החזית לשחרור להט"ב

החזית לשחרור להט"ב (GLF) הייתה שמן של מספר קבוצות שחרור הומוסקסואליות, שהראשונה שבהן הוקמה בעיר ניו יורק בשנת 1969, מיד לאחר מהומות סטונוול. באירוע זה תקפה המשטרה הומואים, לסביות, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים ובעלי מגדר לא-תואם בפונדק "סטונוול אין" בגריניץ' וילג' בניו-יורק, מה שהניע התנגדות רחבה.

ארצות הברית

החזית לשחרור להט''ב של ארצות הברית (GLF) הוקמה בעקבות מהומות סטונוול. הפרעות נחשבות בעיני רבים כזרז העיקרי להקמת התנועה ולמאבק המודרני למען זכויות הלהט"ב בארצות הברית.

קהילות הלהט"ב ברחבי ארצות הברית בשנות החמישים והשישים, התמודדו מול מערכת חוקית שהייתה הומופובית ביותר, פרט למדינת אילינוי, שביטלה את הגדרת מעשה סדום כעבירה פלילית ב-1961. מעשים מיניים הומוסקסואליים נחשבו בארצות הברית, אף כאשר נעשו בהסכמה מלאה בין גברים מבוגרים בביתם הפרטי, כעבירה פלילית שדינה מאסר בפועל. ב-28 ביוני 1969 בגריניץ 'וילג', ניו יורק, פשטה משטרת ניו יורק על פונדק סטונוול אין, בר גאה ידוע שנמצא ברחוב כריסטופר. פשיטות משטרת ניו יורק על סטונוול וברים נוספים של הקהילה הגאה, היו מנהג שגרתי באותה תקופה. מפעם לפעם, הייתה המשטרה מבצעת מעצרים בתוך אותם ברים, כאשר השוטרים סברו כי האדם שמולם לובש 'לבוש שאינו הולם/תואם את המגדר שלו'. על מנת להמשיך להתקיים, היו בעלי העסקים משלמים שוחד לאותם שוטרים מושחתים ופושעים מוכרים מארגוני פשע. פונדק סטונוול אין הורכב משתי אורוות סוסים לשעבר ששופצו לבניין אחד בשנת 1930. כמו כל הברים הגאים של אותה התקופה, גם הוא היה נתון לאינספור פשיטות של המשטרה, מכיוון שפעילות הלהט"ב והתאחדויות להט"ב היו עדיין בלתי חוקיות ברובן. אלא שהפעם, כשהמשטרה החלה לעצור אנשים, הלקוחות החלו לזרוק עליהם מטבעות, ובהמשך גם בקבוקים וסלעים. הקהל הלהט"בי שחרר גם אנשי צוות של המקום שהוכנסו לטנדרים של המשטרה, והמוני קציני המשטרה נסוגו מהבר. עד מהרה הוזעק כוח הסיור הטקטי (TPF), שהוכשר במקור להתמודד עם הפגנות מלחמה, לשלוט באספסוף, שכעת השתמש במוני חניה כאילי ניגוח. ככל שהתקדם כוח הסיור, הקהל לא התפזר, אלא הלך והתחדש והתגבש מאחורי השוטרים, יידה אבנים, צעק "כוח להט"ב!", רקד והתגאה בהתנגדותם. במשך הלילות הבאים היה הקהל חוזר במספרים הולכים וגדלים, מחלק עלונים ומתלכד. עד מהרה המילה "סטונוול" באה לייצג את הלחימה למען שוויון בקהילה הגאה.

בתחילת יולי 1969, בעיקר בגלל מהומות סטונוול שקרו ביוני אותה שנה, הדיונים בקהילה הגאה הובילו להקמת החזית לשחרור להט"ב. לדברי המלומד הנרי אבלאובה, הארגון נקרא Gay Liberation Front "כרמיזה פרובוקטיבית לחזית השחרור הלאומית של אלג'יריה ולחזית השחרור הלאומית הווייטנאמית". אחת הפעולות הראשונות של ה-GLF הייתה לארגן צעדה להמשך המומנטום של מרד סטונוול ולדרוש את הפסקת רדיפת ההומוסקסואלים. ל-GLF היה מצע פוליטי רחב, שהוקיע את הגזענות והכריז על תמיכה במאבקים שונים במדינות העולם השלישי ובמפלגת הפנתרים השחורים. הם נקטו עמדה אנטי-קפיטליסטית ותקפו את מבנה המשפחה הגרעינית ואת התפקידים המגדריים המסורתיים.

רוב המתגייסים הצעירים והקיצוניים לחזית היו בעבר בארון בנוגע למיניותם. הם חשו שעם הצטרפותם לחזית הם רשאים לחשוף את האמת לגבי חייהם, ושעליהם להיות אלה שאומרים את האמת על גזענות, סקסיזם ומלחמה לא צודקת - וכתוצאה מכך עליהם ליצור קואליציה פוליטית חזקה שתעצב את החברה מחדש בכללותה. החזית לשחרור להט''ב הפכה למרחב בו יכלו חבריה להזדהות כחלק מקהילת הלהט''ב באופן גלוי ואותנטי, להתנער מהסטריאוטיפים שהדביקה להם החברה ולשבור את השתיקה שהייתה באותם ימים סביב הנושא.

ב-31 באוקטובר 1969 ערכו שישים מחברי ה-GLF, הוועדה לחופש הומוסקסואלי (CHF) וקבוצת התיאטרון Gay Guerilla מחאה מחוץ למשרדי עורך עיתון סן-פרנסיסקו, בתגובה לסדרת כתבות חדשות המזלזלות באנשים אשר בילו בברים ובמועדונים ההומוסקסואליים של סן-פרנסיסקו. המחאה השלווה נגד העורך הפכה לסוערת וכונתה מאוחר יותר "יום שישי של היד הסגולה" ו"שישי העקוב מדם של היד הסגולה". עובדי העורך "זרקו חבית דיו של מדפסות על הקהל מגג בניין העיתון", כך על פי glbtq.com. בחלק מהדיווחים נאמר כי מדובר בחבית דיו שנשפכה מגג הבניין. המפגינים "השתמשו בדיו כדי לשרבט סיסמאות על קירות הבניין ולהטיח הדפסי יד סגולים" ברחבי מרכז העיר [סן פרנסיסקו], "וכתוצאה מכך הפכה הפגנתם ל"אחת ההפגנות הגלויות ביותר של כוח הומוסקסואלי", על פי כתב Bay Area. לדברי לארי ליטל ג'ון, נשיא החברה לזכויות הפרט דאז, "בשלב זה החוליה הטקטית הגיעה - לא כדי לעצור את העובדים שזרקו את הדיו, אלא כדי לעצור את המפגינים. מישהו יכול היה להיפגע אם הדיו הזה היה נכנס לעיניהם, אך המשטרה הפילה פעילים על הקרקע". האכזריות המשטרתית באה לידי ביטוי גם בזריקת נשים על הקרקע ובפגיעות חמורות בשיני מפגינים בהשראת שיטות סחיטה של היד השחורה והמאפיה. כמה פעילים ופעילות הומוסקסואליים ולסביות ניסו להנהיג "יד סגולה" כאזהרה, ועל מנת להפסיק התקפות נגד להט"ב, אך ללא הצלחה.

בשנת 1970, כמה נשים מ-GLF, כמו מרתה שלי, לואיס הארט, קרלה ג'יי, ומיצ'לה גריפו הקימו את "Lavender Menace", ארגון לסבי פעיל.

בשנת 1970, הקונגרס של מלכות הדראג של ה-GLF, שכלל את מרשה פ 'ג'ונסון וסילביה ריברה, הקים את קבוצת Street Transvestite Action Revolutionaries (STAR), שהתמקדה במתן תמיכה לאסירים הומוסקסואליים, שיכון לבני נוער להט"בים חסרי בית ולדרי רחוב, במיוחד "מלכות רחוב" צעירות אחרות.

באותה שנה היה למשלחת של שגרירות ארה"ב היתר להשתמש בשטח שביער הלאומי סקויה. לאחר שנודע כי המשלחת ממומנת על ידי ה- GLF, המפקח על היער הלאומי בסקויה ביטל את ההיתר, והשטח נסגר לתקופה זו.

שנה לאחר מהומות סטונוול התקיים מצעד הגאווה הראשון בהיסטוריה בעיר ניו יורק, ומאז מתקיים ברחבי העולם בחודש יוני.

בוב קאנט, מורה וסופר מבריטניה, כותב על החוויה שלו בניו-יורק של ראשית התנועה לשחרור להט''ב: "בקיץ 1971 נסעתי לשישה שבועות לצפון אמריקה. התוכנית שלי הייתה לחלק את זמני בין ארה"ב לקנדה, אבל התפתיתי למדי על ידי העיר ניו יורק וביליתי שם הרבה יותר זמן ממה שהתכוונתי. היה לי חבר הומו אחד, מילטון, אמן, כשהגעתי לגריניץ 'וילג', אבל עשרות נוספים עד שעזבתי. רק שנתיים אחרי פרעות סטונוול, ואף על פי שכמעט אף אחד לא דיבר על פוליטיקה, הגברים ההומואים האלה היו מלאי חיים וביטחון עצמי... פגשתי שם את סקוט, בחור ניו-זילנדי בגילי. הוא אמר לי: 'אתה תאהב את פגישות החזית לשחרור להט''ב - הם נפגשים באולם ממש ליד מקום מגוריך. הם פוליטיים מאוד ואני יודע שתיהנה מזה'; 'טוב, אולי,' עניתי בלי שום התלהבות. לא הייתי בטוח אם דברים מסוג זה הם מה שעדיין חשבתי עליו כ"פוליטיקה אמיתית". 'אתה תפגוש המון בחורים אחרים כמוך. אני בטוח שתפיק מזה הרבה'. שמעתי כמובן על GLF, אבל זה היה בעיקר משהו שקישרתי לניו-יורק ולא ללונדון. ב-21 בספטמבר הוא נפרד ממני; הייתי נסער ודי בוכה, אבל ב-22 הלכתי לפגישת ה-GLF הראשונה שלי. פגישות ה-GLF התקיימו באולם כנסיית אול סיינטס, שנמצא כחמש דקות מהדירה שלי. לא ידעתי למה לצפות, הסתובבתי בבניין כמה פעמים... הייתי בכמה מקומות עמוסים ומסובכים בניו יורק, ובהתחלה הרגשתי כך גם שם. המקום היה מלא באנשים צעירים: רובם היו גברים לבנים ורובם נראו כמו סטודנטים לשעבר שהתערבבתי איתם במסגרות אחרות; חלקם מבוגרים יותר; חלקם לובשים חליפות כאילו זה עתה מיהרו להגיע מהעיר. היו מעט מאוד נשים... היו מבטאים מכל העולם, זה מרגש להיות מוקף בגברים אחרים שאיתם אני מדמיין שאוכל להרגיש בבית. זה הומואי. אני הומו. זוהי חזית השחרור הגאה".

בריטניה

1971 גרסת שער GLF למגזין Ink, בריטניה

החזית לשחרור להט''ב בבריטניה התקיימה בין השנים 1970–1973. התנועה הוקמה בעקבות החזית לשחרור להט''ב בארצות-הברית, תחת שם זהה, בין היתר במטרה לנרמל את הנראות הלהט''בית במרחב הציבורי. אחת הסיסמאות שאפיינו את חברי התנועה הייתה "Come out! Come out! Come out!"

הפגישה הראשונה שלה נערכה במרתף של בית הספר לכלכלה בלונדון ב-13 באוקטובר 1970. בוב מלורס ואוברי וולטר ראו את השפעת ה-GLF בארצות הברית ויצרו תנועה מקבילה המבוססת על פוליטיקה מהפכנית.

ב-1971 הוכרה ה-GLF בבריטניה כתנועה פוליטית בעיתונות הלאומית, וקיימה פגישות שבועיות של 200 עד 300 איש. באותה שנה, פורסם בלונדון המניפסט של הארגון בבריטניה:

"גאים מתווים את הדרך. במובנים מסוימים, אנחנו כבר יותר מתקדמים מאנשים סטרייטים. אנחנו כבר מחוץ למשפחה ואנחנו כבר, באופן חלקי לפחות, מתנגדים לחוקים החברתיים ה'גבריים' או ה'נשיים' שעוצבו עבורנו. בחברה שנשלטת בידי התרבות הסקסיסטית זה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, לגברים ונשים הטרוסקסואלים לברוח מהבניית התפקידים המגדריים הנוקשה שלהם/ן ומתפקיד המדכא והמדוכא. אבל הומואים לא צריכים לדכא אישה כדי למלא את צרכיהם הפסיכו-סקסואליים, ולסביות לא צריכות להיקשר מינית לזכר המדכא. בנקודה זו בזמן, מערכות היחסים החופשיות והשוויוניות ביותר קורות כנראה בין להט''ב".

בין היתר, בוצעו סדרות של פעולות ישירות בולטות, וביניהן שיבוש ההשקה של קמפיין המוסריות המבוסס על הכנסייה - פסטיבל האור. שיבוש פתיחת פסטיבל האור בשנת 1971 היה פעולת ה-GLF המאורגנת ביותר. את המפגש הראשון של פסטיבל האור ארגנה מרי וייטהאוס באולם המרכזי של המתודיסט (Methodist Central Hall). בין חברי ה-GLF שלקחו חלק במחאה זו היו הפמיניסטיות הרדיקליות, קבוצה נוספת שהשתתפה בפעולה הייתה קבוצה של דראג, שנשקו זה לזה באופן ספונטני; חלקם שחררו עכברים, השמיעו גניחות ואף חשפו את איבר מינם. בנוסף, הם השיגו את בגדי עובדי המקום, ובכך ניתנה להם גישה למרתף וכיבו את האורות.

בשנת 1974 חילוקי דעות פנימיים הובילו להתפצלות התנועה. ארגונים שהתנתקו מהתנועה כללו את "מרכזיית הלסביות וההומואים בלונדון", "חדשות להט"ב" ו"שוברי קרח". שירות המידע של החזית לשחרור הלהט''ב המשיך עוד כמה שנים במתן משאבים הקשורים ללהט"ב. סניפי חזית השחרור הגאה הוקמו בכמה עיירות בבריטניה (למשל, בברמינגהם, בברדפורד, בבריסטול, בלידס ובלסטר) וחלקן שרדו עוד מספר שנים.

העיתונים של ה-GLF נמנים עם ארכיון הול-נגר (Hall-Carpenter Archives) בבית הספר לכלכלה בלונדון.

כמה מחברי ה-GLF, כולל פיטר טאצ'ל, המשיכו בקמפיין מעבר לשנות השבעים תחת ארגון OutRage !, שנוסד בשנת 1990 וחדל להתקיים בשנת 2011.

הארגון פעל בטקטיקות דומות לאלה של החזית לשחרור הלהט''ב, על מנת למשוך התעניינות ומחלוקת תקשורתית. בשלב זה נוצרה חלוקה בתוך התנועה האקטיביסטית הגאה, בעיקר בשל פערי אידיאולוגיות, שלאחריה התאחדו מספר קבוצות וביניהן OLGA, הנוקמות הלסביות, ו-OutRage. קבוצות אלו השפיעו מאוד בעקבות התפרצות מגיפת האיידס בשנות השמונים והתשעים, והאלימות כלפי לסביות וגברים הומואים שבאו בעקבותיה.

קנדה

קבוצות השחרור ההומוסקסואליות הראשונות שהזדהו עם תנועת החזית לשחרור להט"ב בקנדה היו במונטריאול ובקוויבק. החזית לשחרור להט"ב (FLH) הוקמה בנובמבר 1970, בתגובה לקריאה לקבוצות פעילים מאורגנות בעיר, שנקראה על ידי המוציא לאור Mainmise. גורם נוסף בהקמת הקבוצה, היו פעולות המשטרה נגד מוסדות להט"בים בעיר לאחר השעיית חירויות האזרח על ידי ראש הממשלה פייר טרודו בסתיו 1970. חזית השחרור הגאה פורקה לאחר שמעל ארבעים חברים הואשמו בגין אי רכישת רישיון משקאות חריפים באחד מאירועי הקבוצה בשנת 1972.

קבוצה שקראה לעצמה חזית השחרור הגאה בוונקובר, שישבה בונקובר, קולומביה הבריטית, הגיחה בשנת 1971, בעיקר מתוך פגישות מקומונה מקומית, שנקראה Pink Cheeks. הקבוצה זכתה לתמיכה מ"ג'ורג'יה סטרייט", עיתון שמאלני, פתחה מרכז תמיכה קהילתי ופרסמה עלון.

הקבוצה התקשתה לקיים קבוצת ליבה של חברים, ותחרות מצד קבוצות מקומיות אחרות, כמו הברית הקנדית לפעילים הומואים (CGAA) והברית הגאה לקראת שוויון (GATE), הביאו עד מהרה לסוף קיומה של החזית לשחרור להט"ב הקנדית.

ראה גם

• הברית לפעילים הומואים
• שמאל גיי, קולקטיב וכתב העת גיי בבריטניה
• ארכיון הול-נגר
• רשימת ארגוני זכויות להט"ב
• חברים בולטים ב- GLF בלונדון: סם גרין, אנג'לה מייסון, מרי סוזן מקינטוש, בוב מלורס, פיטר טאצ'ל, אלן ווייקמן.
• חברים בולטים ב- GLF בארה"ב: ארתור בל, ארתור אוונס, טום בראום, נא דיאמאן , ג'ים פוראט, הארי היי, ברנדה האוורד, קרלה ג'יי, מרשה פ. ג'ונסון, צ'רלס פיטס, סילביה ריברה, מרתה שלי, ג'ים טוי, דן סי צאנג, אלן יאנג
• שַׁעֲרוּרִיָה!
• סוציאליזם וזכויות להט"ב
• פרעות סטונוול
• סטונוול בריטניה

• חזית השחרור הגאה - עיתון ראשון, תמונות
• חזית השחרור הגאה - DC, 1970-1972
• לסטר חזית השחרור הגאה
• תצלומים של מפגשי GLF בניו יורק, פעולות וחברים מאת דיאנה דייויס בספרייה הציבורית בניו יורק
• משאבים לפוליטיקה של הומוסקסואליות בבריטניה מנקודת מבט סוציאליסטית
• אז והיום

הערות שוליים

This article "החזית לשחרור להט"ב" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:החזית לשחרור להט"ב. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

This page exists already on Wikipedia.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• החזית לשחרור להט"ב in English