ג'ראר אלון

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת תסריט: היחידה "תבנית מידע/אישיות" אינה קיימת.

ג'ראר אלון (נולד ב-4 ביוני 1949) הוא אמן ישראלי צרפתי, פעיל בתחום הצילום, הקולנוע וההולוגרפיה. נודע בתרומתו לשינויים החשובים שחלו בשדה הצילום הישראלי החל מאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום.^[1]

ביוגרפיה[עריכה]

מוביל גישה חדשנית בכל הנוגע לצילום ותיעוד התרבות הישראלית. לאורך הקריירה שלו שילב בין מדיומים חזותיים שונים, לאחר שנים ארוכות שבמהלכן שִׁכלל את מיומנותו בצילום מבוים ־ אם בצילום אופנה ובצילום מסחרי, ואם בצילום לתיאטרון או בצילום אישי .^[2]

אלון נולד בקזבלנקה לאב ממוצא מרוקאי, מהנדס–קונסטרוקטור, ולאם צרפתייה שנולדה באלג׳יריה, עקרת בית. ב-1956 עקרה המשפחה ממרוקו לאלג׳יריה והצטרפה למשפחת האם. בעקבות מלחמת העצמאות של אלג'יריה עקרה המשפחה לפריז בשנת 1963, והשתקעה שם. אלון למד ספרות, בלשנות ותיאטרון באוניברסיטת ליל שבצרפת. במקביל, אלון עבד כצלם תיאטרון, כשחקן וכעוזר במאי בקולנוע ובטלוויזיה הצרפתית.

אלון עלה ארצה בינואר 1974, לאחר מלחמת יום הכיפורים. בתחילת 1975 החל את דרכו המקצועית בישראל כצלם הבית של CBS ומונה לצלם הבית של התיאטרון הלאומי הבימה. בשנת 1978 מונה לצלם הבית של מגזין האופנה מוניטין. צילומים שביצע במסגרת תפקידים אלו הפכו ליצירות אמנות בפני עצמן, המהוות חלק מקאנון התרבות הישראלית.

ב־1982 אלון פרסם את אלבום הצילומים הראשון שלו (הגדה של פסח) וזכה בפרס הצילום הצעיר על שם ז'ראר לוי במוזיאון ישראל. בשנת 1985 אלון נסע למונטריאול שבקנדה על מנת להקים את Trilone Inc, חברה המתמחה בהולוגרפיה. שם תיפקד כאומן חזותי ומנהל מחקר ופיתוח. בין השנים 1985–1987 פיתח מצלמה הולוגרפית אוטומטית לדיוקנאות ורשם עליה פטנט. כמו כן, יצר פרויקטים הולוגרפיים בינלאומיים, בהם הולוגרמה לבית האופנה מריטה ופרנסואה ז׳ירבו, שהייתה אז הגדולה בעולם (120×120 ס״מ.).

בשנת 1993 עם שובו ארצה, הציג אלון תערוכת מולטימדיה : "פרדוקס החלום החומרי", שהתבססה על עבודות הולוגרפיות והקרנות וידאו, באוצרות משותפת עם מאירה יגיד-חיימוביץ׳ בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב לאמנות. באותה העת מונה חזרה לתפקיד צלם הבית של התיאטרון הלאומי הבימה.

בין השנים 1999–2017, היה מרצה לצילום בבצלאל במחלקה לתקשורת חזותית. כמו כן לימד בקמרה-אובסקורה בין השנים 2000–2001 וכן במכון הטכנולוגי חולון בין 2000–2002. לצד עבודותיו המקצועיות פעל גם באופן אישי כאמן, ויצר עבודות צילום וסרטים אשר זכו בפרסים בינלאומיים ונרכשו על ידי מוזיאון ישראל, אוניברסיטת הרווארד ועוד.

אלון ממשיך לפעול כצלם ואמן. בימים אלה מוצגת תערוכת רטרוספקטיבה על עבודותיו במוזיאון אשדוד לאמנות. במקביל, עובד על שני סרטים נוספים שיצאו לאור בשנים הקרובות.

אלון נשוי להנרייט, מאפרת במקצועה. חי ופועל בתל אביב יפו ולו בן ושתי בנות.

עטיפות תקליטים[עריכה]

מעמדו של אלון כצלם הבית בחברת התקליטים CBS אפשר לו להציב רף חדש בכל הנוגע לעטיפות אלבומי התקליטים בישראל. בזכות הידע שצבר בצרפת, לצד הניסיון להיטמע בחברה הישראלית שלאחר כיפור 73', הצליח אלון להוביל להתבוננות חדשה ולהנכיח את החשיבות של תרבות וייצוג חזותי בכל הנוגע לעיצוב עטיפות תקליטים. בזמנים שעיצוב גרפי לא היה עוד בשיאו והמודעות לתחום עוד דשדשה, אלון היה הבמאי, המפיק והתסריטאי של הסצנה אותה הוא עתיד לצלם וכך יצר שורה של צילומים אייקונים שנחשב יצירות אמנות העומדות בפני עצמן.

בין עטיפות האלבומים שצילם היו: עטיפת האלבום קסם מולדת, בו יהורם גאון שר מלחניו של מרדכי זעירא. בצילום לקח אלון את יהורם גאון לשדה קציר בשעות הבוקר המוקדמות כשהוא מביט אל האופק, ידו על מותנו כשעליו מונח ג'קט ברישול קל - ייצוג הישראלי החדש כפי שאלון ניסה להציג אל מול המציאות שנכנס אליה לאחר מלחמת יום הכיפורים. צילום זה היווה נקודת מפנה בהתייחסות לצילומי התקליטים בישראל ומאותו הרגע המשיך לייצר צילומים אייקונים למגוון להקות רוק ישראליות כגון: להקת תמוז, תיסלם ועוד, ולמיטב הזמרים והזמרות בישראל: עפרה חזה, מאיר אריאל, אריק איינשטיין, מתי כספי, רמי פורטיס, צביקה פיק, ואחרים. צילומים אלו נחשבו הפנים החדשות של הזמר הישראלי בזכות צילומים מדויקים אנושיים הממחישים את תוכנו של התקליט באופן אלגנטי וחכם.

לימים צילום עטיפת התקליט של להקת תיסלם שיצא לאור ב-1981 בו נראית אישה ערומה הפונה אל חברי הלהקה שעל ראשה אנטנה וגבה מופנה אל הצופה, הפך למחלוקת בקרב הזרם הפמיניסטי.^[3] אלון, שאב השראה לעבודה זו מיצירה :"ארוחה על הדשא" של אדוארד מאנה (1863) בה נראים שני גברים לבושים יושבים על הדשא לפיקניק כשלצידם יושבת אישה עירומה. בשנת 2021, לקראת חידוש האלבום, עלו שאלות בנוגע לעירום האישה והוחלט להלבישה באמצעות פוטושופ כחלק ממהפכת ה-METOO, בניגוד לדעתו המקצועית של אלון. גם צילום עטיפת התקליט הראשון של רמי פורטיס שואב השראה מהאמן פרנסיסקו דה גויה (שהקדים את הזרם האימפרסיוניסטי לו משויך מאנה), ביצירתו "שלושה במאי" 1808 בו מתוארת סצנה של הוצאה להורג.

צילום תיאטרון[עריכה]

בשנת 1974 החל אלון לעבוד כצלם הבית של תיאטרון הלאומי הבימה. לאורך השנים, אלון עבד עם מרבית התיאטראות הישראליים, כגון: תיאטרון הקאמרי, החאן הירושלמי, תיאטרון חיפה, תיאטרון היידישפיל ונוספים. מבחר רחב מצילומי התיאטרון של אלון נרכשו על ידי הארכיון של אוסף היודאיקה בספריית אוניברסיטת הרווארד.

אלון יצר מספר עבודות וידאו-ארט שלקחו חלק בהצגות תיאטרון ובגלריות, כגון: קדיש לנעמי גינזברג, מותו של סוכן, זוגיות, מאמי ועוד. על ההצגה ״קדיש לנעמי״ בכיכובה של גילה אלמגור (2000) כתב מיכאל הנדלזלץ בעיתון הארץ:".. נראה כאילו אין כל שמץ של עיצוב משחקי וכי יש כאן הזדהות מוחלטת. לאו–דווקא בהתפרצויות הרגש: עוצמת הופעתה (של גילה אלמגור, הערת הכותב) מרתקת עוד יותר בהקרנה הרגשית האילמת (על הבמה ובקטעי הסרט) הכואבת עד אימה, של הטירוף העמום, החזק ממנה, המותיר את הצופה מזועזע וחסר אונים. הו, איזו נפש נעלה פה מתרסקת ״^[1].

עבודות אישיות[עריכה]

לאורך הקריירה שלו אלון פעל בשני ערוצים מקבילים המזינים זה את זה ־ עבודות מוזמנות ועבודות אישיות ־ ובחינת הזיקה ביניהם מדגימה את התפתחותו המקצועית כצלם אמן. כמהגר, תצלומיו קשורים הדוקות לנושאים של זהות ולחיפוש אחר אינדיבידואליות בכור ההיתוך הישראלי של תרבויות ושפות

אחד המאפיינים הבולטים בעבודותיו הוא העיסוק וההשפעה על התרבות הישראלית, בשני הערוצים שפעל. על פועלו של ג׳ראר כתב האוצר ניסן פרז: ״התמחותו של אלון בצילום לתיאטרון, שבו עסק באופן נרחב לאורך הקריירה האמנותית והמסחרית שלו, עשתהאותו רב–אמן בבימוי תמונות. למעשה, מאז ראשית הדרך, רבות מעבודותיו מתאפיינות במיזנסצנות צילומיות מורכבות, המעודכנות בכל החידושים בשדה. חידושיו בכל תחום ותחום, הָחֵל בתצלומיו המסחריים וכלה בפרויקטים מיסטיים אישיים, נסמכים על הבְניה מיודעת של מרכיבי הסצנה, שנהרסים לאחר שהושלם תיעודה הצילומי. מה שנותר הוא אם כן "זיכרון חזותי" המקובע בדימוי הסופי, שנותן חיים וצורה למושגים מופשטים ״.^[4]

ב-1975 השתתף אלון לראשונה בישראל בתערוכה קבוצתית :"בעדשה של צלמים עולים" שהוצגה בצוותא, תל אביב, והמחישה את נקודת המבט של מספר צלמים -עולים חדשים והמתח בין הזרות -למקומיות או הארצישראליות החדשה. בשנת 1982 אלון פרסם את אלבום הצילומים הראשון שלו ״הגדה של פסח״ וזכה בפרס הצילום הצעיר על שם ז'ראר לוי במוזיאון ישראל. ב־1984 הוא יצר את ״בראשית״, פרויקט צילומי גדול, אשר הוצג במספר גלריות בעולם. סדרה נוספת שיצר "סמלים" ( postcards from Israel ) מבטאת באופן ברור את האתגר של אלון בהיטמעות בחברה הישראלית כעולה חדש, מהגר. בסדרה ישנן מספר יצירות המציגות את סמלי הישראליות המובהקים בעיניו של אלון, בליווי טקסטים עם שיבושים ושגיאות כתיב מכוונים כדי לבטא את חוסר ההשתלבות המלאה. שתיים מהעבודות הוצגו במוזיאון ישראל, ירושלים, ונרכשו לאוסף המוזיאון.

כאמור, יצר אלון פרויקטים הולוגרפיים בינלאומיים, בהם הולוגרמה לבית האופנה מריטה ופרנסואה ז׳ירבו, שהייתה אז הגדולה בעולם (120×120 ס״מ). כמו כן, בשנת 1993 הציג את תערוכת המולטימדיה : "פרדוקס החלום החומרי", שהתבססה על עבודות הולוגרפיות והקרנות וידאו, באוצרות משותפת עם מאירה יגיד-חיימוביץ׳ במוזיאון תל אביב לאמנות.

בשנת 2004 יצר אלון את הסרט התיעודי ״החגורה של נעמי״, המספר את סיפורה של בתו נעמי שנולדה עם תסמונת ויליאמס ־ תסמונת גנטית נדירה ומגבילה, המלווה בעקמת מסכנת חיים, המצריכה ממנה לעטות חגורה אורתופדית במשך 23 שעות ביממה. בסרט מתעד אלון את מסעה של בתו בדרך לניתוח שיסיר ממנה את החגורה. הסרט הוקרן בערוץ 8 (הוט) ובמספר פסטיבלים בינלאומיים וזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל FIPADoc בביאריץ, צרפת.

בשנת 2006 יצר את מיצב הווידאו ״רסיסים״, אשר הוצג במוזיאון ישראל. ב־2007 אלון כתב, ביים והפיק את הסרט ״שברים 2006-1990״ שנבחר להשתתף במספר פסטיבלים בינלאומיים, כגון: פסטיבל Visions du Réel שבשוויץ. לאורך השנים יצר מספר עבודות וידאו-ארט שלקחו חלק בהצגות תיאטרון ובגלריות, כגון: קדיש לנעמי גינזברג, מותו של סוכן, זוגיות, מאמי ועוד.

בשנת 2019 יצר אלון סדרת צילומים דיגיטליים: "עננים מארץ הקודש" המאזכרים סגנון תיעודי-אנתרופולוגי - ציורים של ארץ ישראל בראשית המאה ה-19 המזכירים הדפסי תחריט, עשויים בטכניקת צילום דיגיטלית ייחודית, ומשלבים הומור ציני, המייצגים בין היתר גם סוגיות פוליטיות ודתיות. הדימויים בשחור-לבן נראים כציור ועליהם משולבים טקסטים שונים המבקשים מהצופה לקחת חלק אקטיבי בפרשנות הדימוי הניצב מולם.

במקביל לעבודותיו, פעל אלון כאמן באופן עצמאי, מכר והציג עבודות צילום (סטילס ווידאו) בארץ ישראל ובעולם ובפסטיבלים שונים. כיום, עובד אלון על שני סרטים נוספים, זאת לצד המשך עבודות הצילום שלו המתכתבות עם השינויים הדיגיטליים של שנות ה-2000.

פרסים והישגים[עריכה]

1982 פרס ז׳ראר לוי לעידוד היצירה בצילום מטעם מוזיאון ישראל, ירושלים.
2004 פרס חבר השופטים בפסטיבל FIPADoc בביאריץ, צרפת, על סרטו: החגורה של נעמי.

תערוכות יחיד ופרויקטים מיוחדים[עריכה]

1969- צילומים, גלריה Le Grand Godet, ליל, צרפת.
1970- צילומים, גלריה Théâtre du Lambrequin, ליל, צרפת.
1972- צילומים, גלריה Théâtre du Lambrequin, ליל, צרפת.
1982- הגדה של פסח, התיאטרון הלאומי הבימה, תל אביב.
1983- The Ten Plagues, גלריה Lowe-Levinson Art Gallery, מיאמי.
1984- Symbol and Metaphor, גלריה LAPA, לוס אנג׳לס.
1984- Passover, גלריה NEIKRUG, ניו-יורק.
1985- הגדה של פסח, מוזיאון חיפה.
1987- Holographic advertising display, ההולוגרמה הגדולה בעולם (בעת הזו), פרויקט עבור חברת האופנה Marithé François Girbaud, פריז.
1989- Holographic display, פרויקט עבור חברת Aéroports de Paris, פריז.
1991- הספינה ״אגוז״: תקופתה ונסיעתה האחרונה, אנדרטה הולוגרפית, Grand Rabbinat du Québec, קנדה.
1992- La Genése, גלריה Bibliothèque Juive, מונטריאול, קנדה.
1992- Holographic food display, פרויקט עבור ממשלת ססקצ׳ואן, קנדה.
1993- La Genése, מיצב הולוגרפי-צילומי, פסטיבל Images du Futur, מונטריאול, קנדה.
1993- פרדוקס החלום החומרי, פיתוח קונספט התערוכה ואוצרות: מאירה יגיד חיימוביץ, ג׳ראר אלון; מיצבי מולטי מדיה: ג׳ראר אלון; מוזיאון תל אביב.
2021- עננים מארץ הקודש, פסטיבל בשחור לבן, תיאטרון ירושלים.
2021- מיצבי וידאו, פסטיבל בשחור לבן, תיאטרון ירושלים.
2022- ג'ראר אלון, רטרוספקטיבה. אוצר: ערן ליטוין, מוזיאון לאמנות אשדוד.

תערוכות קבוצתיות[עריכה]

1975- בעדשה של צלמים עולים, גלריית צוותא, תל אביב.
1980- צילומים, בית האומנים, תל אביב.
1982- צילומים, פסטיבל עכו.
1982- עשר המכות, מוזיאון ישראל, ירושלים.
1983- שורשים, מרכז הקונגרסים הישראלי, תל אביב.
1983- צלמים מצלמים מחו״ל, תערוכה נודדת, ישראל.
1986- ABSURD-E, גלריה J. Yahouda Meir, מונטריאול.
1988- GOLEM! Danger, Deliverance and Art, The Jewish Museum, ניו-יורק.
1989- לפי הזמנה: צילום מסחרי בישראל היום, מוזיאון ישראל, ירושלים.
1991- צילומים, גלריה S. Grover, מונטריאול.
1999- הבזקי זוהר: צילום אופנה בראי המאה, המוזיאון לצילום ע״ש אלי למברגר, תל-חי.
2000- מראה מקום: מאה שנות צילום בארץ ישראל, מוזיאון מאנה-כץ, חיפה.
2003- כן תעשה לך: תחיית היהדות באמנות הישראלית, זמן לאמנות – מרכז לאמנות ישראלית, תל אביב.
2007- התחברות, צלמים ישראלים מגיבים, מוזיאון ישראל, ירושלים.
2011- רואים רוקנ׳רול – המימד הוויזואלי של הרוק הישראלי, בית האמנים ע״ש יוסף זריצקי, תל אביב.
2013- בעיניים זרות: הגירה, צילום והמאה ה-20, מוזיאון ישראל, ירושלים.
2014- שימור הזיכרון האינטלקטואלי דרך הצילום, פסטיבל הצילום הבינלאומי, ראשון לציון.
2015- DRIVE-IN, מוזיאון אשדוד לאמנות.
2018- קריות שדרות: צלילי מקום, שנות ה-70 – שנות ה-90, בית האמנים ע״ש יוסף זריצקי, תל אביב.

סרטים ועבודות וידאו נבחרות[עריכה]

1974-קשת: משפחה חוזרת, פילם 16 מ"מ שחור–לבן, 26 דקות, הטלוויזיה הישראלית
1995-ירושלים ואמניה (Jérusalem et ses artistes) פילם 16 מ"מ שחור–לבן, 26 דקות, הטלוויזיה הצרפתית, ערוץ 5
2007-קדיש לנעמי גינזברג, ,2007, וידאו שחור–לבן, 12:21 דקות
2004- החגורה של נעמי, וידאו צבע, 57:32 דקות, ערוץ ;8 פסטיבלים: JFF, FIPA, Visions du Réel ועוד.
2006- רסיסים, מיצב וידאו צבע, 18 דקות, מוזיאון ישראל
2007- שברים 2006—1990, וידאו צבע, 56:06 דקות; פסטיבלים: Réel du ,Visions קרלובי–וארי, ועוד.
2021- ללא כותרת, מיצב וידאו, 12 דקות; פסטיבל בשחור–לבן, תיאטרון ירושלים.
2021- שמלה שחורה, וידאו שחור–לבן, 20 דקות; פסטיבל בשחור–לבן, תיאטרון ירושלים.
2022 - יומן לילה, וידאו צבע, 22 דקות; פרויקט ציפור.

מולטימדיה לתיאטרון[עריכה]

1976- קדיש לנעמי גינזברג, הקרנת מולטימדיה רב–ערוצית, הבימה; בימוי ההצגה: חנן שניר, בהשתתפות: ליא קניג
2000- קדיש לנעמי גינזברג, וידאו שחור–לבן, הבימה; בימוי ההצגה: חנן שניר, בהשתתפות גילה אלמגור.
2000- מונולוגים מהוואגינה, וידאו צבע, הבימה; בימוי ההצגה: דדי ברון.
2001- זוגיות, וידאו צבע, הבימה; בימוי ההצגה: אילן רונן.
2002- מאמי, וידאו צבע, הבימה; בימוי ההצגה: הלל מיטלפונקט.
2003- מותו של סוכן, וידאו שחור–לבן, הבימה; בימוי ההצגה: רוני פינקוביץ.
2014- זרעים של שתיקה, וידאו שחור–לבן, הבימה; בימוי ההצגה: משה קפטן.
2018- אפר ואבק, וידאו צבע, מרכז עינב, תל–אביב; בימוי ההצגה: אבישי בן–גל.
2019- לזרוס, וידאו צבע, מרכז עינב, תל–אביב; בימוי ההצגה: אבישי בן–גל.

קישורים חיצוניים[עריכה]

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.

מדיה וקבצים בנושא תצלומים מאת ג'ראר אלון בוויקישיתוף

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. [שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.https://gerardallon.com אתר האינטרנט הרשמי] של ג'ראר אלון (בשגיאת לואה ביחידה יחידה:wikidata בשורה 335: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).)
עמוד האינסטגרם של הצלם
ג'ראר אלון באתר הבמה
עמוד האמן באתר מוזיאון ישראל
הגדה של פסח, תשמ"ב, 1982, בארכיון הספרייה הלאומית
עמוד האמן באתר dafilms
Gerard Allon : catalog of a collection of photographs by Gerard Allon in the Judaica collection of the Harvard Library
עמוד אמן אתר הבימה
תצלומים של ההצגה "כנר על הגג" שעלתה בשנת 2008 בתיאטרון "הקאמרי"

הערות שוליים[עריכה]

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.

↑ ^1.0 ^1.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ערן ליטוין, המבט הכפול של ג'ראר אלון, ג'ראר אלון רטרוספקטיבה, קטלוג, מוזיאון לאמנות אשדוד, 2022, עמ' 15
↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ניסן פרז, תיאטרון הקבלה של ג'ראר אלון, ג'ראר אלון רטרוספקטיבה, קטלוג, מוזיאון לאמנות אשדוד, 2022, עמ' 157
↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.עמי פרידמן, ראינו לך: מאחורי עטיפות האלבומים הישראליים, YNET, ‏07.10.16
↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ניסן פרז, תיאטרון הקבלה, ג'ראר אלון רטרוספקטיבה, קטלוג, מוזיאון לאמנות אשדוד, 2022, עמ' 159

This article "ג'ראר אלון" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:ג'ראר אלון. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.