אלכסנדר באלתאזאר לוראן גרימו דה לה רנייר
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
 |
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
| |
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
אלכסנדר באלתאזאר לוראן גרימו דה לה רנייר (בצרפתית: Alexandre Balthazar Laurent Grimod de La Reynière; 20 בנובמבר 1758 [1] פריז – 25 בדצמבר 1837) היה עורך-דין בהכשרתו, רכש לעצמו תהילה במהלך שלטונו של נפוליון, בשל אורח חייו הגסטרונומי הראוותני. בנו של לוראן גרימו דה לה רנייר, הוא ירש את הונה של משפחתו עם מות אביו (שהיה איש עסקים ששכר בקבלנות מהמלך את הזכות לגבות מיסים מסוימים), ב-1792. הוא היה חבר בSociété du Caveau.
ביוגרפיה[עריכה]
אם כי אביו בנה בית מהודר בפריז עם גן שהשקיף על שדרות שאנז אליזה [2] וערך סעודות כיד המלך, [3] גרימו הצעיר נולד עם מום בידיים, מצביע על העיוות המולד הידוע כCenani Lenz syndactylism [4] והורחק מעין רואה, נסיבות שפיתחו את חוש ההומור השחור שלו. [5] גרימו דה לה רנייר הצעיר החל בקריירה ציבורית בשובו מלימודיו בלוזאן בכך שהחל לכתוב ביקורות ב- Journal des théâtres. ב-78–1777 והמשיך לכתוב ביקורות תיאטרון, [6] כמה מהן הוא הוציא לאור בעצמו כLe Censeur Dramatique.
בזמן היעדרותם של הוריו מהבית הוא ערך מסיבות פאר בהוטל גרימו דה לה רנייר (Hôtel Grimod de La Reynière), שאל אחת מהן הופיע אביו במפתיע וגילה חזיר לבוש ויושב בראש השולחן. הסיפור עבר מפה לאוזן בפריז וגרם לקרע בינו לבין משפחתו, שהגיע לשיא לכך שקיבל LETTRE DE CACHET (מכתב אישי מן המלך שבהיסטוריה של צרפת שווה לו משמעות של הוראה מלכותית לפלוני לעצור מישהו ולשים אותו בכלא) שנישל אותו מהצוואה וגירש אותו למנזר סגור בננסי, שם אצל שולחנו של אב המנזר הוא החל ללמוד את אמנות אנינות הטעם. הוא כתב עבור עיתוני הרכילות Correspondence secrète ו- politique et littéraire (1790) [7] אודות פריז במהלך שלטונו של לואי ה-16, וניהל רומן במחשכים עם השחקנית אדל פשר, שילדה את פרי אהבתם ב-1790.
לה רנייר שזכה למעט תמיכה כספית ממשפחתו, עלה במוחו הרעיון לרכוש מזון ישירות מהיצרן, ולמכור אותו לחנות במחיר קבוע; על מנת להרוויח את לחמו, הוא פתח חנות בליון, שמכרה מצרכי מכולת, כלים וסחורות אקזוטיות אחרות. כשהוא השיג מחדש את חירותו עם מותו של אביו ב-1792, הוא שב לפריז והרחיב את פעילות "société Grimod et Cie", פתח חנויות חנויות בערים צרפתיות נוספות. הוא התפייס עם אמו, שניצלה מהגיליוטינה הודות לקשריו, וארגן סדרת ארוחות אבל קומיות. [8]
הוא היה מבקר הבישול הראשון, הסוקר הראשון של המסעדות השאפתניות שצצו בפריז בשלהי המאה ה-18 ופרחו תחת שלטונו של נפוליון, [9] המוניטין שרכש לעצמו הוא שווה לבריאן סאווארן והוא מהווה מקור עשיר לא פחות של ציטטות בספרות הגסטרונומית הצרפתית שהשתמשה בשמונת הכרכים של "אלמנך הגרגרנים" (L'Almanach des gourmands) שהוציא מדי שנה, אותו ערך ופרסם מ-1803 עד 1812. גרגרן Gourmand עדיין מוחזק במשמעות של "זללנות", אחד משבעת החטאים [10] גרימו בחר במילה כש"גרגרנות" (friand) הוא בעל משמעות של אוהב אוכל ויין משובח, נוצר כמושג הנושא משמעות חדשה לחלוטין ב"אלמנך" של גרימו, אשר, בין חידושים אחרים, היה מדריך המסעדות הראשון. הצלחתו של ה"אלמנך" עודדו את גרימו ומוציאיו לאור לפרסם את הירחון Journal des Gourmandes et des Belles, שהופיע לראשונה בינואר 1806. המערכת שלו הורכבה מ "Dîners du Vaudeville", חבריו עמם נפגש מדי שבוע לארוחת ערב בהוטל דה לה רנייר. במפגשים אלה שלחו אליהם מיטב מסעדות פריז תבשילים לשיפוט, וגרימו היה המארח וכיהן היושב ראש המבריק. ספרו (Manuel des amphitryons) [11] ראה אור ב-1808. שארל אוגוסטן סנט-בב כינה אותו "אבי הסעודה".
הוא ירש את ההון המשפחתי לאחר לכתה לעולמה של אמו ב-1812, נשא לאשה את פילגשו המסורה, ארגן את ההלווייה של עצמו רק כדי לראות מי יגיע אליה, ופרש ל- Château de Villiers-sur-Orge [12] סמוך לפריז.
לקריאה נוספת[עריכה]
- Ned Rival, Grimod de La Reynière Le Gourmand Gentilhomme, (Paris: Le Pré aux Clercs) 1983.
- Giles MacDonogh, A Palate in Revolution: Grimod de la Reynière and the Almanach Des Gourmands (London: Robin Clark) 1987.
- Gustave Desnoiresterres, Grimod de la Reynière et son Groupe, (Geneva: Slatkine) 1971. (First published Paris, Didier, 1877)
- The Oxford Companion to Food, Oxford University Press, . Oxford, Edited by Alan Davidson, November 2003, pp. 354-355.
- Larouse Gastronomique, Clarkson Potter, New York, 2001, pp. 584-585.
קישורים חיצוניים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|אלכסנדר באלתאזאר לוראן גרימו דה לה רנייר]] בוויקישיתוף- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.רונית ורד, חייו ומותו של מבקר המסעדות הראשון בהיסטוריה, באתר הארץ, 18 ביוני 2014
- אולגה פרלה, "ידיים וסכינים", slowfood.com, אוקטובר-דצמבר 2001
- טוני פרוטט, "חופש, שוויון, גסטרונומיה: מדריך לפריז במאה ה-19", הניו יורק טיימס, 22 בנובמבר 2009
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ Desnoiresterres 1877:4.
- ↑ It was generally referred to as the Hôtel Champs-Élysées. (Desnoiresterres 1877:20).
- ↑ Grimod de la Reynière faisait la meilleure chère de tout Paris. 'Sa maison dit Grimm est l'auberge le plus distingué des hommes de qualité'" (Desnoiresterres 1877:22). the chef de cuisine was Mérillon (idem, p 25).
- ↑ תיאור
- ↑ הביוגרף של גרימו, Gustave Desnoiresterres, פותח את הספר Grimod de la Reynière et son Groupe בתארו את גרימו "affreux moignons" "Practically Edible": Grimod de la Reynière", הוא בדרך כלל לבש תותבות, מכוסות בכפפות. ספרו Manuel des amphitryons (1808) דן במיומנות המארח בחיתוך ובתפקיד הידיים בעת הסעודה: (Olga Perla, "Stumps and knives", 2001).
- ↑ בין 1780 ל-1782 גרימו דה לה רנייר פרסם קטעים ממחזות צרפתיים ומידע על עולם התיאטרון בפריז בJournal helvétique שפורסם בידי the Société Typographique de Neuchâtel in Switzerland." (Grolier Club).
- ↑ זהו אינו Correspondance littéraire, philosophique et critique. של Friedrich Melchior, Baron von Grimm
- ↑ Practically Edible": Grimod de la Reynière".
- ↑ Rebecca L. Spang, The Invention of the Restaurant: Paris and Modern Gastronomic Culture (Harvard University Press, Harvard Historical Studies 135) 2000.
- ↑ הפרק "Distinction Through Taste", בספרו של ז'אן-לואי פלנדרן (Jean-Louis Flandrin)A History of Private Life: Passions of the Renaissance ((Belknap Press, Harvard University) 1989:289-92, מתחקה אחר חשיבותם של המונחים הצרפתיים "זללנים ואניני טעם" הללו במאות ה-17 וה-18.
- ↑ Manuel des Amphitryons: Contenant un Traité de la Dissection des Viandes à Table, La Nomenclature Des Menus les plus Nouveaux pour Chaque Saison, Et Des elemens De Politesse Gourmande. הוא הודפס מחדש ב-1983
- ↑ The château had a grisly culinary history: it had belonged to the infamous poisoner Marie-Madeleine-Marguerite d'Aubray, Marquise de Brinvilliers, whose trial and execution in 1676 led to the "Affair of the poisons".
שגיאת לואה ביחידה יחידה:בקרת_זהויות בשורה 1016: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).
קטגוריה:המטבח הצרפתי
קטגוריה:סופרים צרפתים
קטגוריה:מבקרי מסעדות
קטגוריה:ילידי 1758
קטגוריה:צרפתים שנפטרו ב-1837
This article "אלכסנדר באלתאזאר לוראן גרימו דה לה רנייר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:אלכסנדר באלתאזאר לוראן גרימו דה לה רנייר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
