גנבת התרפים

יעקב, לאה ורחל בורחים מביתו של לבן ורחל גונבת את התרפים שלו. יאקוב ואן זונן תבנית:הול, קתדרלת ואוול

גנבת התרפים הוא סיפור מקראי המופיע בפרשת ויצא (ספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים ט'-ל"ז), כחלק מסיפור בריחת יעקב מלבן, המספר על רחל הגונבת מאביה לבן הארמי את תרפיו בעת עזיבתה את ביתו, ואת החיפוש שעורך לבן לאחר רדף אחר משפחת יעקב במטרה למצוא אותם.

הסיפור

סיפור גנבת התרפים מסופר בשני שלבים. תחילה מסופר כי לאחר שיעקב ונשיו תכננו לברוח מלבן, רחל ניצלה את היעדרו של לבן מהבית לצורך גֵּז הצאן וגנבה את התרפים:

וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ

— ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק י"ט

בהמשך הפרק, מתוארת פגישת יעקב ולבן בהר הגלעד, שבמהלכה מטיח לבן ביעקב: "לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי?"

יעקב, שלא היה מודע לכך שרחל לקחה את התרפים, מציע ללבן לחפש את התרפים, ואף אומר כי מי שיימצאו התרפים בידיו ימות. רחל החביאה מבעוד מועד את התרפים ב"כר הגמל" (כנראה מין אוכף), וכאשר לבן עורך חיפוש אחר התים היא מתנצלת שאינה יכולה לקום מכר הגמל כי יש לה "אורח נשים". לבן עורך חיפוש קפדני ("וימשש") באוהל יעקב ובאוהלי ארבע נשיו, אך לא מוצא דבר. יעקב מביע את כעסו על לבן שחשד בבני משפחתו שגנבו את התרפים.

רחל יושבת על תרפים שהחביאה בכר הגמל. ציור של ג'ובאני בטיסטה טייפולו

נימוקים לגנבת התרפים

מפרשי המקרא, החל מחז"ל ועד לחוקרים מודרניים, נדרשו לשאלת המניע שהביא את רחל לגנוב את התרפים.

כמה מדרשים מייחסים לרחל כוונה למנוע מלבן לעבוד עבודה זרה:

וְהִיא לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אָמְרָה: מָה אֲנָא מְזִיל לִי וְנִשְׁבּוּק הָדֵין סָבָא בְּקִלְקוּלֵיהּ?! לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לוֹמַר: וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ

— בראשית רבה, פרשה ע"ד, פסקה ה'

הצדקה זאת לפעולתה של רחל מובאת גם במדרשים נוספים כמו מדרש תנחומא ופרקי דרבי אליעזר, בספר הזוהר, וכך פירשו גם רש"י ורש"ר הירש. פירוש דומה הציע רבנו חננאל, לפיו גנבת התרפים נועדה להוכיח ללבן שהתרפים אינם אלוהי אמת, שאילו היו אלוהים אמיתיים הם לא היו יכולים להיגנב.

במדרש פרקי דרבי אליעזר ומדרש תנחומא מובא נימוק נוסף, לפיו רחל חששה שלבן יגלה בעזרת התרפים (שלהם יוחס כוח חיזוי נסתרות) שיעקב ברח, ולכן גנבה אותם. נימוק זה העלו גם רבי אברהם אבן עזרא, רשב"ם, רלב"ג ורבי יצחק אברבנאל בפירושיהם.

רד"ק ורמב"ן סבורים, כי התרפים היו מעין שעון קדום, וזה השימוש שאותו רצתה רחל לעשות בהם, בניגוד ללבן שהשתמש בהם גם לצורך חיזוי.

לעומתם, לדעת רבי יוסף בכור שור, רחל רצתה להשתמש בתרפים לצורכי ניבוי וחיזוי. הרב יובל שרלו מעלה אף את האפשרות שרחל גנבה את התרפים לצרכים פולחניים, שכן בהמשך מורה יעקב לבני ביתו "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק ב').

במחקר המקרא המודרני, טענו חוקרים אחדים כי מתעודות שנתגלו בנוזי, במזרח הקדום המחזיק באלי הבית מעיד בכך על זכותו בירושת הרכוש, ולכן רחל לקחה את אלהי בית לבן - כדי להעיד על זכותו של יעקב ברכוש אביה (לאחר שבני לבן טענו כי רכושם גנוב בידי יעקב). הרב יעקב מדן הציע פירוש דומה, המתבסס אף הוא על תעודות נוזי. לדעתו, התרפים היו המקום שבו אחסנו חוזים, שטרי חוב וכד', ומן הסתם גם הסכם העבודה בין יעקב ללבן היה שמור בתרפים, וגנבה הצרפים נועדה להעלים את השטר שבן נחתם הסכם העבודה בין יעקב ללבן, שאותו יעקב הפר בבריחתו, על מנת למנוע מלבן לתבוע את ממונו של יעקב. בשל הצורך לברוח במהירות ובחשאי, רחל לא הספיקה לחפש את החוזה המסוים שלו נזקקה, וגנבה את כל התרפים.

משה גרינברג טוען כי מקובל היה שהיוצא לדרך לוקח עמו חפצים פולחניים מביתו כדי שיגנו עליו בדרכו, ורחל שברחה מבית לבן בחשאי לא יכלה לבקש את רשותו, ולכן נאלצה לקחתם בגנבה.

קללת יעקב

המדרש רואה בדברי יעקב "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה" (פסוק לב) קללה על מי שגנב את אלוהי לבן. לפי המדרש, קללה זו התקיימה ברחל, על אף שיעקב לא ידע ולא התכוון לקללהּ, ולכן רחל מתה בדרך. עם זאת, רוב פרשני ימי הביניים לא רואים את דבריו של יעקב כקללה, אלא כאמירה שיעקב (או לבן) יהרוג את הגנב.

רחל יושבת ומסתירה את התרפים מפני אביה. ציור מעשה ידי ברטולומה אסטבן מוריו, תצוגת המוזיאון לאמנות בקליבלנד

ניתוח ספרותי

השוואה לסיפורים אחרים

פרשנים וחוקרים רבים עמדו על קווי דמיון בין סיפור גנבת התרפים על ידי רחל לבין הסיפור על האשמת בנימין בגנבת הגביע של יוסף (ספר בראשית, פרק מ"ד).

בשני המקרים ישנה האשמה (רק במקרה אחד היא מוצדקת) כי בן משפחה גנב חפץ המשמש לניחוש וחיזוי, כאשר בשני המקרים ה"גנב" היה סמוך על שלוחנו של ה"נגנב" לפני הגנבה, ובשניהם התנהל מרדף אחרי הגנב ובסיומו האשמה בגנבה. כמו כן, בשני המקרים ישנה הכחשה של בני המשפחה אשר לא יודעים כיהחפץ ה"גנוב" נמצא בידי בן משפחתם ואף הסכמה כי אם יימצא החפץ הגנוב - יומת הגנב. בשניהם נערך חיפוש ובסופו הטחת דברים על כפיות טובה (מצד יעקב כי לבן ומתד יוסף כלפי האחים). למעשה - ההבדל המשמעותי בין שני הסיפורים הןא, שרחל באמת גנבה את התרפים אך לא נתפסה, ואילו בנימין לא גנב את הגביע ונתפס.

המדרש עומד גם על כך שבנימין הוא בנה של רחל.

יש שהצביעו גם על דמיון בין גנבת התרפים לסיפור גנבת הברכות - שם יעקב משקר לאביו באוהל כדי להשיג משהו שלא שייך לו (הברכות שיועדו לעשו), ובסיפור גנבת התרפים רחל משקרת לאביה באוהל כדי להשיג משהו שאינו שייך לה. בשני המקרים ניצל הגנב את יציאת הנגנב (אצל יעקב - יציאת עשו לציד בשדה ואצל רחל - יציאת לבן לגוז צאנו), בשניהם האב מנסה לברר את האמת על ידי מישוש, ועוד.

מידה כנגד מידה

ניתן לזהות בסיפור גנבת התרפים מאפיינים של מידה כנגד מידה: יעקב רימה את אביו בסיפור גנבת הברכות וכעת רחל גונבת את התרפים מאביה ללא ידיעתו של יעקב. לבן רימה את יעקב ורחל כשהחליף את רחל בלאה - ומרומה על ידי רחל.

היבטים מגדריים

שלומית ליר רואה במעשה גנבת התרפים "עוז וגבורת רוח נשית" ו"ניצחון נשי" על המשפחה הפטריארכלית והאב הדכאני שלה. רחל גונבת את התרפים, שבהיותם חפץ מאגי מהווים את מקור כוחו של לבן, ובכך למעשה מנטרלת ומסרסת את כוחו. התרפים, לפי ליר, היו חפצים פאליים, ורחל בוחרת דווקא לשבת עליהם, ומשתמשת בתירוץ נשי "אורח נשים לי" כדי למנוע מאביה למצוא אותם.

לקריאה נוספת

• יונתן גרוסמן, יעקב: סיפורה של משפחה, 2019, עמ' 311 - 321.

קישורים חיצוניים

• מאמרים בנושא גניבת התרפים, באתר ספריית אסיף
• מאמרים בנושא 'רחל - גניבת התרפים', באתר התנ"ך של מכללת הרצוג

הערות שוליים

This article "גנבת התרפים" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:גנבת התרפים. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• גנבת התרפים in English