בית התמחוי לילדים (SP)
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 581: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).
בית התמחוי לילדים – Soupe Populaire" (SP)" , הוקם בשנת 1941, בעיר קזבלנקה, על ידי מר אליאס סוראקי[1], שהיה נשיא המוסד עד שנת 1961. ה-SP הפסיק את פעילותו ב-1964. החל משנת 1948, המקום נתמך וסובסד על ידי ארגונים שונים, ביניהם: הג’וינט (הג'וינט - ארגון יהודי אמריקאי הומניסטי), ה-AIU (אליאנס: ארגון יהודי בינלאומי), ה-OSE (ארגון הומניטרי יהודי - אוז"ה), יחד עם תורמים פרטים והמייסד עצמו.
ה-SP היה ממוקם ברחוב ללא מוצא בתוך המלאח (גטו יהודי) של קזבלנקה, בלב השכונה היהודית הענייה והמאוכלסת בצפיפות.
היעד היה לספק ארוחות חמות יחד עם מסגרת חינוכית לילדים העניים בגילאי 6 עד 8. ה-SP היה דואג לצרכיהם של 300 ילדים בשנה[2]. המקום הפסיק את פעילותו בשנת 1964, מהרגע שהאוכלוסייה היהודית החלה לעזוב את המלאח. מעריכים כי יותר מ-5000 ילדים טופלו במסגרת ה-SP.
סגל המוסד כלל מנהל וכעשרה אנשי צוות, ביניהם מורות, טבחיות, אחיות ומחנכים אשר עבדו במשרה חלקית או במשרה מלאה.
הרקע[עריכה]
בשנת 1941, היו במלאח שבקזבלנקה כ-40.000 תושבים, וכך המלאח הפך למקום המאוכלס ביותר במרוקו. החיים בו, היו חיי עוני[3][4][5] ,משפחות שלמות הצטופפו בתוך חדר אחד. הילדים היו לבושים סמרטוטים ולפעמים אף ללא נעליים, התזונה הייתה לקויה. כתוצאה מתנאי הצפיפות, המגיפות התפרצו, בפרט בקרב הילדים: גזזת, גרענת, שחפת[6]. הרשויות הצרפתיות תחת שלטון וישי לא ראו לנכון לסבסד ולדאוג למעבר חלקי של האוכלוסייה היהודית אל מגורים בשכונות העירוניות המודרניות. אך לאחר המלחמה, אותן הרשויות התמקדו בעיקר בבניית מגורים זולים באזורים חדשים בקזבלנקה, במטרה לקלוט פועלים מרוקאים אשר באו מהכפרים[7][8] ,מכיוון שנוכחותם הייתה נחוצה לבנייה ופיתוח העיר. באשר לארגונים היהודיים, עד שנת 1945, כל מאמציהם הופנו אל שורדי השואה. רק לקראת סוף שנות ה-40, ארגונים אלה החלו להתמודד עם הבעיה. בין השנים: 1940-1960, הייתה תנועת הגירה פנימית בתוך מרוקו: האוכלוסייה היהודית מהכפרים נדדה לכיוון הערים הגדולות, בפרט אל קזבלנקה וכך תרמה להגדלת האוכלוסייה העירונית[9][10].
אלה הנתונים של מפקד האוכלוסין בקרב התושבים היהודים במרוקו משנת 1960[11]:
אוכלוסייה יהודית מרוקאית | 160,032 |
אוכלוסייה יהודית בעיר קזבלנקה | 71,175 |
הערכה של מספר התושבים היהודים בעלי אזרחות זרה | 20,000 |
סה"כ תושבים יהודים במרוקו | 180,032 |
בערך 45% מכלל האוכלוסייה היהודית גרה בעיר קזבלנקה, ובתוכה 40,000 יהודים החיים בתוך המלאח.
"החדרים" (כיתות לימוד לילדים)[עריכה]
בשנת 1941, "החדרים" היה הארגון היחיד אשר טיפל בילדים. אלה היו חדרים סגורים, ללא אוורור, ללא רהיטים, ולרוב ללא חלונות. במקום הזה היו מתקבצים ילדים צעירים (בעיקר בנים), בצפיפות גדולה, תחת שרביטו של מורה מבוגר אשר לימד אותם את אותיות האלף-בית ואת התפילות[12]. בכל רחבי מרוקו, לא היה קיים מלאח, ללא מסגרת של "חדר" או "חדרים", וזאת אפילו במקומות הנידחים ביותר של הרי האטלס, בהם כמעט ולא היה קשר בין הקהילות היהודיות לבין העולם החיצוני[13].
קיום החדרים הינו מאפיין יהודי, אשר נמשך לאורך כל ההיסטוריה. הייחודיות הזאת הפכה לגורם המרכזי אשר מנע במשך דורות את תופעת האנאלפביתיות בקרב היהודים, לפחות אצל הגברים. אך יחד עם זאת, החדרים היו גם כן הגורם המרכזי להתפשטות המחלות המידבקות אשר גרמו להרס בקרב תושבי המלאח. החל מסוף שנות הארבעים, מוסדות גמילות החסדים יהודיים, ובראשם הג'וינט, התנגדו לארגון החדרים. בשנת 1948, היה רשום בדוח פנימי של הג'וינט: "אנחנו מתכננים להוציא בערך כאלפיים ילדים מחדרי המלאח (מהעיר קזבלנקה) ולספק להם מעונות יום מתאימים"[14]. הג'וינט סיבסד גם מסגרות חלופיות (תלמוד תורה, חב"ד, SP, ועוד...) אשר ביכולתם להתחרות עם החדרים. בשנת 1952, הג'וינט ביקש במפורש מכל הארגונים האלה, לקלוט בראש ובראשונה את ילדי החדרים[15]. מדיניות זו נשאה פירות כי בסוף שנת 1952, לא היו יותר חדרים בתוך המלאח בקזבלנקה[16].
מבט היסטורי[עריכה]
1941-1947[עריכה]
יוזמת הקמת ה-SP נולדה בשנת 1941, בימים בהם המלאח בקזבלנקה ידע גידול דמוגרפי מהיר יחד עם תנאי היגיינה ותת-התזונה מדאיגים[17][18] .מעט מסמכים נשארו מהתקופה הראשונה של ה-SP, מספר הילדים אשר קיבלו ארוחות, אינו ידוע. בהתחלה, רק מורה אחת גוייסה והייתה פעילה בכיתה אחת, בה היו שלושים תלמידים[19][20] .ישנם גזירי עיתונים מעטים, כחמישים צילומים[21], תמונות אירועי התרמה בהם היו מארגנים גיוס כספים, יחד עם תמונות מעטות של נדבנים. אלה היו הנדבנים האמידים מקזבלנקה. המנהל הראשון של ה-SP היה ארמנד תורג'מן, מנהל החשבונות היה מר אלבז. גוייסו מספר עוזרים וטבחיות. היה הסכם עם בעלי חנויות האוכל מהשוק המרכזי בעיר קזבלנקה, אשר היו תורמים את הסחורה שנשארה בסוף היום ובנוסף, היו גם מוכרים מצרכים במחיר מוזל. הרשויות בקזבלנקה תרמו בדים אשר הועברו לחייטים יהודים שתפרו בגדים אשר הועברו לילדים על ידי מתנדבים. הטוחנים היו מספקים קמח בזול לאופים, אשר הכינו לחם ללא עלות[22][23]. בשנת 1941, בעת הקמת ה-SP, לא היו מסגרות יהודיות נוספות המסוגלות לתת מענה לצרכי האוכלוסייה. מוסדות כמו הג’וינט, ה-ORT, ה-AIU, OSE וארגונים דומים, התחילו לפעול רק בשנים שלאחר מכן. בשנת 1956, לאחר עצמאות מרוקו, האוכלוסייה היהודית מהמלאח בקזבלנקה החלה בהדרגה לעזוב את הגטו אשר התרוקן מתושביו. ה-SP הייתה ממוקמת ברחוב ללא מוצא, בתוך מלאח קזבלנקה. המקום היה צפוף, שני חדרי לימוד אשר שימשו לסירוגין כחדר אוכל; משרד אחד; חצר אחת להפסקות ברחוב ללא מוצא, בה התנהלה הפעילויות באוויר הפתוח. לאורך כל הדרך ה-SP סבלה מצפיפות[24].
1948-1964[עריכה]
בשנת 1948, החל זרם הגירה לארץ ישראל, אך הוא היה קטן מהגידול הטבעי של האוכלוסייה[25]. בנוסף, הייתה תנועת הגירה מהמלאחים שבפריפריה אל המלאח שבקזבלנקה[26], אשר החמירה את מצבו הדמוגרפי. במהלך השנים שלאחר המלחמה. מתחילת שנות החמישים מבחינים במאמץ הולך וגדל לחיזוק האוכלוסיות היהודיות אשר בארצות האיסלם[27]. הג'וינט מקדיש אמצעים כלכליים עצומים[28][29][30][31] ומעמיד תשתיות מנהלתיות ומעסיק יועצים ועובדים מומחים בתחומי בריאות, תזונה, חינוך וכלכלה.
בנוגע למרוקו, הג'וינט נוכח לדעת שהמשימה לא פשוטה והיה צורך בבחירה סלקטיבית לאילו אירגונים להעביר את הסיוע. בסוף שנות הארבעים, הייתה החלטה אסטרטגית לכוון את רוב המאמצים בטיפול בילדים[32]. במסגרת הגישה הזאת, בשנת 1948, הג'וינט הסכימה לשתף פעולה ולתמוך ב-SP ובכל הארגונים נוספים הפועלים למען הילדים בקזבלנקה. התמיכה הזאת רק הלכה וגברה עם השנים. הג'וינט תמך בארגונים רבים ביניהם[33]:
תלמוד תורה | 1400 ילדים |
חב"ד | 780 ילדים |
אוצר התורה | 630 ילדים |
אם הבנים | 350 ילדים |
גן ילדים לה מת'רנל | 350 ילדים |
בית תמחוי SP | 300 ילדים |
מעון יום פינזי (AIU) | 185 ילדים |
סטוס משפטי ותקנון[עריכה]
ה-SP הייתה מנוהלת על ידי מנהל שנבחר על ידי הנשיא וועד הארגון. תפקידו של המנהל היה לבדוק את ניהול ספרי החשבונות, תפקודם התקין של המטבחים והכיתות, לדאוג לאספקת המצרכים, לניהול המלאי, למשא ומתן מול הספקים, להעברת הזמנות ולקבלת הסחורה. הג'וינט היה משגיח על תפקודו, מעביר את הערותיו וביקורות לנשיא, שהיה האחראי הבלעדי על תפעול הארגון, ואשר היה בתורו, מעביר הוראות למנהל[34]. בשנות ה-50 וה-60, המנהלים היו מר כהן ומר טובול. בשנת 1959, שלוש שנים לאחר עצמאות מרוקו, ה-SP החליף את התקנון והתאים אותו לחקיקה המרוקאית החדשה[35].
הג'וינט
החל משנת 1948 תרומת הג'וינט הייתה מכרעת[36][37][38]. הג’וינט מימן את כל תקציב התזונה של הארגון, סכום שהיווה את החלק העיקרי של התקציב. בנוסף להוצאות תפעול חדר האוכל, הג’וינט היה מספק בעקביות את המצרכים כגון: חלב, חמאה, גבינה, שמן, שעועית, קמח, אורז, סוכר, ריבה[39][40]. הג’וינט הזמין צוותים של רופאים תזונאים, רופאים כלליים וגם מומחים. ביקורי הרופאים נערכו לפחות שלוש פעמים בשנה. דוחות היו נשלחים להנהלה הראשית בארצות הברית דרך נציגי הג’וינט בג'נבה ובפריס. הג’וינט שלח מומחים רבים על מנת לבדוק את תקינות ניהול הארגון והשימוש במשאבים שהוקדשו. המנהלים היו שולחים דוחות. מסקנותיהם, והמלצותיהם היו מופנים להנהלת ה-SP[41]. לעיתים הג’וינט ציין לשבח את ההישגים. למשל, בדו"ח השנתי של 1958, ניתן היה לקרוא[42]:
" בנוגע לבית התמחוי לילדים, SP, הושגו מספר שינויים חיוביים. הוקמה מרפאה חדשה והקודמת הפכה למקום לשטיפה והכנת הירקות, הדבר מאפשר לשמור על כללי נקיון ברמה גבוהה יותר וכמו כן, להקל על עבודת המטבח. ציוד חדש במטבח מקל על העבודה תוך שמירה על ההיגיינה בזמן הכנת הארוחות. אחת הכיתות הפכה לחדר אוכל, אשר מאפשר לייעל את הגשת הארוחות."
בשנת 1956 העלות היומית של תקציב התזונה של הג’וינט הייתה משוערת לסכום בגובה: 8938 פרנק (לא כולל עלות המצרכים). הסכום הזה אינו כולל את הוצאות המומחים, הנסיעות וכו' המוערך בערך ל-200 יורו (לפי ערך שנת 2021), סכום שווה ערך ל-6000 יורו לחודש. בשנת 1957 העלות השנתית של הארוחות הגיעה ל: 2,234,750 פרנק, סכום שווה ל-48,000 יורו של היום. בשנת 1962 העלות החודשית של הארוחות הייתה 8982 פרנק חדש, והוצאות התפעול הגיעו ל-4750 פרנק חדש, בסה"כ עלות חודשית בגובה 30,400 יורו (ערך שנת 2021)[43]. הג’וינט היה גם מחלק בגדים[44], לפחות פעם בשנה. למשל, בשנת 1958, תקציב הביגוד של ה-SP הגיע ל-957,050 פרנק (17,750 יורו בשנת 2021). כל שנה, נציג הג’וינט במרוקו היה כותב דו"ח כספי על כלל הפעילויות במרוקו. דו"חות האלה מצביעים על העובדה שמספר הילדים הנתמכים על ידי ה-SP, נע בין 300 ל-315[2], חוץ מאשר שנת הפעילות האחרונה, ב-1964, בה מספר הילדים היה 210[45].
היו גם שני ארגונים יהודיים, שהיו תחת חסותה ועבדו בשיתוף פעולה הדוק עם הג’וינט: אלה הם: ה- AIU ואוז”ה
ה-AIU (אליאנס)
תרומתה של אליאנס במישור החינוכי, הייתה משמעותית[46]. הארגון סיפק את המנהלות, המורות והסייעות החינוכיות. הוא גם דאג לתכנית החינוכית. אליאנס היה מקבל מימון חלקי מהג’וינט[47][48]. הלימוד היה בשתי שפות, צרפתית ועברית.
ה-OSE (ארגון הומניטרי יהודי - אוז"ה)
ארגון אוז”ה היה מאד פעיל במרוקו[49], תרומתו ל-SP החלה לקראת סוף שנות ה-40. בשיתוף פעולה עם הג’וינט[50], אוז”ה היה שולח רופאים, לפחות שלוש פעמים בשנה, במטרה לבדוק את כל 300 הילדים. במקרה חירום או במידת הצורך, היו שולחים את הילדים למרפאה של אוז”ה בקזבלנקה[51]. אוז”ה השתתף בתכנית התזונתית של ה-SP בתמיכה ומימון חלקי של הג’וינט, הוא יזם תכנית דיאטה לשיפור תזונתי וה-SP שימש כפיילוט לתכנית במרוקו. בעקבות הצלחת הדיאטה התזונתית, התכנית הופעלה במוסדות נוספים ברחבי מרוקו. על אוז”ה הייתה מוטלת משימת הבדיקות הרפואיות השגרתיות של הילדים, תכנית החיסונים השנתית, הטיפול הרפואי במחלות הילדים, ובנוסף החזיקה מרפאה במתחם ה-SP, בה הילדים החולים היו מטופלים[52]. בתחילת שנות ה-50, אוז”ה הקים בקזבלנקה מרפאה עם ציוד מתקדם יחד עם צוות רפואי ברמה גבוהה. המסגרת הזאת הייתה יכולה להתמודד עם המחלות השגרתיות יחד עם מקרי חירום כגון הרעלה תזונתית, כפי שקרתה ב-,SP בשנת 1961. אוז"ה החלה בקמפיין במטרה להתמודד עם מחלת הגרענת (link), ילדי ה-SP נבחרו להשתתף בטיפול. בשנת 1954 כ-70 אחוז מהילדים סבלו ממנה, שנה לאחר מכן 50 אחוז ואחרי שנתיים 30 אחוז[53]. בשנות ה-50, האוז"ה יזם מערך טיפול בהקרנות לילדים, במטרה להתגבר על הגזזת ומחלות אחרות, ילדי ה- SP נכללו גם בתכנית הרפואית הזאת. מספר עשורים מאוחר יותר, הטיפול הזה עורר מחלוקות[54]. בשנת 1959, אוז”ה הכניס לראשונה במרוקו, את הטיפול אנטיביוטי: גריזופולבין, נגד הגזזת, ככל הנראה בהצלחה וללא תופעות לוואי לטווח ארוך[55].
הפעולות[עריכה]
תכנית תזונה משופרת[עריכה]
בשנת 1948, אוז”ה יזם את התכנית ויישם אותה לראשונה ב-SP[56]. הגישה הייתה להגיש לילדים בנוסף לארוחת הצהריים, "ארוחת ביניים" המורכבת מלחם וריבה בליווי משקה מזין[57]. בשנת 1949, עלות "ארוחת הביניים" עבור אוז”ה, הייתה 20 פרנק לילד[58].
התוכנית לשיפור התזונתי (1956)[עריכה]
התכנית השנייה ראתה אור בשנת 1955, בעקבות המלצותיו של ד"ר שמידט אשר סבר שרצוי להוריד את הבשר מתזונת הילדים[59] ולהחליפו במוצרי חלב, דגים וביצים. גם בתכנית הזאת ה-SP נבחר על ידי אוז”ה והג’וינט כדי להוביל את הניסוי ולהוכיח את יעילות הדיאטה. התכנית יצאה לדרך בחודש מרץ 1956[60], השיפור ניכר די מהר (בתום 6 חודשים), הרופא התזונאי שם לב שכל הילדים (בקבוצה הנבחנת) מתחת לגיל שמונה היו במצב בריאותי טוב יותר מילדי קבוצת הביקורת אשר לא זכו לקבל את אותה הדיאטה. הילדים עלו במשקל, הם גדלו מהר יותר, רמת ההמוגלובין הייתה טובה, הם לא סבלו מחוסר וויטמינים והיו "נראים טוב יותר"[61][62]. אותה התכנית אומצה שנים לאחר מכן על ידי מוסדות ילדים שונים במרוקו. בשנת 1959, פורסם דו"ח המציין שיש לדיאטה חוסר בחלבונים. " החוסר בחלבון נובע בעיקר מהעדר חלב וגבינה במנה התזונתית. "[63] .בשנת 1960, דו"ח אחר מציין שהשפעתה של הג’וינט באה לידי ביטוי בעיקר בנראות הטובה של הילדים[64].
ניהול בעת משבר[עריכה]
בתאריך 11 בינואר 1961, בשעות הצהריים, 44 ילדים בני 5-6 מה- ,SP סבלו מהרעלה תזונתית אשר באה לידי ביטוי דרך הקאות, כאבי בטן ושלשולים. הילדים קיבלו טיפול מידי במסגרת המרפאה של אוז”ה. הג’וינט ואוז”ה החלו מיד בדיקה יסודית, תחת הנהלתו של ד"ר טוויל, אשר הגיע למסקנה שמקור ההרעלה נובע מהמצב הבריאותי של צוות המטבח. ד"ר טוויל נתן הנחיות לעתיד: בדיקה רפואית יסודית של כל הצוות האחראי על התזונה יחד עם נקיטת אמצעי היגיינה קפדניים[65]. בארכיון הג’וינט, לא נמצא תיעוד על המקרה.
חלוקת הבגדים[עריכה]
עד שנת 1948, חלוקת הבגדים התאפשרה בזכות הרשויות בקזבלנקה אשר סיפקו בדים לחייטים. (הם) אלה תפרו בגדים ללא עלות ומתנדבים חילקו את הבגדים לילדים. החל משנת 1948 הג'וינט דאג לחלוקת הבגדים לפחות פעם בשנה והקדיש לכך תקציב משמעותי. לדוגמה, בשנת 1958, 303 ילדי ה-SP קיבלו בגדים בשווי (של) 957,050 פרנק (20,200 יורו)[44]. תמונות משנת 1960 מראות ילדים בריאים ולבושים היטב.
מחנות קיץ[עריכה]
הארגונים היהודיים והרשויות, הבינו את הצורך בחופש באוויר הפתוח עבור הילדים, אשר לא יצאו מעולם מהמלאח, לא הגיעו לים או להרים. הארגון "L’Aide scolaire" ("הסיוע החינוכי") מהעיר קזבלנקה ארגן מחנות קיץ החל מסוף שנות ה-40[66][67][68]. תנועת ה-DEJJ (המחלקה החינוכית של הנוער היהודי), הכשירה הרבה מחנכים ומדריכים כדי לנהל ולהפעיל את מחנות הקיץ. בשנת 1956, היו 4070 ילדים[69] ובשנת 1958, 5382 ילדים[70] אשר נהנו ממחנות הקיץ. המימון למחנות ניתן ע"י הרשויות והג’וינט. ה-SP לא נבחרה ולא יכלה לשלוח את ילדיה למחנות הקיץ. נמצא פתרון חלופי: קייטנת "Colonie urbaine" ("קייטנה עירונית") הוקמה[71]. במהלך חופשת הקיץ, לא התקיימו לימודים, אך הילדים היו מגיעים ל-SP בו הם קיבלו שלוש ארוחות ביום יחד עם פעילויות באוויר הפתוח, המאורגנות על ידי הצוות. בשלושה מחזורים של מאה ילדים, נהנו הילדים מתכנית קייטנה נוספת: ארגון אליאנס העמיד לרשות המארגנים, בית ספר שהיה ממוקם בפרבר קזבלנקה, לא רחוק מהים, בו הילדים יכלו לישון ולאכול. בשעות הבוקר, הילדים יצאו בליווי מדריכים והגיעו לים. שם הילדים נהנו מפעילויות ספורט ומשחקים בחוץ. בשתיים עשרה בצהריים חזרו הילדים לבית הספר כדי לאכול ולישון צהריים. רכב היה מביא את האוכל מהמטבח של ה-SP[71], בצהריים ובערב. הקייטנה של " Colonie urbaine " אינה מופיעה בסטטיסטיקה של מחנות הקיץ.
האתגרים[עריכה]
תנאי הקבלה[עריכה]
אחד האתגרים של ה-SP, היה בחירת הילדים אשר יתקבלו למסגרת. למשל, בשנת 1961, הגיעו 400 בקשות עבור 300 מקומות פנויים בלבד[72]. שירותי הרווחה של הג’וינט בנו טבלה כוללת 15 קריטריונים, לכל קריטריון היה ניקוד תואם. המספר הגבוה של הנקודות קבע את תנאי הקבלה[73].
קליטה עתידית בבתי הספר של אליאנס[עריכה]
בעיה גדולה נוספת הייתה הדאגה לעתידם של הילדים בסיום הלימודים ב-SP. בתי הספר אליאנס לא יכלו לקלוט את כל 300 ילדי המחזור של ה-SP. במהלך שנת הלימודים 1957-58, שש כיתות מה-SP, לא יכלו להתקבל לאליאנס[74]. המצב נהיה קשה יותר לאחר שמרוקו קיבלה את עצמאותה, מכיוון שהכיתות האירופיות שבמרוקו שהיו פתוחות לילדים יהודיים, צומצמו בצורה משמעותית. בבתי הספר של אליאנס חויבו ללמד גם בשפה הערבית ולגייס מורים ערביים. ה-אליאנס סבלה גם מתקציב ממשלתי מקוצץ[75].
סוף דבר[עריכה]
בשנת 1961, בעקבות הגירתו לצרפת של המייסד, ד"ר אבודארם מונה לנשיא הארגון. הוועד החדש הורכב על ידי ג'ורג' לוי, הנרי סקאלי, מאיר מויאל, ד"ר וגב' בן שמעון[76]. בשנת 1964, נפסקה פעילות הארגון לאחר 24 שנות עשייה[77]. תלמידי ה-SP הועברו למוסדות יהודיים אחרים שהיו בקזבלנקה[78]. בשנת 1967, מר אליאס סוראקי קיבל את אות הכבוד הלאומי של צרפת, בעיקר בשל נדיבותו ומעשי החסד במרוקו[79][80][81].
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ אליאס סוראקי הוא אדריכל שפעל בעיקר בקזבלנקה, מרוקו. הוא נולד באוראן, אלג'ירה ב-17 בספטמבר 1893 ונפטר בליון, צרפת ב-24 בינואר 1977
- ↑ 2.0 2.1 JDC Annual Report for Morocco 1959, page 74/95 table: Soupe Suraqui [1]
- ↑ Yaron Tsur L'AIU et le judaïsme marocain en 1949 : l'émergence d'une nouvelle démarche politique Paragraph 24 l. 10-12 De même, à la conférence de l’OSE qui s’est tenue la même année, l’un des délégués a déclaré n’avoir jamais vu de sa vie un spectacle plus désolant que celui du mellah de Casablanca. [2]
- ↑ A 40,000 laterally Rotting ' In Casablanca Ghetto | The American Jewish World | 1 September 1950 | Newspapers | The National Library of Israel [3]
- ↑ David Bensoussan, IL ÉTAIT UNE FOIS LE MAROC:Les mellahs constituaient ‘un fléau, un cancer, la plaie du judaïsme marocain… une insulte permanente à la civilisation.
- ↑ David Bensoussan, IL ÉTAIT UNE FOIS LE MAROC Par ailleurs, le docteur Léon Benzaquen rapportait les statistiques suivantes relativement à la tuberculose infantile....
- ↑ Cohen Jean-Louis, Eleb Monique, Casablanca, Mythes et figures d’une aventure urbaine, Hazan, Paris, 1998, p. 202-212
- ↑ Villes nouvelles marocaines Page 347/422 lignes 1-6 [4]
- ↑ Staff Meeting March 6 1959 p. 5/11 l: 8-10 [5]
- ↑ Susan Gilson Miller , Years of Glory: Nelly Benatar and the Pursuit of Justice in Wartime North Africa p.29 location 469 One reason for Casablanca’s rapid growth was the tide of rural people, including Jews, arriving from remote villages of the Berber-speaking south. Most poor Jewish migrants headed straight to the mellah.
- ↑ Annual report 1960 survey jewish population in Morocco (1960) p. 84 [6]
- ↑ Mellah de Casablanca Autrefois [7]
- ↑ Liquidation des Hedarim à Casablanca, September 15,1952 p.1/5 first paragraph [8]
- ↑ JDC Internal Report 10/11/1948 p.13/25 l:11-12 [9]
- ↑ Liquidation des Hedarim à Casablanca sept 15,1952 p. 4/5 l. 32-34 [10]
- ↑ Liquidation des Hedarim à Casablanca sept 15,1952 p.5/5, last line [11]
- ↑ 1. Denis Poizat : L’Alliance Israélite Universelle, premières expériences d’éducation adaptée. p4 paragraph 2 Dans le mellah marocain, le dépérissement des populations juives inquiète... [12]
- ↑ Mellah de Casablanca Autrefois [13]
- ↑ La Vigie marocaine, 31 mars 1950 [14]
- ↑ Vigie marocaine, 12 septembre 1950 [15]
- ↑ La Soupe Populaire - Instagram [16]
- ↑ Vigie marocaine, 31 mars 1950 [17]
- ↑ Vigie marocaine, 12 septembre 1950 [18]
- ↑ Soupe Suraqui Extra classes added, Staff Meeting - March 6, 1959 p. 4/11 l:20-21 [19]
- ↑ Minutes of Conference of JDC Directors October 1952 P. 132/496 l:36:40 [20]
- ↑ Staff Meeting March 6 1959 p. 5/11 l: 8-10 [21]
- ↑ Laskier Michael The Alliance Israélite Universelle and the Jewish Communities of Morocco p.185 Similar to the JDC, the AJC after the massacre of six million European Jews turned increasingly toward the "other" Jewry of the Middle East and North Africa: the "forgotten million" who were suddenly discovered and who now became one of the last important segments of world Jewry.
- ↑ JDC Budget 1960 $28,245,000 [22]
- ↑ Yaron Tsur L'AIU et le judaïsme marocain en 1949 : l'émergence d'une nouvelle démarche politique Paragraph 22 l 1-9 Le même auteur donne de plus amples détails sur l’activité de l’American Jewish Joint Distribution Committee (Joint). Cette organisation internationale, explique-t-il, est une oeuvre philanthropique américaine dont le siège se trouve à New York. Elle dispose d’importants moyens financiers et la plupart des grandes organisations juives fonctionnent grâce aux fonds qu’elle leur distribue, soit plus de trois cent soixante-seize millions de dollars ..... Le Joint dispose donc de sommes dont même les Juifs du Maroc qui, jusqu’en 1947, n’avaient jamais retenu l’attention de l’organisation, peuvent désormais profiter. Le Joint leur a attribué deux millions de dollars. [23]
- ↑ David Bensoussan, IL ÉTAIT UNE FOIS LE MAROC: Le Joint contribua à mieux maîtriser l’expansion du réseau des écoles de l’Alliance, en même temps qu’elle permit d’ouvrir des cantines dans les écoles. Les envois de lait en poudre, de farines, d’œufs en poudre, de confitures et d’autres conserves permirent de nourrir des dizaines de milliers d’écoliers. L’aide annuelle de la Joint était de l’ordre de 1,5 à 2 millions de dollars.
- ↑ David Bensoussan, IL ÉTAIT UNE FOIS LE MAROC: En 1958, près de 30% de la population juive recevaient une assistance du Joint.
- ↑ Milk - Bottling Plant for Children of Casa Mellah June 01 1953 Column 2, paragraph 2 [24]
- ↑ MEMORANDUM, October 1, 1956 p.1/3 and 2/3 [25]
- ↑ Memorandum from R. Stern to Mr. S. L. Haber, February 11 1957 p.1/4; l.11-17 [26]
- ↑ Nouveaux Statuts de La Soupe Populaire d’Enfants 25 avril 1959 [27]
- ↑ Laskier Michael The Alliance Israélite Universelle and the Jewish Communities of Morocco end p4 and beginning p5. The JDC, which promoted food, clothing, welfare, loan, and other social, economic, and cultural programs after 1945, collaborated closely with the AIU. It became a major organization in Morocco, supported by American Jews. It financed and subsidized the work of local or outside Jewish groups dedicated to fighting poverty and disease.
- ↑ Laskier Michael The Alliance Israélite Universelle and the Jewish Communities of Morocco p 329 last paragraph Looking into the data for 1959 we find that the JDC's efforts to establish and maintain acceptable standards of nutrition and hygiene benefited 28,000 Moroccan Jewish youths in school cafeterias (canteens) whereas 12,000 adults regularly received food parcels; that 1,500 other persons received free meals in soup kitchens and anti-TB centers throughout the country; that of key importance to these food programs were the farm surpluses freely donated by the U.S. Department of Agriculture, of which the JDC imported and distributed about 4,000,000 pounds that year; that the JDC distributed clothes valued at $250,000 to the neediest youths at the ORT-AIU schools; that the battle against such common diseases as tuberculosis, trachoma, tinea, and others was carried on through JDC support for the OSE budget.
- ↑ Yaron Tsur L'AIU et le judaïsme marocain en 1949 : l'émergence d'une nouvelle démarche politique Paragraph 22, l 1-9 Le même auteur donne de plus amples détails sur l’activité del’American Jewish Joint Distribution Committee (Joint) 26. Cette organisation internationale, explique-t-il, est une oeuvre philanthropique américaine dont le siège se trouve à New York. Elle dispose d’importants moyens financiers et la plupart des grandes organisations juives fonctionnent grâce aux fonds qu’elle leur distribue, soit plus de trois cent soixante-seize millions de dollars de la création de l’État au 1er janvier 1949. Or, après mai 1948, beaucoup de ces œuvres caritatives, devenues des organismes d’État, ne peuvent plus bénéficier de ces dons. Le Joint dispose donc de sommes dont même les Juifs du Maroc qui, jusqu’en 1947, n’avaient jamais retenu l’attention de l’organisation,peuvent désormais profiter. Le Joint leur a attribué deux millions de dollars. [28]
- ↑ Memorandum from R. Stern to Mr. S. L. Haber, February 11 1957 p.4L. Haber, February 11 1957 p.4/4; last lines [29]
- ↑ David Bensoussan, IL ÉTAIT UNE FOIS LE MAROC: p. 469 Le Joint contribua à mieux maîtriser l’expansion du réseau des écoles de l’Alliance, en même temps qu’elle permit d’ouvrir des cantines dans les écoles. Les envois de lait en poudre, de farines, d’œufs en poudre, de confitures et d’autres conserves permirent de nourrir des dizaines de milliers d’écoliers. L’aide annuelle de la Joint était de l’ordre de 1,5 à 2 millions de dollars
- ↑ Memorandum from R. Stern to Mr. S. L. Haber, February 11 1957 p.1/4; l.11-17 [30]
- ↑ Annual report 1958 Country Report Morocco, May 06 1959 p. 42/78 l.22-30 [31]
- ↑ Memorandum, Cout mensuel Soupe Populaire January 25 1963 p.3/4 [32]
- ↑ 44.0 44.1 Clothing for Morocco 05 Mars 1959 p.1/1 l. 14 [33]
- ↑ Garderie Expenses June 15 1964, p. 2/2 last table [34]
- ↑ David Bensoussan, IL ÉTAIT UNE FOIS LE MAROC: P 470 le nombre d’élèves dans le réseau de l’Alliance Israélite Universelle au Maroc passa de 8 864 en 1927 à 32 000 en 1959, à 28 702 en 1960, à 20 844 en 1961, à 17 291 en 1962 et à 13 527 en 1963.
- ↑ David Bensoussan, IL ÉTAIT UNE FOIS LE MAROC: p.469 Le Joint contribua à mieux maîtriser l’expansion du réseau des écoles de l’Alliance, en même temps qu’elle permit d’ouvrir des cantines dans les écoles. Les envois de lait en poudre, de farines, d’œufs en poudre, de confitures et d’autres conserves permirent de nourrir des dizaines de milliers d’écoliers. L’aide annuelle de la Joint était de l’ordre de 1,5 à 2 millions de dollars.
- ↑ Annual report 1958 Country Report Morocco, May 06 1959 p.62/78 l.7 [35]
- ↑ Laskier Michael The Alliance Israélite Universelle and the Jewish Communities of Morocco p 232 OSE had made trained physicians and nurses available to 31,851 children in 1950 and to 45,203 in 1952; to 4,214 adults in 1950 and to 6,565 in 1952.18 Dental care in 1950 was provided for 1,892 children, advice on proper food and hygiene to 2,750 children, radiotheraphy and vaccination against tuberculosis to 26,996 people, and dermatology experts attended to skin problems among children and adults.
- ↑ Minutes of Conference of JDC Directors October 1952 P. 132/496 l:25:27 October 1952 [36]
- ↑ Report of Outbreak of Food Poisoning in Soupe Populaire Suraqui, Casablanca. 11th January, 1961 [37]
- ↑ FINAL REPORT ON ACTIVITIES IN OSE -MOROCCO FROM JUNE 1st, 1956 UNTIL JUNE 30th, 1958 p.8/18 l.1-8 [38]
- ↑ Kony, Maria Résultats de trois années de traitement massif du trachome de la population indigène du Maroc dans le cadre de l'œuvre de secours aux enfants (O.S.E, Maroc).Journal article : Revue Internationale du Trachome 1957 Vol.34 No.2 pp.213-29 p 223
- ↑ Traitement Teigne X-ray [39]
- ↑ Annual Report for Morocco 1959, April 30 1960, p52/95, l.4-12 [40]
- ↑ Letter from Dr. H. Fajerman to Monsieur E. Suraqui, 1/3/1949 p.1.1 l.17-20 [41]
- ↑ La Vigie marocaine, 21 juin 1949 [42]
- ↑ JDC Internal Report 10/11/1948 p. 9/25 l:31-37 [43]
- ↑ Soupe Populaire Suraqui - Casablanca Etude Faite en mai 1960 [44]
- ↑ COUNTRY DIRECTORS CONFERENCE 1956 p.29/56,l.32-33 [45]
- ↑ Laskier Michael The Alliance Israélite Universelle and the Jewish Communities of Morocco p 229, paragraph 1 Most, if not all, of the cafeterias (canteens) belonging to the AIU were largely subsidized by the JDC. Since 1954 the JDC undertook a scientific study of nutrition in conjunction with the Nutrition Department of the Institut National d'Hygiène of France. A survey was carried out in five day school cafeterias in Casablanca, to establish criteria for improving the food programs. In two-p.229 thirds of the sample, family diets were found to be extremely deficient in animal proteinmilk, milk-products, meat, fish, and eggs. These cafeterias were placed under strict nutritional and medical controls, and over a period of time, the height, weight and general health of the children was measured and evaluated. In three of the five cafeterias, diet was improved and changed, and in two the diet remained the same, in order to determine as scientifically as possible the real effects of improved diet. Two thousand, two hundred children were involved, ages 3-14. It has been reported that the girls age 3-6 and boys age 6-10 increased their weight in the pilot cafeterias. The growth increase was very evident for girls of 3-6: they grew one centimeter more in the pilot cafeterias than in the other cafeterias, and they showed no signs of vitamin deficiencies.
- ↑ COUNTRY DIRECTORS CONFERENCE 1956 p.30/56 last paragraph and p.31/56 l.1-14 [46]
- ↑ Étude Nutritionnelle de la Soupe Suraqui. Semaines du 1er 7 et du 20 au 28 juin 1959, August 26 1959 p.2/2 l.16-20 [47]
- ↑ Memorandum from Herman Goldsmith to Mr. Julian Breen 26 December 1960 p 2/8; l 10-12 [48]
- ↑ Report of Outbreak of Food Poisoning in Soupe Populaire Suraqui, Casablanca. 11th January, 1961 p 4/5 last paragraph [49]
- ↑ Denis Poizat : L’Alliance Israélite Universelle, premières expériences d’éducation adaptée. p.6, l.25,26,27 [50]
- ↑ David Bensoussan, IL ÉTAIT UNE FOIS LE MAROC: p.469 M. Bonn et Jo Lévy, présidents de l’Aide scolaire, initièrent des colonies de vacances qui firent usage des locaux de l’Alliance durant la saison estivale, notamment dans les villes côtières. Un camp pour les colonies de vacances fut bâti à Imouzzer dans l’Atlas.
- ↑ AIDE SCOLAIRE 1947 p. 4/13 second paragraphe [51]
- ↑ COUNTRY DIRECTORS CONFERENCE 1956 p.34/56,l.36-36 [52]
- ↑ Annual report 1958 Country Report Morocco, May 06 1959 p. 27/78 l.2-6 [53]
- ↑ 71.0 71.1 Annual Report for Morocco 1959, April 30 1960, p. 38/95, paragraphe 4-5 [54]
- ↑ Memorandum January-June 1961 July 19 1961 p16/23, l.34-36 [55]
- ↑ Memorandum January-June 1961 July 19 1961 p15/23 [56]
- ↑ Annual report 1958 Country Report Morocco, May 06 1959 p.9/78 last line and 10/78 l.1-2 [57]
- ↑ Lettre de l’AIU au JOINT en date du 3 Avril 1959 P 7/8 l :1-20 [58]
- ↑ Les Cahiers de l'Alliance Israélite Universelle (Paix et Droit). no 132 (01 mai 1961), troisième paragraphe [59]
- ↑ Internal JDC letter on Soupe Suraqui closing , 1 Septembre, 1964 p. 2/2 ; l. 11-21 [60]
- ↑ Letter from Abe Loskove to Mr. Julian Breen, Re: Annual Report 1964 - Morocco p. 35/70 l.26-28 [61]
- ↑ Elias Suraqui Légion d'Honneur [62]
- ↑ Légion d'honneur: Attendus [63]
- ↑ Journal Officiel de la République Française du 1er janvier 1969 p 9/64 [64]
This article "בית התמחוי לילדים (SP)" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:בית התמחוי לילדים (SP). Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.