אליעזר גרינברג צייר
אליעזר גרינברג
הצייר אליעזר גרינברג
1912-1965
הצייר אליעזר גרינברג נולד ב 13 באוקטובר 1912 בעיר לבוב – פולין (כיום אוקראינה) כבן יחיד בין חמש בנות. אבי המשפחה יעקב, היה ציוני פעיל שעשה רבות למען יהדות האזור. דודו שהיה ארכיטקט וצייר, הבחין בכישרונו בגיל צעיר והשפיע על הוריו לשלחו לבי"ס לאומנות דקורטיבית בעיר הולדתו, לבוב. את ביה"ס סיים ב 1931 בגיל 19 ובשנה זו התקבל ללמודים באקדמיה לאומנות בעיר קרקוב, ולמד בלמודי ערב אצל המנהל פרופ' שיחולסקי. בפרוץ מלחמת העולם ב 1939 גויס אליעזר גרינברג לצבא הפולני, הוא נפל בשבי הרוסים והועבר לעיר קריבו-רוג שבאוקראינה. תוך כדי היותו שבוי פתח בשביתת רעב בטענתו שהינו צייר. ניתנה לו הזדמנות הוכחה, כאשר התבקש לצייר פורטרט של המלחין צ'ייקובסקי שחגגו 100 שנה להולדתו. לאחר שצייר בהצלחה שוחרר בתנאי שיעבוד כדקורטור של האופרה המקומית בעיר פרונזה,(כיום בישקק) שבקירגיסטן. באותן שנים הוא התקבל לאגודת הציירים הרוסית. והשתתף בתערוכות כלליות ברחבי ברית המועצות. בכל שנות המלחמה נשאר גרינברג בברית המועצות, שם הכיר את אשתו אוגניה-גילה שהיתה מורה ועיתונאית בעיתון אידיש. ב1945 בתום המלחמה עזב עם אשתו ובתו אלה לפולין לחפש אחר משפחתו. לכאבו וצערו הגדול רק אחות אחת נשארה בחיים מכל משפחתו.אותה הצליח לאתר בפולין ההרוסה. המשפחה הועברה יחד עם יהודים אחרים "שארית הפליטה" לגרמניה ליד העיר אלן שם נולדה הבת השניה שולמית ב1947. גם בגרמניה נוצרה אגודת ציירי "שארית הפליטה" וגרינברג השתתף בשתי תערוכות כלליות של האגודה. כל תקופת שהותם בגרמניה עזר אליעזר גרינברג באיתור ילדים יתומים, ניצולי שואה באירופה ושליחתם לא"י. ביוני 1949 עלתה המשפחה מחוף מרסיי בצרפת באניה "נגבה" לישראל. הם שוכנו בצריף במעברת בת גלים בחיפה, שם שהו כ- 3 שנים. באותם שנים קשות, חלה גרינברג ואושפז במשך חודשים רבים בבית חולים רמב"ם בחיפה. ב1952 קבלה המשפחה דירת חדר וחצי, בשיכון עולים בקרית מוצקין, בה התגוררו הצייר ומשפחתו עד יומו האחרון. הוא נפטר ממחלת לב בשנת 1965.
אליעזר גרינברג שהיה רגיל לשמרנות בציור הרוסי, לצבעים הכהים והאפרוריות, הוקסם מהשמש בארץ והנוף הארצישראלי. הוא שינה את סגנון ציורו מראליסטי – נטורליסטי לאימפרסיוניסטי מלא אור וצבע. בחלק גדול מיצירותיו בשנים האחרונות, ניכרת השפעתו החזקה של הסגנון האקספרסיוניסטי של הצייר ההולנדי
ואן-גוך, אותו העריץ. ניכר השוני בין היצירות האימפרסיוניסטיות של הצייר לבין אילו המושפעות מואן- גוך.
בשנות חייו בארץ, הרבה גרינברג לטייל ולצייר את נופי ישראל. הוא צייר בין היתר את חיפה, טבריה, צפת, עכו, ירושלים, תל אביב-יפו ונתניה. בנוסף לתמונות נוף צייר דיוקנאות כולל דיוקן עצמי, ודיוקנאות בנותיו. כמו כן, צייר נושאים הקשורים ליהדות ושואה. הוא היה חבר באגודת ציירי ישראל והציג בתערוכות כלליות רבות. כמו כן, הציג תערוכות יחיד בארץ: בחיפה, תל-אביב, קריית מוצקין ונתניה. ב 1964 הוזמן להציג בגלריה "רובנס" בבריסל בלגיה וכן בלוקסמבורג. לאחר מותו ערכה המשפחה תערוכות זיכרון באילת, חיפה, תל-אביב וקריית מוצקין. רבות מתמונותיו נרכשו בארץ ובעולם, על ידי אנשים פרטיים ומוסדות ציבור, כמו בית הנשיא (בן-צבי) מוזיאון לוחמי הגיטאות, בית יד לבנים פתח תקווה, מוזיאון חיפה ועוד. הוא זכה לביקורות משבחות בעיתונים המקומיים בארץ ובאירופה. הצייר אליעזר גרינברג מונצח בספרי אומנות כמו: "100 אומנים ישראלים שהלכו לעולמם" / גבריאל טלפיר, הוצאת גזית, 1971. ו "91 אומנים ציור ופיסול" ערך אהרון א. מייזלמן, הוצאה לאור ועד הציירים והפסלים חיפה והצפון, 1965.
This article "אליעזר גרינברג צייר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:אליעזר גרינברג צייר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
