דימוי, כתב עת
דימוי הינו כתב עת לספרות אמנות ותרבות יהודית. כתב העת יצא לאור בן השנים 1989-2007.
היסטוריה[עריכה]
כתב העת דימוי החל לצאת לאור בשנת 1989, בסך הכל יצאו לאור 35 גיליונות.
כתב העת יצא לאור על ידי מעלה. המרכז לציונות דתית ולאחר מכן על ידי בית מורשה בירושלים. שניהם מוסדות מובהקים של זרם הציונות הדתית, הפועלים, כל אחד בסגנונו להשפיע על התרבות הישראלית ברוח זרם זה.
כתב העת הינו כתב עת בינתחומי שהופיעו בו זה בצד זה שירה, פרוזה, תרגום, ביקורת, אמנות פלסטית, ביקורת קולנוע ומחקרים בפילוסופיה יהודית. עורכת כתב העת הינה המשוררת ואשת התרבות חווה פנחס כהן.
תוכן[עריכה]
רבים מהכותבים בכתב העת משתייכים לציונות הדתית ובמהלך שנות הוצאתו של כתב העת לאור, התקיים עיסוק תרבותי בתכנים שעמדו במרכז הדיון של ציבור זה בפרט ושל ההוויה הישראלית בכללה. בגליון 19 מגדירה העורכת את רוח התקופה כך: אחד המאפיינים הבולטים של התקופה, היותו של היחיד בודד ומחפש דרכו לא בתוך אידיאולוגיות גדולות ורחבות היקף, לא במניפסטים דרמטיים, אינו שואף למהפכות ואף לא לסימנים של מרד משמעותי, אלא עסוק במסעות אישיים בחיפוש אחר זהותו, עולמו, מקורות אמונתו, שאלות על זהות דתית ורוחנית.
כתב העת דימוי לקח על עצמו להיות לבית עבור יוצרים יחידים אלו, בתקופה זו.
במאמר משנת 2015 מסכמת חוה פנחס כהן את תפקידו של כתב העת באופן הבא:
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בדף תבנית:ציטוט/style.css אין תוכן.
הבמה הזאת איפשרה לי, כעורכת, להוכיח שמתרחש תהליך בשולי ומחוץ לתל אביב — כמו בירושלים, בגליל, או, לא עלינו, ביהודה ושומרון — המעיד על "שפה" תרבותית ששורשיה בפואטיקה של ביאליק, אמיר גלבוע, אבות ישורון, לאה גולדברג, נתן אלתרמן. רצינו לצאת מהשיח הפוליטי־מדיני אל השיח הפנימי, המשפחתי, הישראלי. להיכנס פנימה אל הבתים ולפתוח את ארון הספרים היהודי.
נושאי הגיליונות[עריכה]
כמעט כל גליון הוקדש לנושא מרכז אחד.
- גליונות 1-3, 7 - עסקו בעיקר במתח שבין התרבות היהודית לתרבות המערבית.
- גליון 4 – הוקדש לעיון מרוכז בספרי שירה "אמוניים" שיצאו זה לא מכבר.
- גליונות 5-6 – הוקדשו לנושא של תיאטרון יהודי. עורכת אורחת - רבקה מרים.
- גליון 8 – עסק בתחושת הקרע בחברה הישראלית בעקבות הסכמי אוסלו.
- גליון 9 – הוקדש לקבצי שירה ולתרגומי שירה.
- גליון 10 – הוקדש לנושא המזרח. ג
- ליון 11- יצא לאחר רצח רבין ועסק בצילו הכבד של המאורע
- גליון 12 – הוקדש לז'אנר הסיפור הקצר
- גליון 13 – יצא בשני חלקים על מנת לתת מקום ליצירת האומנות המיוחדת של אברהם אופק – תקרת פרסקו בכפר אוריה.
- גליון 14 – הוקדשו להשפעה ולעיון במיתוס ובקבלה.עורך אורח – דב ברקוביץ.
- גליונות 15-17 – עסקו בשירה.
- גליון 18 לא יצא.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.[דרושה הבהרה]
- גליון 19 – עסק בר' נחמן מברסלב, תורתו והשפעתה.
- גליונות 20-21 – עסקו ביצירת נשים
- גליונות 22-23 – עסקו בהשפעה התרבותית של מאורעות האנתיפדה השניה שהתרחשו בשנים אלו. עורכת משנה – דורית ישראל
- גליון 24 – עסק בחילופי הדורות בספרות. עורכת אורחת – נחמה גולן.
- גליון 25 – עסק בשפה
- גליונות 26-28 – על כתב ועל פה. עורכת אורחת – שרה פרילנדר בן ארזה
- גליון 29 – הוקדש ליצירתו של ישראל אלירז. עורך אורח – מנחם לורברבוים.
התייחסות לאקטואליה[עריכה]
שנות פעילותו של כתב העת התאפיינו באירועים משמעותיים בציבוריות הישראלית, שהיתה להם השפעה משמעותית על הציבור הדתי לאומי, ממנו מגיעים רוב הכותבים. כתב העת דימוי הציג תפיסה עצמית של תרגום התחושות והאווירה הציבורית לשפת האומנות לגווניה השונים. כמה פעמים מציגה העורכת את המציאות החיצוית ככח שאינו מאפשר לאקטואליה שלא לחדור אל השיח התרבותי. כך בפתחו של גליון 8 שיצא ב1994, ימי השיא של המחלוקות סביב "הסכמי אוסלו":
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בדף תבנית:ציטוט/style.css אין תוכן.
מדינת ישראל נכנסה לתהליך שלום שעליו יש מחלוקת לאומית עמוקה עד תהום. מחלוקת זו קורעת את העם לשניים ומציבה סימני שאלה קשים סביב שאלות יסוד של התרבות הישראלית. בצד "תהליך השלום" מתרחשת דרמה אנושית ותרבותית מלווה בכאב. קשה להיות עד לכאב שאין לו ביטוי בחללה של התרבות הישראלית. על כן החלטנו להוציא לאור גליון שיביא לידי ביטוי את תחושותיהם של אלה שתהליך השלום מחריב עליהם את עולמם. למסמך התרבותי והחברתי הזה קראנו: "עיכוב קריעה". .. בתקופה של פירוק סמלים ורתיעה מאידיאולוגיות גדולות וכתוצאה מכך אבדן אמון במלה. האידיאה שמתיימרת להקיף את כל תחומי החיים, איבדה את קסמה ואיתה גם המלה. ... התחושה היא של אסון. אנשים משתנים ומול עיננו מתפוררת הזהות היהודית-ציונית כאילו אין כאן יותר מקום ל"חלום הציוני". ... בגליון זה יש משום נקיטת עמדה בסיסית בעיננו. החלטנו לא לשתוק. להתחבר אתל דרך המלך של הספרות העברית, שבשעותיה היפות לא עמדה מנגד וירדה לרבדים המורכבים של המציאות, גם כשהללו היו שנויים במחלוקת. ... יש רק מקום לתקווה שבמהרה יחזרו ימים, שבהם ניתן יהיה להיפרד מהקשר הכובל, ולקוות שיבואו ימין בהם תוכל האמנות לבחור מתי היא בעמדת התבוננות מרוחקת ומתי ובאיזה אופן תגיב ותתערב באירועים.
בהמשך השנים מתארת העורכת את תפקידו של כתב העת ביחס לאקטואליה באופן מורכב ומעמיק יותר. גליון 22 יצא בשנת 2003, זוהי פעולת סירוב לקבל את התקשורת היומית כמתארת יחידה של המציאות, ויש סרוב להבין שזה הכלי המרכזי היום בשיקוף המציאות ובעיצובה. חברה השרויה במאמץ מתמשך של מלחמה, חיכוך ואבדן חיי אדם עלולה להעמיד, לאורך השנים, במרכז תודעתה את הערכים הקולקטיביים ואת הגוייסות, ולשכוח את המחיר ואת כאבו של היחיד. מתפקידה של האמנות לראות את הבלום, את העצור, את הנחרב, את הכואב והנשבר, לסרב מול הייררכיית השלטון ושלטון המדיה, ולךהעמיד הייררכיה שונה... מול הדומיננטה התקשורתית, חובתם של אנשי הרוח לעזור להמשגת המציאות החברתית –פוליטית לשפה תרבותית. למצוא מטאפורות תרבותיות שיעלו וירחיבו את השיח הציבורי.
מתן במה לאומנים עולים מברה"מ לשעבר[עריכה]
במהלך שנות פעילותו של כתב העת, הצטרפו לחברה הישראלית אומנים עולים רבים ממדינות ברית המועצות לשעבר. כתב העת דימוי נתן לקבוצה ייחודית זו במה מכובדת ואפשר לאומנים רבים אפשרות לחשיפה ראשונה בחברה הישראלית.
זיהוי ותיעוד מגמות[עריכה]
במהלך השנים זיהה כתב העת והביא לקדמת הבמה, תחילתן של מגמות תרבותיות חברתיות בחהרת הדתית לאומית ובחברה הכללית. כך לדוגמא: העצמת נשים דתיות יוצרות, השתלבות של יוצאי בריה"מ ביצירה האמונית, מקומה המרכזי של תורת ר' נחמן מברסלב, חילופי דורות בשירה האמונית.
This article "דימוי, כתב עת" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:דימוי, כתב עת. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
