דוד גרף
דוד גרף (נולד ב- 12 במאי 1934) הוא מנצח שואה שהיה חלק עיקרי מאחת מחברות הבניה הגדולות ביותר בארץ.
העליה ארצה[עריכה]
דוד גרף נולד ב - 12 במאי 1934 לטובה (שם משפחה) ולאון גרף בעיר פריז, צרפת. לדוד אח בכור בשם הנרי הגדול מימנו בשבע שנים. בספטמבר 1939, כאשר דוד היה בן 5, פרצה מלחמת העולם השנייה. צבא גרמניה הנאצית פלש לפולין וכבש אותה במלחמת בזק. בתוך חמישה שבועות נכבשה פולין, וב-5 באוקטובר 1939 צעדו חיילים גרמנים במצעד ניצחון ברחובות ורשה. בסתיו 1940 החליט אביו של דוד, ליאון, כי עליהם לעזוב את פריז. דוד שהיה כבר בן 6 ואחיו הנרי שהיה בן 13 לא הבינו את המצב וחשבו כי הם נוסעים לחופשה. בין ספטמבר 1939 למאי 1940, התרחשה בצרפת תקופה שנקראת "המלחמה המדומה". בעלות הברית הטילו כרוזי תעמולה על גרמניה אך לא התרחשה מלחמה של ממש בגבול גרמניה צרפת. מפקדי הצבא הצרפתי והבריטי קיוו כי הזמן שיעבור עד למתקפתו הבאה של היטלר יאפשר להם להכין את צבאתיהם למלחמה ולהתחמש. אולם היטלר לא חיכה. לאחר כיבוש מזרח פולין הוא הפנה את צבאו מערבה ובקלות יחסית השתלט הצבא הגרמני על דנמרק, נורבגיה, מדינות השפלה וצרפת. שבועיים לאחר כיבוש פריז נחתם הסכם שביתת נשק בין גרמניה לצרפת ועל פיו חולקה צרפת לשני אזורים: האזור "הכבוש" - הצפון והמערב - בשליטת משטר צבאי גרמני והאזור "החופשי" - הדרום - בו הוקמה ממשלה צרפתית שבראשה עמד המרשל פטן ובירתה הייתה וישי. אביו של דוד, לאון, העריך שתחת שלטונו של המרשל פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה, יהיה להם בטוח יותר. יהודים רבים חשבו כמוהו והחלה נהירה דרומה. לימים התברר שהמדינה בראשות פטן קיימה מדניות פסיבית וכנועה. היא שיתפה פעולה עם הנאצים, לרבות שיתוף פעולה בהשמדת יהודי צרפת. אולם בקיץ 1940 איש לא ידע מה ילד יום ודוד ומשפחתו החלו את נסיעתם דרומה, לעיר טולוז. ב 1942 עברו משפחת גרף לגור בכפר רוק סור גרון בסמוך לטולוז. דוד למד בבית הספר המקומי,אחיו לעומת זאת, נזרק מבית הספר בעקבות חוקי הגזע והתחיל לעבוד בסנדלריה במשך שנתיים. בנובמבר 1942 החמיר מצבם של יהודי צרפת עם השתלטות הגרמנים על הדרום. אז החל גל חדש של מעצרים באזור החופשי. ב-6 במאי 1944 הנרי לא חזר הביתה מעבודתו בסנדלריה בטולוז. לאחר מספר ימי נודע כי הוא נעצר על ידי הגסטפו ונשלח ברכבת למחנה דראנסי. הנרי היה בן 16 כשנעצר. לאחר חקירה אכזרית בתחנת הגסטפו בטולוז הוא הועבר לבית הסוהר סן מישל ומשם לדראנסי. עוד על סיפור הגבורה של הנרי גרף ניתן לקרוא בסיפרו "לא למות". בעקבות היעלמותו הפתאומית של הנרי החליטו הוריו של דוד לשלוח אותו מיד לפלשתינה ויצרו קשר עם אירגוני מחתרת שונים. בסוף מאי תחילת יוני 1944 הוריו של דוד שלחו אותו עם תנועת "עליית הנוער" לישראל. כשהם שלחו אותו לדרכו הם אמרו לו כי הוא הולך לארץ בה יש תפוזי זהב. את רוב הדרך לארץ הם הלכו ברגל וחצו את הרי הפרינאים וכך הגיעו לספרד ומשם לארץ ישראל ועל כן הם קרואים "ילדי הפירנאים". עוד על עליתו של דוד ארצה ניתן לקרוא בסיפרו "פריז - גבעתיים". ב-25 באוקטובר 1944 הגיעה לנמל קדיס (ספרד) אנייה פורטוגלית ניטרלית בשם "גיניאה", ספינה חוקית למהדרין. דוד, ביחד עם עוד מאות עולים אחרים עלה על האוניה והתחיל את מסעו הימי לארץ ישראל. האוניה עגנה בנמל חיפה ב 4 בנובמבר 1944 והתקבלה בקבלת פנים נלהבת. דוד ספר לא פעם כי כאשר ירד האוניה מישהו נתן לו אשכולית ודוד הצעיר היה בטוח שזהו תפוז, התאכזב מהטעם המר וחשב לעצמו "בשביל הטעם הזה שלחו אותי מצרפת?!" מנמל חיפה נשלחו כל העולים החדשים באוטובוסים למחנה המעצר בעתלית. באחד הצריפים במחנה עתלית הקימה הסוכנות היהודים "ועדת מיון". כל ילד נשלח לענות על שאלות המראיינים כדי לעדת לאיזה קיבוץ רצוי לשלוח את העולה הצעיר. אחד מהמראיינים של דוד היה בנימין גרינבוים, בנו של שר הפנים הראשון, והמדריך העתידי של דוד בקיבוץ. השאלון היה קצר והלך כך: מראיין: שמך? דוד: דוד גרף מראיין: אבא שלך דתי? דוד: מה זה דתי? מראיין: אבא חובש כובע? דוד: ודאי, כשקר לו הוא חובש כובע מראיין: אכלו אצלכם חזיר? דוד: ודאי, כשהיה בנמצא, בטח שאכלו בעקבות הראיון הוחלט בפה אחד לשלוח את דוד לקיבוץ גן שמואל, לשומר הצעיר..
דוד היה בן עשר וחצי כאשר הגיע לקיבוץ גן שמואל ביחד עם עוד שני ילדים צרפתים שעלו יחד איתו. דוד התגעגע מאוד להוריו ואחיו וב – 14 בדצמבר 1944 נכתב מכתב על ידי ראש ארגון עליית הנוער לסוכנות היהודית בפורטוגל על מנת "לברר בעבור הילד דוד גרף פרטים על הוריו". בזמן שדוד התחיל את חייו החדשים בקיבוץ, הוריו היו מודאגים ביותר לגבי שלום ילדיהם. כבר מספר רב של חודשים שהם לא שמעו מהונרי בנם הבכור שנתפס על ידי הנאצים ובנוסף הופצו שמועות רבות ברחבי טולוז על אונייה של פליטים יהודים שהופצצה בים התיכון, אך בסופו של דבר, כתשע חודשים לאחר שדוד והוריו נפרדו על מנת שיעלה לארץ ישראל, הוריו קיבלו משמח רשמי מהצלב האדם שדוד הגיע בשלום לפלשתינה. במהלך השנים הוריו של דוד ניסו ליצור איתו קשר ולשלוח לו מכתבים אך הקיבוץ חסם זאת וענה במקום דוד מתוך אמונה כי עדיף לדוד לחיות ארץ מאשר לחזור לצרפת. לאחר תקופת הסתגלות קצרה הוחלט לצרף את שלושת הילדים הצרפתים החדשים אל קבוצת "שיבולים" שמנתה עשרה ילדי קיבוץ. הקבוצה גרה בבית קומתיים שהיה בעבר בית הראשונים. משפחת חנני (אז פישמן) אימצה את דוד וטיפלה בו כאלו היה ילד שלהם. בנם, יורם, היה חבר לכיתה של דוד וסיפר לו כי אמו אספה אותו ואת שני אחיו והודיעה להם: "ילדי הגולה הם בדיוק כמוכם. מה שיהיה לכם יהיה להם, אבל הם יקבלו קודם". היא תפרה לכל "ילדיה" נעלי בית משמיכה ישנה ונתנה את שני הזוגות הראשונים לילדי הגולה.
החיים בקיבוץ[עריכה]
נעורים סדר היום בקיבוץ היה קבוע וידוע: מדי בוקר – התעמלות בוקר לשלו הקבוצות יחד בחצר הקטנה. לאחר ההתעמלות נכנסים לכיתות. לאחר השיעור הראשון ארוחת בוקר בבית הילדים; חזרה לכיתות; ארוחת צהריים בבית הילדים; עבודה; מנוחת צהריים; ארוחת ארבע; הליכה ל"חדר" ההורים. בסביבות שמונה בערב חזרה ל"בית", ארוחת ערב, ולישון. רק בתיכון התחילו "הילדים" לאכול בחדר האוכל הכללי של הקיבוץ. דוד מספר "בקיבוץ למדתי לעבוד. כשהיו שולחים אותנו לעשב תירס, לדלל בפלחה, או לאסוף תפוחי אדמה למשל, אנחנו בני הארבע – עשרה עבדנו כתף על כתף עם חברי הקיבוץ עצמם. הם לא ישבו בחיבוק ידיים ושלחו אותנו לעבודות הקשות, כי הם עבדו יחד איתנו עבודת כפיים קשה בחום ובגשם. הם היוו בשבילנו דוגמה אישית לחריצות ולמוסר עבודה גבוה." נעוריו של דוד בקיבוץ כחבר בקבוצת "שיבולים" היו מלאים בהרפתקאות בניהן: השביתה שהכריזה עליה כיתתו כיוון שהקבוצה המקבילה עליהם "איתנים" עובדת יותר שעות מהם, שביתה שבעקבותיה הוחלט שכל נער בקיבוץ יעבוד שלוש שעות ביום. חניכת המוסד החינוכי החדש שנבנה בקיבוץ ומעבר לגור בו. בניית קיר אבן סביב המוסד החינוכי החדש על מנת להגן עליו מפני כדורים במהלך מלחמת העצמאות. פינוי המוסד החינוכי למען ילידי קיבוץ יד מרדכי שפונו בעקבות המלחמה ומעבר למבנה פח ושינה על מזרני קש. בנוסף, דוד לא היה ילד ממושמע במיוחד ונהג לעשות מעשי קונדס, בניהם: הפעיל את הממטרות בערב קיצי במיוחד בו חברי קבוצתו יצאו לישון על הדשא, גניבת סוס מהאורווה של הקיבוץ על מנת לבקר קבוצת בני נוער שהייתה במחנה ליד גן שמואל. בניית אוהל על גג הכיתה שלהם ובניית שעון מעורר כדי שהמורה שלהם לא תצטרך לעלות לגג להעיר אותם. גיוס לצבא ב - 27 ביולי 1953 התגייס דוד לצה"ל והוצב בחייל תותחנים. את הטירונות עבר בחצור ובסיומה נשאל האם הוא רוצה להיות קצין. "כן", ענה דוד "אבל לא עכשיו". "מדוע?" נשאל, "קודם כדאי שאהיה חייל פשוט, כך אהיה מפקד טוב יותר בעתיד" ענה. למרות תשובות נשלח מיד לאחר הטירונות לקורס קצינים במחנה שמונים. ב – 15 באוגוסט 1954 הוענקה לדוד דרגת סג"ם והועבר לגדוד 402 בחיל התותחנים בתפקיד קע"ת (קצין עמדת תותחנים). דוד מספר כי כאשר הגיע כקצין צעיר לסוללה שהייתה פרושה בשדה והסמלים הוותיקים ניסו למתוח אותו. "הם הודיעו שעלי לבצע איפוס בסירת הלהב שבתותח. לא היה לי מושג על מה מדובר. אמרתי להם כאילו כבדרך אגב: "אתם ותיקים, אתם בטח יודעים לבצע, תעשו מה שצריך ואני אבדוק". הסמלים ראו שאני לא מתנשא אך גם לא נופל בפח שתמנו לי (אין תרגיל כזה), ומאותו רגע ואילך הם הפכו לחברי הטובים". חיים בוגרים בקיבוץ לאחר סיום השירות הצבאי חזר דוד אל הקיבוץ ושובץ בעבודה בכוורת כדבוראי (אז עדיין לא קראו למקצוע כוורנים). לאחר זמן מה התגלה כי דוד אלרגי לריח הכוורת והתחיל לעבוד כאחראי טכני של המטבח. בתחילת שנות השישים החליט דוד כי ברצונו לעזוב את הקיבוץ, הוא לא אהב את הלינה המשותפת ורצה שאילת, ביתו הקטנה, תגדל בבית עם הוריה ולא בבית הילדים. ב 1963 עזבו דוד ואורה את הקיבוץ.
קריירה[עריכה]
לאחר שעזבו את הקיבוץ היה על דוד להתחיל לחפש עבודה על מנת לפרנס את משפחתו. תחילה עבד במפעל קטן להרכבת תנורי אפייה ומכונות כביסה, אך לא ראה שיש לו אפשרות להתקדם שם. בעקבות כתבה בעיתון שקרא על הנחת צינור דלק מאילת לאשדוד החליט דוד ללמוד לרתך. לאחר מכן התחיל דוד לעבוד בחברת "חרות בע"מ" שהייתה החברה הגדולה ביותר בארץ שעסקה בהתקנת לוחות חשמל, מיזוג אוויר, אינסטלציה ומעליות. במהלך עבודתו בחברה פגש דוד את יעקב רחמני, עובד מסור ומיומן אשר יחד הם פתחו את החברה "גרף את רחמני בע"מ – לעבודות בידוד ומיזוג אוויר". בשנת 1969 מכר דוד ליעקב רחמני את חלקו בחברה וחזר לעבוד כשכיר בחברה "מ. אבצוק ושות' בע"מ" חברה גדולה לבידוד ואיטום. ב -1 במאי 1973 הקים דוד את חברת "רוניר חברה לבנייה מתועשת בע"מ" שנקרא על שם של שני בניו: רונן וניר. בשנת 1985 הקפיא דוד את פעילותה של חברת רוניר ופתח את חברת "אס. ג'י. אס חברה לבניין בע"מ. ביחד עם שני שותפיו. במהלך השנים החברה הפכה להיות בין הגדולות ביותר בארץ אך בשנת 1995 החליט דוד למכור את חלקו בחברה ולצאת לפנסיה אך זמן קצר לאחר מכן הבין כי הפנסיה לא מתאימה לו והחזיר את חברת רוניר לעבודה הפעם ביחד עם שלושת ילדיו.
חיים אישים[עריכה]
דוד פגש את אורה לראשונה כשעלה לקיבוץ. שניהם היו חברים בקבוצת "שיבולים" בקיבוץ. הם היו מתקלחים ביחד, אוכלים ביחד, ישנים באותו בית ילדים ובסופו של דבר, בגיל שבע עשרה התאהבו. חבריהם לכיתה של דוד ואורה היו מכנים אותם "חתן וכלה" עוד מגיל צעיר. בל"ג בעומר תשט"ו (10 במאי 1955) שהשתחרר מצה"ל, נשא דוד את אורה לאישה. החופה התקיימה אצל הרב בחדרה בנוכחות חברים מהקיבוץ. כשנה לאחר נישואיהם, באפריל 1956, שלושה חודשים לאחר שיחררו של דוד מצה"ל, נסעו דוד ואורה ל"ירח דבש". הם הפליגו לצרפת באוניה אך כיאה לקיבוצניקים דלפונים הם קנו את הכרטיסים הזולים ביותר והתברר כי הכרטיסים אינם מיועדים לחדרים זוגים, כם אם לחדרים נפרדים לנשים ולגברים. בצרפת התארחו אצל משפחתו של דוד ומשם המשיכו לאיטליה שם העדיפה אורה להחליף כל ארוחה בגלידה, מעדן שתרם הגיע לחדר האוכל של הקיבוץ . ב -4 ביולי 1957 נודה ביתם הבכורה של דוד ואורה, אילת, אשר כנהוג בקיבוץ הועברה לבית התינוקות ומשם לבית הילדים בו גדלה והתחנכה. בשנת 1963 עזבו דוד, אורה ואילת הקטנה את הקיבוץ ועברו לתל אביב, המעבר היה מלווה בקשים רבים אך את כולם הם הצליחו לעבור יחיד כמשפחה. ב 18 במאי 1967 נולד בנם השני של דוד ואורה, רונן. ב 10 באוגוסט 1972 נולד בנם השלישי של דוד ואורה, ניר. לדוד שמונה נכדים ושני נינים. באוגוסט 2016 נפטרה אורה גרף, אישתו של דוד. בימים אלה דוד מעביר את זמנו בציור, פיסלו וטיולים ברחבי העולם.
This article "דוד גרף" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:דוד גרף. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
