בזן

בזן
	בזן
	בזן
📇Address	חיפה
📞Telephone	048788111
	{{{subsid}}}
🌐 Website : https://www.bazan.co.il/
🥚 Twitter/bazangroup
👍 Facebook/BazanIL
📷 Instagram/bazangroup
💼 LinkedIN/orl
	;

"בתי זיקוק לנפט בע"מ" (בראשי התיבות "בז"ן"), הידועה גם כ"קבוצת בזן", היא חברה ציבורית ישראלית העוסקת בתחום זיקוק נפט גולמי ובייצור וייצוא מוצרי דלק בישראל, הקבוצה היא תשלובת הפטרוכימיה הגדולה בישראל.

לבתי זיקוק לנפט שתי חברות בנות: "כרמל אולפינים" ו"גדיב - תעשיות פטרוכימיות". בנוסף, החברה מחזיקה בבעלויות חלקיות בגופים עסקיים נוספים. ברבעון 4 לשנת 2018, הגיע דירקטוריון החברה להחלטה על הפסקת פעילות "שמנים בסיסיים חיפה" לאור ירידה בערך פעילות החברה.

החברה מייצרת מוצרים לתעשייה הפטרוכימית וחומרים ארומטיים. תוצרי המפעל כוללים, בין היתר, דלק להנעת כלי רכב, חומרי גלם לתעשיות הדלק, הפלסטיקה, הגז, ולהכנת אספלט לסלילת כבישים.

עד שנת 1972 היה שמם של בתי הזיקוק "בתי זיקוק חיפה" ואז שונה ל"בתי זיקוק לנפט", או בראשי תיבות "בז"ן". בהמשך, מותגו כל חברות הקבוצה כ"קבוצת בזן".

ב-2006, עם מכירתו של בית הזיקוק שהחזיקה באשדוד לחברת פז פורק המונופול של בז"ן על תחום זיקוק הנפט בישראל. שטחם הכולל של בתי הזיקוק, ללא המפעלים הסמוכים, הוא כ-1,700 דונם. כושר הזיקוק: כ-9 מיליון טון נפט גולמי בשנה.

על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בז"ן היא המפעל המזהם ביותר בישראל נכון ל־2014, ויחד עם מפעלים נוספים בסמוך יוצרת מוקד זיהום נרחב באזור מפרץ חיפה, עד שירד למקום שני בשנת 2018 בעקבות אסון נחל אשלים. ב-2019 חזר למקום הראשון ברשימת המפעלים המסוכנים ביותר לסביבה בישראל.

ביולי 2021 קבוצת בז"ן הכריזה על כוונתה להיות הספק הישראלי הראשי לאנרגיות מתחדשות ודלקים חילופיים. בהשקעה של $1.5 מילארד עד 2030, החברה תפעיל אסטרטגיה בת שלושה מרכיבים בהתאם לפרוטוקולים בינלאומיים הכוללת מימן ירוק ודלקים חלופיים, פולימרים מתקדמים, ודלקים ותשתיות. החברה הציבה לעצמה יעד של 15% פולימרים ירוק עד 2025 ו30% עד 2030, מתוכם כ-5,000 טון לשנה בלבד ייוצרו בישראל וכ-70,000 טון לשנה ייוצרו במפעלי החברה בהולנד

היסטוריה[עריכה]

כשהחל פיתוחו של שדה נפט גדול בכירכוכ שבצפון עיראק ב-1927 החלו שלטונות המנדט וחברת הנפט העיראקית לתכנן את חיבור השדה בצינור לנמל בים התיכון. חיפה נבחרה כנמל מוצא לצינור הנפט בגלל מספר גורמים, בהם: רציפות השלטון הבריטי מעיראק עד חיפה; בחיפה כבר היה תכנון ותשתיות להקמת נמל חדש; מפרץ חיפה התאים לעגינת מכליות נפט, והיו לחופיו שטחים פנויים גדולים; ומסילת רכבת העמק עברה לאורך חלק מהתוואי.

כאשר הושלמה בניית צינור הנפט כירכוכ–חיפה ב-1934 החלה חברת הנפט העיראקית במגעים עם הממשלה הבריטית להקמת בתי זיקוק לחופי מפרץ חיפה. הממשלה הבריטית עודדה את הקמת בתי הזיקוק, בתנאי שיהיה זה פרויקט משותף עם חברת הדלק הגדולה רויאל דאטש של. לפי החלטתו של הנציב העליון, הוגדר באותה שנה המתחם, שבו הוקמו בתי הזיקוק, כשטח ללא מעמד מוניציפלי, לאחר שהוסר מתחומיה של חיפה, במסגרת הסכם בין ממשלת המנדט לחברה שבנתה את בתי הזיקוק, שכלל הסדרי מס שונים. לשם הקמת בתי הזיקוק הוקמה חברת Consolidated Refineries Limited–CRL (מפעלי זיקוק מאוחדים), בבעלות משותפת של חברת הנפט האנגלו-איראנית ("Anglo-Persian Oil Company") וחברת הנפט האנגלית-הולנדית "רויאל דאטש של".

הקמת בתי הזיקוק[עריכה]

בתי הזיקוק הוקמו בעידוד השלטונות המנדט הבריטי במפרץ חיפה בשנת 1938, כחלק מהערכותם לקראת אפשרות של מלחמה עתידית, שתדרוש הפקת מלאי גדול של דלק לצרכים מלחמתיים. העבודה להקמת בתי הזיקוק החלה בשנת 1938, ונמשכה במלא התנופה בשנות מלחמת העולם השנייה. כבר ב-1939 החלו בתי הזיקוק לספק מזוט לאניות שעגנו בנמל חיפה. במשך כל תקופת הבנייה היה מאבק בין העובדים הערביים לעובדים היהודים על כיבוש העבודה במפעל הגדול, שהעסיק אלפי עובדים בתקופה של חוסר עבודה ומלחמה. עבודת הקמת בתי הזיקוק בוצעה במהירות רבה על ידי חברת "קלוג" האמריקאית, שהסתייעה בחברת "סולל בונה". עבודות שלב ההקמה הושלמו בשנת 1944.

במהלך מלחמת העולם השנייה סיפקו בתי הזיקוק תזקיקי נפט ושמנים תעשייתיים לצבא ולצי הבריטיים וכן לצבא האמריקאי שפעל בצפון אפריקה. בשל החשיבות האסטרטגית של בתי הזיקוק בחיפה למאמץ המלחמתי הבריטי, בין השנים 1940 ל-1942 נערכו 21 התקפות אוויריות על בתי הזיקוק, רובן על ידי חיל האוויר האיטלקי. התקפות אלו גרמו לנזקים, אך לא השביתו את עבודת הזיקוק. הצבא הבריטי הקים באזור מערכת הגנה נגד מטוסים, שכללה תותחים, מסכי עשן ובלונים, ובנוסף מוגנו מיכלי האחסון.

בחודש מאי בשנת 1941, ארעה הפסקה זמנית של זרימת הנפט מכירכוכ לחיפה, עקב המלחמה האנגלו-עיראקית. הנפט חזר לזרום בקיץ 1941, זמן קצר לאחר שדוכאה המרידה, והמפעל בחיפה חזר לתפעולו הרגיל.

בתום המלחמה החל מ-1947 החלו בתי הזיקוק לפעול בתפוקה מלאה, והבריטים תכננו את הרחבת המפעל והנחת צינור נפט חדש לעיראק, אך עם החלטת החלוקה בנובמבר 1947 הופסקו כל עבודות הפיתוח.

בזן כיום[עריכה]

בתי הזיקוק בחיפה הם בעלי יכולת זיקוק של כ־25,000 טון נפט ביום. תהליך הזיקוק נעשה באמצעות חימום נפט גולמי, שמרכיביו השונים הם בעלי טמפרטורות רתיחה שונות. אדי הנפט עולים במגדל הזיקוק, שהטמפרטורה בו יורדת עם עלייה בגובהו, ונאספים לאחר שהתעבו במפלס המתאים. מאחר שהדרישה לתוצרי נפט אינה חופפת להרכב הנפט, נעשה בנוסף שימוש במתקני פיצוח לשינוי מולקולרי של חומרי הדלק השונים, כדוגמת המרת מזוט לבנזין.

לאחר הפקת חומרי הדלק מבוצעות בו פעולות השבחה, כגון העלאת רמת האוקטן (למניעת הצתה עצמית של הבנזין), הורדה למינימום של תכולת הגופרית בדלק, הוספת תוספים שונים לשיפור איכות הדלק ועמידה בדרישות החוק השונות, כדוגמת הוספת חומר ריח לגפ"מ וצבע אדום לסולר המיועד להסקה.

תוצרי הדלק השונים מוזרמים בצנרת אל הצרכנים המחוברים למערכת הצינורות, או מועברים במכליות כביש.

במסגרת מפעלי עזר לתהליך הייצור פועלת בתחום בתי הזיקוק תחנת כוח לאספקת חשמל וקיטור לצרכים תפעוליים של המפעל (פעלה בעבר במזוט והוסבה לפעילות בגז טבעי), מפעל טיהור שפכים, מתקני קירור, ולפידים שנועדו לשרוף גזים שמצטברים בעת תקלה על מנת למנוע פיצוץ הרסני.

בתי הזיקוק פועלים באופן רציף ללא הפסקה, לרבות בשבתות, חגים ויום כיפור. בתי הזיקוק מעסיקים 1,500 עובדים ישירים ו-2,000 עובדי קבלן, כשמרבית העובדים הם תושבי אזור חיפה וצפון הארץ.