הצווארון הכחול הועלה ב -27% במונחים ריאליים ולבן שכר המחזור הפך לאינדקס מלא. הוקמו גם בקרות מחירים, בעוד שממשלת איינדה הציגה מערכת של רשתות הפצה באמצעות סוכנויות שונות (כולל ועדות מקומיות בנושא היצע ומחירים) כדי להבטיח שהחוקים החדשים יתקיימו על ידי בעלי חנויות.
שר החקלאות החדש, ז'אק צ'ונצ'ול, הבטיח להפקיע את כל האחוזות הגדולות משמונים דונם "בסיסיים". הבטחה זו נשמרה, כאשר שום חווה בצ'ילה לא חרגה מגבול זה בסוף 1972. תוך שמונה-עשר חודשים בוטלו הלאטיפונדיה (אחוזות חקלאיות נרחבות). הרפורמה האגררית היה מעורב הפקעת 3479 נכסים אשר, מתווסף 1408 נכסים המאוגדת תחת ממשלת פריי, ממציאה 40% של סך כל שטח חקלאי בארץ.
במיוחד באזורים כפריים, ממשלת איינדה פתחה בקמפיין נגד אנאלפביתיות, ואילו תוכניות החינוך למבוגרים התרחבו יחד עם הזדמנויות חינוך לעובדים. משנת 1971 עד 1973 עלו ההרשמות לבתי הספר לגנים, בית ספר יסודי, על יסודי ועל יסודי. ממשלת איינדה עודדה יותר רופאים להתחיל את נוהליהם באזורים עירוניים כפריים ובעלי הכנסה נמוכה, ובנתה בתי חולים נוספים, מרפאות יולדות ובעיקר מרכזי בריאות שכונתיים שנותרו שעות ארוכות יותר לשרת את העניים. שיפור במתקני התברואה והדיור לשכונות בעלות הכנסה נמוכה השווה גם את ההטבות לבריאות הבריאות, ואילו מועצות בתי חולים ומועצות בריאות מקומיות הוקמו במרכזי בריאות שכונתיים כאמצעי להפעלת דמוקרטיזציה של ניהול מדיניות הבריאות.
ממשלת איינדה גם ביקשה להביא את האמנויות (הרציניות והפופולריות כאחד) למסת האוכלוסייה הצ'ילאנית על ידי מימון מספר מאמצים תרבותיים. כשילדים בני שמונה-עשרה ואנאלפביתים קיבלו עכשיו את זכות הבחירה, עודדה ממשלת איינדה השתתפות המונית בקבלת ההחלטות, כאשר מבנים היררכיים מסורתיים מאותגרים כעת על ידי השוויוניות הסוציאליסטית. ממשלת איינדה הצליחה לנצל את האידיאליזם של תומכיה, עם צוותים של "איינדיסטות" שנסעו לחיק הטבע וכפרי עיירה כדי לבצע התנדבות. ממשלת איינדה פעלה גם לשינוי התרבות הפופולרית הצ'יליאנית באמצעות שינויים פורמליים בתוכנית הלימודים בבתי הספר ובאמצעות יוזמות חינוך תרבותי רחב יותר, כמו פסטיבלי מוזיקה בחסות מדינה וסיורים בפולקלוריסטים צ'יליאנים ובנגני קניון נובה. בשנת 1971, רכישת בית הוצאה פרטית על ידי המדינה הולידה את "קוימנטו העריכה" שהפך למרכז הפעילות התרבותית של ממשלת איינדה. במהלך שנתיים פורסמו 12 מיליון עותקים של ספרים, כתבי עת ומסמכים (8 מיליון מהם ספרים) המתמחים בניתוח חברתי. מהדורות זולות של יצירות ספרותיות נהדרות הופקו על בסיס שבועי, וברוב המקרים אזלו תוך יום. התרבות הגיעה לידי ההמונים לראשונה, שהגיבו בהתלהבות. "קוימנטו עריכה" עודד הקמת ספריות בארגונים קהילתיים ואיגודים מקצועיים. באמצעות אספקת ספרי לימוד זולים, היא אפשרה לשמאל להתקדם בתכנים האידאולוגיים של הספרות שהועמדו לרשות העובדים.
כדי לשפר את התנאים החברתיים והכלכליים לנשים, הוקמה מזכירות הנשים בשנת 1971, שקיבלה נושאים כמו מתקני כביסה ציבוריים, תוכניות אוכל ציבורי, מעונות יום ומעון לבריאות נשים (בעיקר טיפול טרום לידתי). משך חופשת הלידה הוארך מ־6 ל -12 שבועות, ואילו ממשלת איינדה הובילה את מערכת החינוך לעבר צ'ילאים עניים יותר על ידי הרחבת הרשמות באמצעות סובסידיות ממשלתיות. בוצעה "דמוקרטיזציה" של החינוך האוניברסיטאי, מה שהופך את המערכת ללא שכר לימוד. זה הביא לעלייה של 89% בהרשמות האוניברסיטאות בין 1970 ל -1973. ממשלת איינדה הגדילה גם את ההרשמה לחינוך העל-יסודי מ -38% בשנת 1970 ל־51% בשנת 1974. ההרשמה לחינוך הגיעה לרמות שיא, כולל 3.6 מיליון צעירים, ושמונה מיליון ספרי לימוד בבתי ספר הופצו בין 2.6 מיליון תלמידים בחינוך היסודי. 130 אלף סטודנטים חסרי תקדים נרשמו על ידי האוניברסיטאות, שהפכו לנגישות לאיכרים ולעובדים. שיעור האנאלפביתיות הופחת מ־12% בשנת 1970 ל־10.8% בשנת 1972, בעוד שהגידול בהרשמה לבתי הספר היסודיים עלה מממוצע שנתי של 3.4% בתקופה 1966-70 ל־6.5% בשנים 1971–1972. החינוך העל-יסודי צמח בשיעור של 18.2% בשנים 1971–1972, וההשכלה הממוצעת של ילדים בגילאי 6 עד 14 עלתה מ 91% (1966-70) ל 99%.
ההוצאות החברתיות הוגדלו באופן דרמטי, במיוחד למגורים, לחינוך ולבריאות, תוך מאמץ גדול להפיץ מחדש את העושר לצ'ילאים העניים יותר. כתוצאה מיוזמות חדשות בתחום התזונה והבריאות, יחד עם שכר גבוה יותר, הצליחו הצ'יליאנים העניים להאכיל את עצמם ולהלביש את עצמם טוב יותר ממה שהצליחו בעבר. הגישה הציבורית למערכת הביטוח הסוציאלית הוגדלה, ואילו ההטבות הממשלתיות כמו קצבאות המשפחה הועלו באופן משמעותי. חלוקת ההכנסה מחדש אפשרה למקבלי שכר ומשכורת להגדיל את חלקם מההכנסה הלאומית מ-51.6% (הממוצע השנתי בין 1965 ל -1970) ל-65% ואילו הצריכה המשפחתית עלתה ב -12.9% בשנה הראשונה לממשלת איינדה. בנוסף, בעוד שהגידול השנתי הממוצע בהוצאות האישיות היה 4.8% בתקופה 1965-70, הוא הגיע ל 11.9% בשנת 1971. במהלך השנתיים הראשונות של נשיאות איינדה, הוצאות המדינה לבריאות עלו מכ־2% לכמעט 3.5% מהתמ"ג. כמו כן נערכו ניסויים בתוכניות קטנות המיועדות לנשים, כמו מכבסות והכנת אוכל משותף, יחד עם הרחבת מתקני הטיפול בילדים.
תוכנית המזון המשלימה הארצית הורחבה לכל תלמידי בתי הספר היסודיים ולכל הנשים ההרות, ללא קשר לתעסוקתן או מצב הכנסתן. תוכניות תזונה משלימות הוחלו על ילדים עם תזונה, בעוד שהדגש על טיפול לפני לידה. תחת איינדה, שיעור הילדים מתחת לגיל 6 עם סוג כלשהו של תת-תזונה ירד ב -17%. מלבד מועצות האספקה והמחירים הקיימות (גופים מבוססי קהילה ששלטו על התפלגות קבוצות חיוניות במחוזות מעמד הפועלים והיו יוזמה פופולרית ולא ממשלתית),מרכזי הפצה וחנויות מבוססי קהילה פותחו ונמכרו ישירות בשכונות מעמד הפועלים. ממשלת איינדה הרגישה שהיא מחויבת להגדיל את התערבותה בפעילות שיווק, ומעורבות המדינה בהפצת מכולת הגיעה ל -33%. ה- CUT (קונפדרציית העבודה המרכזית) זכה להכרה משפטית, וחברותה גדלה מ־700,000 לכמעט מיליון. במפעלים בתחום הבעלות החברתית בחר אספה של העובדים כמחצית מחברי מועצת הניהול עבור כל חברה. גופים אלה החליפו את הדירקטוריון לשעבר.
העלאת קצבאות ופנסיות[עריכה]
הפנסיות המינימליות הוגדלו בסכומים השווים פי שניים-שלוש משיעור האינפלציה, ובין 1970 ל-1972 קצבאות אלה עלו בסך הכל של 550%. הכנסותיהם של 300,000 גמלאי פרישה הוגדלו על ידי הממשלה משליש משכר המינימום לסכום המלא.
הכיסוי לביטוח עובדים הורחב לכדי 200,000 סוחרי שוק, 130,000 בעלי חנויות קטנות, 30,000 תעשיינים קטנים, בעלים קטנים, עובדי תובלה, אנשי דת, אנשי ספורט מקצועיים ואומנים.
שירות הבריאות הציבורי שופר, עם הקמת מערכת מרפאות בשכונות מעמד הפועלים בשולי הערים הגדולות, והעניקה מרכז בריאות לכל 40,000 תושבים.
הסטטיסטיקה לבנייה בכלל ולבניית בתים בפרט הגיעה לכמה מהרמות הגבוהות ביותר בתולדות צ'ילה. ארבעה מיליון מ"ר הושלמו בשנים 1971-72, בהשוואה לממוצע שנתי של שניים וחצי מיליון בין 1965 ל -1970.
עובדים הצליחו לרכוש סחורות שהיו בעבר מחוץ להישג ידם, כמו תנורי חימום, מקררים, ומכשירי טלוויזיה. [1]
סנקציות וסיום שלטונו של איינדה[עריכה]
הסנקציות שארצות הברית הטילה על צ'ילה יחד עם עידוד פעולות של שיבוש הייצור, בשל החשש שלה מהצלחת איינדה ודאגת הממשל לשלום התאגידים, גרמו לאינפלציה גבוהה ומאוחר יותר להפיכה הצבאית הפשיסטית שבה הופל איינדה על ידי פינושה, הדיקטטור הרצחני של צ'ילה מ-1973 עד 1989.
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ כפי שצוין עוד על ידי ריקרדו ישראל ציפר, "בשלב זה הבשר כבר לא היה מותרות, וילדי האנשים העובדים סופקו בנעליים ובגדים בצורה מספקת. רמת החיים הפופולרית שופרה מבחינת מצב התעסוקה, שירותי הרווחה, רמת הצריכה וחלוקת ההכנסה."
This article "המדיניות הכלכלית של סלבדור איינדה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:המדיניות הכלכלית של סלבדור איינדה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
