גירוש ובריחת הפלסטינים ב-1948
בשנת 1948, יותר מ-700,000 ערבים פלסטינים - כמחצית מהאוכלוסייה הערבית של פלשתינה המנדטורית לפני המלחמה - ברחו מבתיהם או גורשו על ידי המילציות הציוניות, ומאוחר יותר, על ידי הצבא הישראלי במהלך מלחמת העצמאות, שפרצה בעקבות תוכנית החלוקה. הגירוש והבריחה היו מרכיב מרכזי בשבירה, בנישול ועקירה של החברה הפלסטינית, אשר ידועה בשם הנכבה.
עשרות מעשי טבח נערכו על ידי כוחות צבא ישראלים ובין 400 ל-600 כפרים פלסטינים נחרבו. בארות הכפרים הורעלו כחלק מלוחמה ביולוגית ונכסים נבזזו כדי למנוע מהפליטים הפלסטינים לשוב. שמות של כפרים, אתרים ומקומות פלסטינים הוחלפו בשמות עבריים. מעשים אלו לא היו ייחודים רק לשנת 1948.
מספרם המדוייק של פליטים פלסטינים, שרבים מהם התיישבו במחנות פליטים פלסטינים במדינות שכנות, שנוי במחלוקת. כ-80% מהתושבים הערבים של מה שהפך לישראל (מחצית מכלל האוכלוסייה הערבית של ארץ ישראל המנדטורית) עזבו או גורשו מבתיהם. כ-250,000 - 300,000 פלסטינים נמלטו או גורשו במהלך מלחמת האזרחים בארץ ישראל בין השנים 1947-1948, עד לפני הכרזת העצמאות הישראלית במאי 1948, דבר שהיווה עילה למלחמה מצד מדינות ערב על מדינת ישראל שרק קמה, ואכן התממש ב-1948.
מעמדם של הפליטים, ובפרט האם ישראל תאפשר להם את הזכות לשוב לבתיהם, או תפצה אותם, הם נושאים מרכזיים בסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך. אירועי 1948, מונצחים על ידי פלסטינים הן בשטחיהם והן במקומות אחרים ב-15 במאי מדי שנה, אשר מכונה "יום הנכבה".
en:1948 Palestinian expulsion and flight
This article "גירוש ובריחת הפלסטינים ב-1948" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:גירוש ובריחת הפלסטינים ב-1948. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
