אוו מוראלס נחשב למנהיג שמאל סוציאליסטי מוצלח, ששיפר בצורה משמעותית את רמת החיים של אזרחי בוליביה ושלטונו מוגדר על ידי רבים, מבחינה כלכלית וחברתית, כ"נס הבוליביאני".
מאז שנבחר בשנת 2005 מיישם נשיא בוליביה, אוו מוראלס, מדיניות כלכלית סוציאליסטית דמוקרטית. מדיניותו כוללת הלאמות של משאבי טבע, ,תאגידי אנרגיה ותאגידים בתחומים שונים שהופרטו בעבר וחלוקה מחדש של העושר על ידי שימוש בהכנסות מההלאמות להגדלה של ההשקעות הממשלתיות פי 9 ,להכפלת ההוצאות החברתיות ולהעלאות משמעותיות של שכר המינימום.[1] מבחינה אזורית, עלייתו של מוראלס לשלטון היא חלק מעלייתם של מנהיגים סוציאליסטים בדרום אמריקה, כמו הוגו צ'אווס בוונצואלה, רפאל קוראה באקוודור, מישל בצ'לט בצ'ילה, לואיז אינסיו דה סילבה בברזיל, דניאל אורטגה בניקרגואה וחוסה מוחיקה וטברה ואסקס באורוגוואי. בוליביה היא חלק מהברית הבוליברית שבה חברות בין היתר ונצואלה וקובה.
המדיניות הסוציאליסטית הדמוקרטית של מוראלס הובילה לירידה גדולה בעוני, מ-60.6% ב- 2005 ל-33% ב-2018, ההכנסה הריאלית של הפועלים בבוליביה גדלה ב-143% ב-14 השנים האחרונות והכלכלה צמחה ב-327% ב-13 שנות שלטונו של מוראלס.ההלאמות הנרחבות הובילו להכפלת המשק בבעלות המדינה ל-38% מהכלכלה, לגידול בהכנסות המדינה מהמפעלים המולאמים מ-2.5 מיליארד דולר בשנות ה-2000 המוקדמות ל-31.5 מיליארד דולר בעשר השנים האחרונות, שהופנו להשקעות ממשלתיות שזינקו מ-629 מיליון דולר ב-2005 ליותר מ-5 מיליארד דולר ב-2016.רבים רואים במודל הסוציאליסטי של בוליביה תחת מוראלס כמודל המוצלח ביותר באמריקה הלטינית ב-20 השנים האחרונות ודוגמה להצלחת גישה אנטי קפיטליסטית וסוציאליסטית מהפכנית באמצעים דמוקרטיים.
התנועה למען סוציאליזם,המפלגה הסוציאליסטית שבראשה עומד מוראלס.
מוראלס הוביל רפורמות סוציאליסטיות שהיוו "סוציאליזם בנוסח המאה ה-21". בין 2006 ל-2018 צמח התוצר של בוליביה מדי שנה בקצב של 5.2% בממוצע, קצב שמציב את כלכלת בוליביה ככלכלה הצומחת ביותר בדרום אמריקה. התמ"ג של בוליביה גדל פי 4 משנת 2006 עד לשנת 2018 והתמ"ג לנפש גדל מ-1,000 דולר לנפש ב-2005 ל-3,800 דולר לנפש ב-2018 .[2]ההכנסה הריאלית החציונית גדלה ב-130% תחת שלטונו של מוראלס כאשר ההכנסה הריאלית של העניים ביותר גדלה כמעט פי 4 (ב-287%) מאז 2005. ההלאמות שביצע מוראלס איפשרו את הזינוק פי 9 של ההשקעות הממשלתיות בכלכלה,הגידול של שכר המינימום ב-372% והגידול המשמעותי בתוכניות החברתיות שגרמו לביקוש המקומי לגדול בקצב של 5.2% בשנה,למרות שהביקוש החיצוני(שמושפע ממחיר הסחורות בעולם) ירד.
לפני ההלאמות (לא רק של גז ונפט, אלא של טלקומוניקציה, מים, חשמל ומספר מכרות), תאגידים זרים כיסו כ -85% מהרווחים שהופקו מייצור גז טבעי. מוראלס הגדיל את נתח הרווח של המדינה מגז מכ-15% לפני נשיאותו לכ־80-90% כיום. בשנת 2005, לפני ההלאמה, הסתכמו הכנסות הגז הממשלתיות ב־0.6 מיליארד דולר; בשנת 2015 זה היה סכום גדול פי ארבעה, 2.6 מיליארד דולר.בשנת 2015 כל הכנסות הגז והנפט הניבו 4 מיליארד דולר, המהווים כמעט מחצית מרווחי הייצוא של בוליביה.
על אף הירידה במחירי הסחורות,השימוש בהכנסות מהמפעלים המולאמים לטובת הגידול המשמעותי בביקוש המקומי ,שנבע משילוב של הגדלה משמעותית של ההשקעות הממשלתיות,ההוצאות החברתיות והעלאות של שכר המינימום(סה"כ עלייה ריאלית של 144% ב-14 השנים האחרונות),אפשר לכלכלת בוליביה לצמוח בקצב של 5% בשנה גם בשנים האחרונות,בניגוד למרבית מדינות אמריקה הלטינית וגם בניגוד למדינות רבות בעולם.
בסוף 2013 חלקה של המדינה במשק הגיע ל-38%, כפול מזה של הממשלות הנאו-ליברליות שקדמו לממשלת מוראלס. המדינה הפכה למחולל העושר העיקרי, וההשקעות הציבוריות הסתכמו בשנת 2016 בסכום של יותר מחמישה מיליארד דולר (ההשקעה הציבורית היא כ-11% מהתמ"ג, הגדולה ביבשת), לעומת 629 מיליון דולר בלבד בשנת 2006. חלק גדול מההכנסות החדשות הללו מממן את הפיתוח, התשתיות, הפרויקטים הקהילתיים של המדינה, כמו בתי ספר, מכוני כושר, מרפאות, כבישים וסובסידיות לייצור חקלאי. הוא מוציא על בריאות וחינוך, על פיקוח מחירים למזון עיקרי, על העלאות שכר ותוכניות חברתיות. במשך עשר שנים(2006-2016) הרוויחה בוליביה של אבו 31.5 מיליארד דולר מההלאמות, לעומת 2.5 מיליארד דולר בלבד שהרוויחה בעשר השנים שקדמו לשלטון מוראלס.[3]
ההלאמות בתחומי הטלקומניקציה ,גז,חשמל ועוד סייעו לשיפור בשירות שניתן תוך כדי הוזלה משמעותית של המחירים והשקעה משמעותית בהפצת השירותים לכלל האוכלוסייה:[4][5]
בעוד שב-2005 רק 25% מהבתים במרחב הכפרי היו מחוברים לחשמל, עד 2016 המספר זינק ל-66% מהבתים במרחב הכפרי שחוברו לחשמל על ידי חברת החשמל הממשלתית.
מספר משקי הבית עם חיבורי הגז עלה ב -835% מאז עלה מוראלס לשלטון.
תחת השלטון הסוציאליסטי של מוראלס,המכירות של סופרמרקטים ומסעדות זינקו ב-900% מאז 2006.הוקמה חברה ממשלתית בשם emapa שמשווקת ומוכרת מוצרי מזון במחירים מסובסדים.מספר העיריות עם כיסוי הטלקומוניקציה (תקשורת) עלה מ-110 ב-2005 ל-324 מתוך 339 ב-2015.שוויה של חברת הטלקום אנטל שהולאמה בשנת 2008 גדל פי 3, מ-3.1 מיליארד דולר בעת ההלאמה ל-9.3 מיליארד דולר ב-2017.תעריפי השירות הוזלו בצורה משמעותית מאז שהולאמה החברה, למשל: התעריף לדקת שיחה ירד מ-1.8 דולר לדקה ב-2008 ל-0.67 דולר לדקה ב-2017. מחיר הגלישה באינטרנט ירד מ-97.5 דולר ב-2008 ל-10.5 דולר ב-2017.
בנוסף לכך הגישה למים השתפרה באופן משמעותי כך של-90 אחוז מהאוכלוסייה יש גישה למי שתייה ועשרות אלפי יחידות דיור חברתי נבנו בין 2006 ל-2018.
יתרות הבנק המרכזי של בוליביה גדלו במידה ניכרת מ-1.174 מיליארד דולר (2005) לכ-8.008 מיליארד דולר ב-2018. האשראי הפרודוקטיבי גדל פי עשרה. 75% מסכומי ההשקעה הציבורית ממומנים ממשאבים פנימיים. עובדה זו מביאה כי לאחר ארבע עשרה שנים של עבודות חשובות בכל אזורי הארץ, החוב הציבורי החיצוני לטווח הבינוני והארוך מסתכם בכמעט עשרה מיליארד דולר, המהווה 23.6% מהתמ"ג.למרות מחזור ההתרחבות החזק, האינפלציה צנחה בשנת 2019 לרמה של אחוז אחד בלבד בשנה, כיום 99% מהזיכויים ו-88% מהחיסכון הם במטבע הלאומי של בוליביה, בוליביאנו. בשנת 2005 היו הנתונים 7% ו-15% בהתאמה.
בבוליביה תחת שלטון מוראלס, העוני צנח מ 60.6% מהאוכלוסייה בשנת 2005 ל 33% בשנת 2018. העוני הקיצוני (אלה החיים פחות מ־1.25$ ליום) ירד מ 38% ב-2005 ל 16.8% ב-2018. ההכנסה גדלה פי קרוב ל-4 מ-80 דולר לחודש ב-2005 ל-305 דולר בחודש כיום. ההכנסה הריאלית של הפועלים בבוליביה גדלה ב-143% ב-14 השנים האחרונות,שכר המינימום עלה מ 440 בוליביאנו לחודש ב-2005 ל-2000 בוליביאנו לחודש ב-2018 (מ-57$ עד 287$). האבטלה עומדת על פחות מ -4% ב-2018, הנמוכה ביותר באמריקה הלטינית, לעומת 8.5% בשנת 2005.
האוכלוסייה עם הכנסה שגדולה מההכנסה הממוצעת גדלה ל-62% מאזרחי בוליביה, אחוז דומה לזה עם הכנסה נמוכה בשנת 2005. 10% העשירים במדינה קיבלו אז פי 128 יותר מה 10% העניים ביותר. מדד ג'יני, המודד את אי השוויון בהכנסות, צנח מ-0.60 ל-0.44, קצב ההתקדמות הגדול ביותר בצמצום אי השוויון באמריקה הלטינית.
בנוסף,הוקמה חברה בבעלות ממשלתית לחלוקת מזון במחירים מסובסדים.כל האמצעים הללו עזרו לבלום את האינפלציה, בעוד שהמשק (בגלל העלייה בהוצאות הציבוריות) צמח מאוד, מלווה בכספי ציבור חזקים יותר שהביאו ליציבות כלכלית.
בוליביה השיגה כיסוי של מאה אחוז מהפנסיות לזקנים, הרבה מעל הממוצע האזורי (59%). 51.5% מאוכלוסיית בוליביה נהנים מתוכניות העברה ישירה כמו בונוס Juancito Pinto, Renta Dignidad ובונוס Juana Azurduy. הראשון, מסייע בתשלום עבור חומרים חינוכיים או הובלת נערות ונערים בגיל בית הספר (עד השנה השנייה של בית הספר התיכון) על ידי חיזוק האפשרויות החינוכיות של תלמידים מאזורים מרוחקים ועם מעט משאבים, תוך הורדת סיכוי הנשירה מבית הספר והסכנה של עבודת ילדים.
בוליביה הייתה בשיעור אנאלפביתיות של 13% עם כניסתו של אוו מוראלס לנשיא. לאחר קמפיין אוריינות המוני שהשתמש בתוכנית "כן, אני יכול" של קובה, חונכו 850,000 בוליביאנים ועד שנת 2008 הוכרזה בוליביה כחפה מאנאלפביתיות. המדינה השנייה אחרי קובה באמריקה הלטינית מבחינת מימון החינוך. כיום קיימים במדינה 16,000 מוסדות חינוך, 4,500 מהם נבנו מאז 2006 בכספי תעשיית הגז המולאמת.
תוחלת החיים של הבוליביאנים בתקופת נשיאותו של מוראלס עלתה מ 64 שנים ל-71 שנים. זו בחלקה תוצאה של פעילותם של כמעט 700 חברי החטיבה הרפואית הקובנית העובדים במדינה ושל השיפור המשמעותי בגישה לבריאות במדינה. מבצע נס קובה איפשר גם ל-676,000 בוליביאנים להחזיר את ראייתם. יתרה מזאת, כ-5,000 בוליביאנים השיגו את התארים הרפואיים בקובה, כשהם חוזרים לארצם כדי לספק את שירותיהם. במדינה פועלים כיום 47 בתי חולים חדשים ולמעלה מ-3,000 מרכזי בריאות שנבנים.בנוסף לכך,מוראלס הקים בבוליביה מערכת ביטוח בריאות אוניברסלית שמבטיחה טיפול רפואי בחינם לכלל אזרחי בוליביה.[6]
משימת Juana Azurduy Bond תומכת בנשים הרות ותינוקות עד שנתיים ללא ביטוח בריאות. במקרה של העברה על תנאי, עם אופי פעולה חיובי, נדרשות 4 בקרות לפני הלידה, לידה מוסדית ובקרה לאחר לידה. ילדים מתחת לגיל שנתיים חייבים לבצע 12 בדיקות בריאות מקיפות דו-חודשיות, אשר כל אלה משפרים מאוד את תנאי הלידה הבסיסיים ואת שנות החיים הראשונות. מ-2006 עד 2018 התמותה בקרב ילדים מתחת לגיל חמש הופחתה ב-61%.
.png)
.jpg)
