ג'וליו קסטניולי
ג'וליו קסטניולי (Giulio Castagnoli) (רומא, 1958), בנם של הפיזיקאים קרלו (מנטובה 1924 - טורינו 2005) וג'וליאנה צ'יני (טורינו 1930 - 2005) ונין של המלחין והפסנתרן מפירנצה אדגרדו דל ואלה דה פז (Egdardo Del Valle De Paz), לאחר סיום התיכון, קיבל תואר בספרות ופילוסופיה באוניברסיטת טורינו, עם תזה בהיסטוריה של המוזיקה בהנחיית ג'ורג'יו פסטלי (Giorgio Pestelli). במקביל סיים את לימודיו בקונסרבטוריון ««G. Verdi, טורינו, וקיבל תואר בקוֹמפּוֹזִיצִיָה עם ג'ילברטו בוסקו, קרלו פינלי ורוג'רו מגיני (Gilberto Bosco, (Carlo Pinelli e Ruggero Maghini ובפסנתר עם מריה גוליה ((Maria Golia. לאחר מכן הוא השתלם בבית ספר גבוה למוזיקה (Hochschule für Musik) בפרייבורג, שם סיים את לימודיו עם בריאן פרניהו Brian) Ferneyhough) (1986), ועם פרנקו דונאטוני Franco Donatoni)) באקדמיה לאומית די סנטה צ'צ'יליה ברומא (1987) (Accademia Nazionale di Santa Cecilia). מאז 1984 הוא פרופסור לקומפוזיציה בקונסרבטוריון ג'וזפה ורדי של טורינו. פרופסור זמני ב-DAMS של אוניברסיטת טורינו, הוא גם לימד שלוש שנים בבית הספר הלאומי לקולנוע בטורינו - מדור סרטי אנימציה. קסטניולי החל את הקריירה האמנותית שלו בתחילת שנות השמונים תוך שיתוף פעולה עם המלחין סרג'יו ליברוביצ'י Sergio Liberovici)) איתו הקים את האופרה של הילדים (LʼOpera dei Bambini) בחסות אזור פיימונטה ועיריית טורינו. המוסד מפיק יצירות תיאטרון מוזיקליות רבות עבור (ועם) ילדים ונוער, ומפתח הוראה מוזיקלית מתקדמת, גם בשיתוף עם מחלקת בית ספר וחינוך של הטלוויזיה האיטלקית RAI. ב-1983 קסטניולי פוגש את ג'ון קייג' John Cage)), אשר בבמהלך שהותו בטורינו משתתף בשיעוריו בחטיבת הביניים I. Nievo»», וצופה באיברא (Ivrea) בהופעה הראשונה של «השעות והירחים» - Le ore e le lune. אופרה קאמרית זו על ליברטו מאת ליברוביצ'י עושה שימוש באלמנטים תפאורתיים של אוגו נספולו (Ugo Nespolo), שעל הליברטו שלו קסטניולי לאחר מכן מלחין את עבודת הרדיו לסולנים, מקהלה ותזמורת «למוזיאון במעוף ובדילוגים» - Al Museo in volo e a zompi, הפקה של שידורי הרדיו האיטלקיים Rai-Radiotre שצוינה לשבח על ידי חבר השופטים של Prix Italia 1991. באותה תקופה יצא התקליטור מונוגרפי של קסטניולי Musica da Camera, עבור החברה Happy New Ears, טורינו, בעוד בשנת 1986 הוא נפגש עם ג'יאצ'ינטו שלסי (Giacinto Scelsi), לו קסטניולי מקדיש את עבודתו לתזמורת של מיתרים (קלאנג-הומאז' ל-G. Scelsi), ועל עבודתו פרסם חוברת ב-1991 בגרמניה עבור Pfau Verlag. באותן שנים זכה קסטניולי בתחרויות הלחנה בינלאומיות רבות (כולל ב-1987 האוסקר-בק-פרייס;Oscar-Back-Preis של הקונצרטגבאו Concertgebouw)) של אמסטרדם ופרס ולנטינו בוקי מרומא), מייסד ומנחה את Quaderni di Musica Nuova, אוצר (בין 1987 ל-1996) שידורים עבור Rai-Radiotre (גם בשידור חי מאודיטוריום לינגוטו בטורינו). הוא גם משתף פעולה עם הציירים גרהרד מרז ומרקו גסטיני (Gerhard Merz, Marco Gastini) (עמו הוא מפרסם ספר עבור Scheiwiller בסדרת Pesci d'Oro), הסופרים קרלו צ'יניטי (Carlo Cignetti על הליברטו שלו הוא כותב את האופרה הקאמרית המלך- Il Re), ג'אמפיירו בונה ודאריו וולטוליני ), (Giampiero Bona e Dario Voltolini), איתו הוא יוצר דרמות רדיו עבור RAI-Radiotre. פגישה מאוד חשובה הייתה זו עם לוצ'יאנו בריו (Luciano Berio), שמנצח על המדריגלים שלו לתזמורת כלי מיתר בתיאטרון עירוני בבולוניה ב-1993 עם האקדמיה הביזנטית, ואיתו הוא משלים ומתזמר עבור חברת קאזה ריקורדי (1995) את עבודתו של ליברוביצ'י «מאלצל» - Maelzel. קסטניולי עורך בטורינו כבר למעלה מעשור את העונה המוזיקלית של אחר הצהריים של Musica Nuova, וכותב ערכים לאנציקלופדיית המוזיקה הגרמנית M.G.G. בהוצאת ברנרייטר (Bärenreiter), כמו גם ספרים ומאמרים על בריו, קסטלדי, דונאטוני, פרניהו, קורטאג, ליברוביצ'י, שלסי (Berio, Castaldi, Donatoni, Ferneyhough, Kurtág, Liberovici, Scelsi), ועל הלידר של שומאן. בשנת 1998 הוא התגורר בברלין כאורח ה-D.A.A.D והסנאט של העיר (ממנה הוזמן שוב בקיץ 2003), ובשנת 1999 הוא קיבל מלגה בקרן פול סאכר בבזל. קסטניולי מלחין בהזמנה מהמוסדות המרכזיים באירופה (RAI, אקדמיה די סנטה ססיליה מרומא, הביאנלה בוונציה, תיאטרון רג'יו של טורינו, רדיו צרפת, רדיו דויטשלנד, רדיו SFB - ברלין, רדיו אנטנה 2 - ז'נבה, רדיו דה לה סוויס רומנד – לוזאן ) וכן עבור ארגונים חשובים אחרים באמריקה, אסיה ואוסטרליה, לשם הוא הולך מספר פעמים לרגל פסטיבלים וסמינרים אוניברסיטאים. בין יצירותיו מהמאה החדשה מוזכרים כאן הקונצ'רטו לצ'לו ותזמורת כפולה, בהזמנת לוצ'יאנו בריו שבוצעה על ידי אנריקו דינדו Enrico Dindo)) בעונה 2002/03 של האקדמיה די סנטה ססיליה ברומא, «מדריגל לוחם ומלא אהבה» שהלחין עבור כלים סיניים מסורתיים ואנסמבל מדריגל לפסטיבל מלבורן 2002, האופרה «דרקון בכלוב» על טקסט מתוך הקנטוס Cantos)) של עזרא פאונד Ezra Pound)) (עבור התיאטרון פיקולו רג'יו Piccolo Regio)) בטורינו, מאי 2004), ו-Canti Pisani, שהוזמן על ידי רדיו של סערלנד Saarland)) בשנת 2005. לרגל חגיגות התשע מאות שנה לקתדרלה של קאזלה מונפראטו בשנת 2007, הוזמנה אצלו ה-Missa Sancti Evasii לסולנים, מקהלה ותזמורת של כלי בארוק, שיצא לאור על תקליטור של חברת Stradivarius, שפרסמה גם תקליט מונוגרפי של יצירותיו הקאמריות משנות ה-90. למרות לימודיו עם מחברים כמו בריאן פרניהו ופרנקו דונאטוני, ביצירה בוגרת של קסטניולי אין שום דבר שמקרב אותו לזרם שנקרא "מורכבות חדשה". גישתו הקומפוזיציוני, בהתחשב גם בפתיחותו כלפי מוזיקה של תרבויות לא-אירופאיות, נראה כי הוא מביא עמו את זיכרון פעילותו של ג'יאצ'ינטו שלסי. הודות לתשומת לב מתמדת לתופעות הפיזיות של הצליל, המוזיקה של קסטניולי הועמדה ביחס גם לזו של מחברים הספקטרלים הצרפתיים. הפואטיקה שלו, שבמרכזה רעיון של צליל כקסם, מחפשת קולות ארכיטיפיים שעולים מקרקעית הים של הציוויליזציות המוזיקליות השונות, כפי שמוצג ביצירות האחרונות (Ritorna, 2001, עבור צ'לו, ויברפון ודרבוקה; Altre stelle, 2008, עבור גיטרה, חליל, ויברפון וטאבלה) שבהן קיים דיאלוג של כלים לא אירופיים עם כלי בארוק (טרנספיגורציות - Trasfigurazioni לוויולה דה גמבה וצ'לו, 2019) או עם כלים מודרניים שנוגנו בטכניקות חדשניות (הסקסופונים של Quattro rebus di Leonardo, 2019), או שהם מיישמים ציטוטים של קטעים של תרבויות אחרות (רביעיית מיתרים רביעית, 2022), עם מבט קשוב במיוחד אל העולם היהודי (כמו באוברטורה - חג גדיא מונפרינה - Ouverture - Hag Gadya Monferrina, לתזמורת, 2019, על שירים עתיקים בשפה של יהודי פיימונטה).
This article "ג'וליו קסטניולי" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:ג'וליו קסטניולי. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
