החיים למען הצאר

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 581: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).

החיים למען הצאר (ברוסית: Жизнь за царя) היא "אופרה טראגית" בארבע מערכות ואפילוג מאת המלחין הרוסי מיכאיל גלינקה. בתקופת שלטון ברית המועצות נודעה האופרה בשם איבן סוסאנין (ברוסית: Иван Сусанин), על שם הדמות המרכזית בעלילה. הסיבה לשינוי השם היא שינוי השלטון. רוסיה הסובייטית החליפה את רוסיה הצארית ולכן שמה של אופרה המספרת על חיים שבן אדם מקריב למען הצאר, נוגד את הפילוסופיה הקומוניסטית.^[1]

הלברית נכתבה על ידי נסטור קוקולניק, איגור פיודורוביץ' פון רוזן, ולדימיר סולוגוב ווסילי ז'וקובסקי. הבכורה של האופרה התקיימה ב-27 בנובמבר 1836 בתיאטרון הבולשוי בסנקט פטרבורג. העלילה של האופרה מתרכזת בסיפורו של איבן סוסאנין, גיבור רוסי מתחילת המאה ה-17 שעשה מעשה אצילי כמתואר הן באופרה והן בביסוס ההיסטורי, הקריב את חייו למען הצאר כדי שהצאר לא יהרג בידי הפולנים ושרוסיה הצארית לא תקרוס.^[2] ^[3]

רקע[עריכה]

זו לא הפעם הראשונה שמישהו מלחין אופרה על נושא העלילה. מי שקדם לגלינקה הוא קטרינו קאווס שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ'), מלחין איטלקי-רוסי, שכתב אופרה בשתי מערכות בשם אותו שם.

השם המקורי של האופרה של גלינקה היה אמור להיות איבן סוסאנין, על שם הדמות הראשית. שינוי השם הוא בעצם מחווה לניקולס הראשון. בזמן שזה נכח בזמן חזרה של האופרה, גלינקה שינה את השם כמחווה לאותו שליט. שם זה נשמר ונהגה כך עד היום.

ב-1924, תחת המשטר הסובייטי החדש, השם "החיים למען הצאר" לא התאים ולא עבר את הצנזורה כך שהאופרה הופיעה תחת הכותרת פטיש ומגל, אך הפקה זו לא הצליחה וירדה מן הבמה. ב-26 בפברואר 1939 היא הועלתה שוב תחת השם המקורי, זה שגלינקה בחר, "איבן סוסאנין".

גלינקה והסופרים אשר כתבו את הלברית המקורית, עמם היה בקשר, בחרו בסוסאנין כגיבור הלאומיות הרוסית שהתאים היטב להלך הרוח של אותה תקופה, תקופת החמישה, קבוצת מלחינים שדגלה בלאומיות וביצירת יצירות עממיות בעלות מוטיבים רוסים.

האופרה זכתה להצלחה ובוצעה רבות בכל פתיחת עונת קונצרטים בתיאטראות הרוסיים הקיסריים. האופרה מוצאת את עצמה בתפקיד חשוב בתיאטרון המוזיקלי הרוסי כאופרה רוסית מקורית, סיפור רוסי היסטורי ולא אגדה, הראשונה שזכתה במקום קבוע ברפרטואר המוזיקה הרוסית והכלל עולמית. זו הייתה אחת האופרות הרוסיות הראשונות שנודעו מחוץ לרוסיה לשאר רחבי העולם. אופרה זו היא לא הראשונה שהולחנה ונכתבה לשפה הרוסית, אבל הראשונה שהצליחה לשאת שם עולמי.

עלילה[עריכה]

העלילה מתרחשת בסתיו 1612 ובחורף 1613.^[4]

מערכה 1[עריכה]

אנטונידה כמהה לאהובה החדש סובינין ומחכה לרגע בו תגיע חתונתם. אביה סוסאנין בעד חתונתם אך מעדיף לחכות עד שימנו צאר חדש ברוסיה. כאשר סובינין מודיע לו שהמועצה הגדולה במוסקבה מינתה צאר חדש ברוסיה, הם חוגגים את החתונה העתידית.

מערכה 2 – בינתיים בפולין[עריכה]

באולם מפואר, ולנוכח ריקודים פולניים, האצולה בפולין חוגגת את הניצחון על רוסיה בשירה וריקודים. במהלך השמחה, מגיעה הודעה על מינויו של מיכאיל רומנוב כצאר רוסיה החדש. אך הוא מסתתר מחשש לאימת הפולנים. הנוחכים באולם נשבעים להפילו ולהרוג אותו.

מערכה 3 – בחזרה לרוסיה[עריכה]

סוסאנין ובנו המאומץ, ואניה, מתחייבים להגן על הצאר החדש. הם עצמם מקורבים אליו מאוד. סוסאנין מברך את סובינין חתנו ואנטונידה בתו לרגל חתונתם הקרובה, כאשר לפתע חיילים פולנים מתפרצים לחדרם כדי לדרוש את מקום הימצאו של הצאר במטרה לשים קץ לחייו. סוסאנין שולח את ואניה להזהיר את הצאר מיכאיל מפני הסכנה הפולנית בעוד שהוא עצמו מוביל את החיילים הפולנים שולל בדרך אל הצאר. החיילים חושבים שהם קרובים אך סוסאנין יודע בליבו כי הוא יהתל בהם. אנטונידה בתו בוכייה. היא מבינה שזו משימת התאבדות בעבור אביה. סובינין אוסף כמה גברים לצאת למשימת חילוץ, לנסות להציל את סוסאנין. ברגע שהחיילים הפולנים יגלו כי הוא הונה אותם, הם יהרגו אותו.

מערכה 4[עריכה]

סובינין משכנע את אנשיו בנכונות משימתם להציל את סוסאנין, אך הקבוצה לא נענת לבקשתו מנוכח הסיכון. כשהלילה יורד, בחלק של היער ליד מנזר, ואניה דופק בשערי המנזר, מקום היחבאו של הצאר, ומזהיר אותו שלא יחולל רעש מחשש לתשומת הלב שזה יעורר אצל החיילים הפולנים. סוסאנין מוביל את החיילים הפולנים לאזור בו לא ניתן להמשיך, הדרך מכוסה שלג והעצים במקום מצופפים. הפולנים ישנים בזמן שסוסאנין נפרד מילדיו ומחכה לגורלו בעלות השחר. סופת שלגים מתחילה ומסתיימת, וכשהיום מגיע, הפולנים מתעוררים. הם מבינים שסוסאנין הונה אותם והורגים אותו.

אפילוג[עריכה]

בכל ההמולה צועדים המוני אנשים, חוגגים את ניצחון הצאר החדש והינצלותו מידי הפולנים. לעומתם, אנטונידה, סובינין וואניה מתאבלים על סוסאנין. חיילים רוסים מגיעים אליהם, מגלים את הקשר שלהם עם סוסאנין ומנחמים אותם בתקווה שהכל יהיה בסדר. כשהתמונה משתנה לאסיפה בכיכר האדומה במוסקבה, האנשים מכריזים על זכרו של סוסאנין כמי שהציל את הצאר וחולקים עמו כבוד אחרון.

תזמור[עריכה]

האופרה מתוזמרת בעבור שני חלילים, שני אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים, ארבע קרנות יער, שתי חצוצרות, שלושה טרומבונים, אופיקלאידה, טימפני, פעמונים, נבל, כלי קשת, קלרינט, ותוף.^[5]

אריות וקטעים בולטים[עריכה]

«В поле, в поле», שרה אנטונידה. (מתוך מערכה 1).

פולונז, קרקוביאק (ריקוד), ואלס ומזורקה. (מתוך מערכה 2).
אריה: "כשהרגו את האמא של הציפור הקטנה", «Как мать убили у малого птенца», שר ואניה. (מתוך מערכה 3).
אריה: "בחושך איננו מסוגלים למצוא את האויב שלנו", שר סובינין. (מתוך מערכה 4).
אריה: "הם חשים את האמת!", «Чуют правду!», שר סוסאנין. (מתוך מערכה 4).
"תהילה, תהילה לך, הצאר הרוסי שלנו!", «Славься, славься, нашъ русскiй Царь!» שרה מקהלה.

היסטוריה[עריכה]

היסטוריית ביצועים[עריכה]

האופרה הוצגה בבכורה ב-27 בנובמבר 1836 בסנקט פטרבורג בניצוחו של קטרינו קאווס. ההפקה כללה תפאורה מאת אנדראס רולר (Andreas Roller). מספר שנים מאוחר יותר עם האופרה הוצגה בבכורה במוסקבה ב-7 בספטמבר 1842 וההפקה כללה הפעם תפאורה שהכין סרקוב ואשניאן.

האופרה הוצגה פעמים רבות במהלך חגיגות יובל המאה לשושלת רומנוב בשנת 1913. היא הוצגה בהצגה חגיגית בתיאטרון מריאינסקי. למרות ההצלחה, העיתונות הרוסית קבעה כי זו יצירה ריקה מתוכן, ללא אופי ואף משעממת.

עיבודים לאופרה[עריכה]

1857, החיים למען הצאר, גרסה לפסנתר מאת פיודור סטלובסקי, סנקט פטרבורג.
1881, החיים למען הצאר, גרסה לתזמורת מאת פיודור סטלובסקי, סנקט פטרבורג.
1907, מהדורה חדשה מאת ניקולאי רימסקי-קורסקוב וגאלזונוב, פרסום של חברת ההוצאה לאור שהקים מטירופן באלייב, לייפציג.
1942, גרסה לאופרה מאת מוזגיז.
1949, גרסה שנייה לאופרה מאת מוזגיז.
1953, גרסה שלישית לאופרה מאת מוזגיז.

השפעות על אופרות אחרות[עריכה]

הכשרתו של גלינקה הייתה בגרמניה יחד עם מורים ופרופסורים שלימדו בשיטה שמרנית, כזו שדומה לשומאן וברהמס, ובכך שאב יכולות הלחנה אקדמאיות, בעלות חוקים קבועים ומבנה מסודר. עם זאת, ניתן להבחין בכמה מוטיבים מן האופרה המבוססים על שירי עם רוסיים או ניבים מלודיים עממיים שהופכים לחלק מלא מהמרקם המוזיקלי והופכים את היצירה לכזו שהיא חדשנית ופורצת דרך. סגנון זה אלו השפיע רבות על מלחינים והאופרות שלהם, להלן: בוריס גודונוב מאת מוסורגסקי, המשרתת מפסקוב מאת רימסקי-קורסקוב, "האופריצ'ניק" מאת צ'ייקובסקי והנסיך איגור מאת בורודין.

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.

↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.A Life for the Tsar (Glinka, Mikhail), פרויקט ספריית התווים הבין-לאומי
↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Charles Annesley, The Standard Operaglass: Detailed Plots of Two Hundred and Thirty-Five Celebrated Operas, Brentanos, 1920, עמ' 144
↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.דפי מידע סרוקים על האופרה (באנגלית)
↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.חיים לצאר - A Life for the Tsar
↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Ivan Susanin Or A Life For The Tsar, מספר הקלטות של האופרה

קטגוריה: אופרות

This article "החיים למען הצאר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:החיים למען הצאר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.