איחוד15
מועצת אירופה (באנגלית: Council of Europe, ובראשי תיבות CoE; בצרפתית: Conseil de l'Europe) הוא ארגון בינלאומי הפועל למען שיתוף פעולה בין מדינות אירופה, בייחוד בתחומי זכויות האדם, קידום הדמוקרטיה, ומשפט בינלאומי. הארגון הוקם ב-5 במאי 1949, וחברות בו 46 מדינות. ישראל היא מדינה משקיפה בארגון מאז שנת 1957. בין שאר המדינות המשקיפות נכללות ארצות הברית, יפן וקנדה. המטה הראשי של הארגון נמצא בשטרסבורג שבצרפת, ותקציב הארגון הכולל מגיע לחצי מיליארד אירו בשנה. שתי השפות הרשמיות של הארגון הן צרפתית ואנגלית, אך במהלך עבודת הארגון ישנו גם שימוש בגרמנית, איטלקית, רוסית וטורקית. מועצת אירופה הוקמה על ידי בלגיה, דנמרק, צרפת, אירלנד, איטליה, לוקסמבורג, הולנד, נורווגיה, שוודיה ובריטניה. [1]למרות שקיימים שיתופי פעולה וקווים מקבילים בין האיחוד האירופי למועצת אירופה, כמו הערכים המובילים והסמלים המשותפים, הארגונים פועלים באופן שונה מבחינה מוסדית ומבחינה חוקית.[2]
רקע להקמת הארגון[עריכה]
ב־1946, מיד עם תום מלחמת העולם השנייה, ארגוני התנגדות מרחבי יבשת אירופה אימצו את רעיונו של צ'רצ'יל לארצות הברית של אירופה, והקימו את איחוד הפדרליסטים האירופי (EFU) לטובת שינוי רדיקלי של הסדר הפוליטי באירופה. מבחינת דור ההנהגה החדש שצמח בתנועות התנגדות ברחבי אירופה בזמן המלחמה משמעות הפוליטיקה הייתה התנגדות לעבר: התנגדות לסמכות ולהסדרים חברתיים וכלכליים מקובלים. התאוריה הפדרליסטית הייתה התאוריה הדומיננטית שבבסיס רעיון המיזוג האירופי מיד לאחר המלחמה, עד הצהרת שומאן. אולם, ב־1948 המשטרים המדינתיים כבר התבססו מחדש, ואת מאפייניו של הסדר האירופי לאחר המלחמה כבר התוו מעצמות העל ובנות בריתן. בנוסף לכך, צ'רצ'יל, שמונה לנשיא איחוד הפדרליסטים, הבהיר בנאומו בקונגרס בהאג שהאיחוד יעמוד על שיתוף פעולה צרפתי וגרמני, ובריטניה לא תהיה חברה בו אלא שותפה חיצונית. הצהרה זו החלישה את כוח המשיכה של האיחוד הפדרלסיטי. הדיונים בקונגרס האירופי הובילו לחתימת הסכם לונדון שהקים את ארגון מועצת אירופה ב־5 במאי 1949. על ההסכם חתמו נציגיהן של עשר מדינות: הולנד, לוקסמבורג, בלגיה, צרפת, איטליה, דנמרק, אירלנד, שוודיה, נורווגיה ובריטניה[3].
ניתן לראות את הקמת הארגון כביטוי למגמה של ניסיון לשתף פעולה בתוך יבשת אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה כחלק מניסיונות השיקום. בין מועצת אירופה והאיחוד האירופי קיים קשר אדוק. חולקים סמלים, אידיאולוגיה ומחשבה משותפת למרות שהיא גוף נפרד לאיחוד האירופי. בנוסף, המנהיגים המקימים היו שותפים לרעיון של איחוד אירופה תחת ערכים משותפים עקב האובדן במלחמות והיוו חלק משמעותי מכינון יבשת אירופה תחת עקרונות אלו. היו אלו ווינסטון צ'רצ'יל, קונרד אדנאואר, רובר שומאן, פול הנרי ספאק, אלקידה דה גספרי, ארנסט בווין. בוני אירופה הללו היו האנשים שהשיקו את תהליך הבנייה האירופית על ידי ייסוד מועצת אירופה ב-1949 והקמת קהילת הפחם והפלדה האירופית (ECSC) ב-1950 והקהילה הכלכלית האירופית (EEC) ב-1957.
אנשי הדיאלוג הללו, שחיו שתי מלחמות עולם והיו בעלי ניסיון ממקור ראשון במספר תרבויות אירופיות, היו החלוצים של אירופה של שלום המושתתת על ערכי זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק [1].
סמלים[עריכה]
דגל[עריכה]
מאז הקמתה ב-1949 מועצת אירופה הייתה מודעת לצורך לתת לאירופה סמל שאיתו יוכלו תושביה להזדהות. ב-25 באוקטובר 1955 אישרה האספה הפרלמנטרית פה אחד את סמל מעגל כוכבי זהב על רקע כחול. ב-9 בדצמבר 1955 אימצה ועדת השרים של הארגון את הדגל עטור הכוכבים, שהושק רשמית ב-13 בדצמבר של אותה שנה בפריז. בשנת 1983 אימץ הפרלמנט האירופי בתורו את הדגל שהגתה מועצת אירופה והמליץ להפוך אותו לסמל הקהילות האירופיות. המועצה האירופית נתנה את אישורה ביוני 1985. מוסדות האיחוד האירופי החלו להשתמש בדגל ב-1986. דגל אירופה הפך מאז לשם נרדף לפרויקט פוליטי משותף המאחד את כל האירופים ומתעלה מעל המגוון שלהם[1].
המנון[עריכה]
מאז 1972, ההמנון האירופי הוא קטע מתוך ההקדמה לאודה לשמחה מהסימפוניה ה-9 של בטהובן. מועצת אירופה מעמידה לרשות אנשי מקצוע ולציבור הרחב הקלטות של פרשנויות שונות להמנון האירופי. הקלטות אלו הן קטעים מתוך "Rhapsodie sur l'Hymne Européen" מאת המלחין הצרפתי כריסטוף גיארד. הן הוזמנו על ידי מועצת אירופה לשימוש בסרטים תיעודיים, חדשות ותוכניות אחרות[1].
מדינות חברות[עריכה]
המדינות החברות בארגון כיום הן: אלבניה, אנדורה, ארמניה, אוסטריה, אזרבייג'ן, בלגיה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, הרפובליקה הצ'כית, דנמרק, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גאורגיה, גרמניה, יוון, הונגריה, איסלנד, אירלנד, איטליה, לטביה, ליכטנשטיין, ליטא, לוקסמבורג, מלטה, מונקו, מונטנגרו, הולנד, צפון מקדוניה, נורווגיה, פולין, פורטוגל, הרפובליקה של מולדובה, רומניה, סן מרינו, סרביה, הרפובליקה הסלובקית, סלובניה, ספרד, שוודיה, שווייץ, טורקיה, אוקראינה, הממלכה המאוחדת. מדינות משקיפות בארגון הן: קנדה, הכס הקדוש, ישראל, יפן, מקסיקו, ארצות הברית[1].
קשרים עם מדינות שאינן חלק מהמועצה[עריכה]
מדינות שאינן חברות[עריכה]
מלבד 46 המדינות החברות בה, למועצת אירופה יש קשרים הדוקים עם מדינות רבות שאינן חברות. יחסי המועצה עם מדינות שאינן חברות ברחבי העולם מאפשרים לה להרחיב את פעילותה ואת הגעתה לכל קצוות תבל. יותר מ-45 מדינות שאינן חברות הן צד לאמנות של מועצת אירופה, או קשורות אליה כידידות, משקיפות או משתתפות בהסכמים חלקיים כגון ועדת ונציה והמרכז צפון-דרום. יותר ויותר מהמכשירים המשפטיים של מועצת אירופה נערכים בהתייעצות עם מדינות שאינן חברות בעניין[1].
מעמד משקיף של מועצת אירופה[עריכה]
מאז ספטמבר 2006 רשאיות ומוזמנות מדינות משקיפות לשלוח משקיפים מטעמן לוועדות המומחים של המועצה ולכנסים של שרים מיוחדים. כמו גם לשלוח נציגים לקיים את הישיבות הקבועות של סגני שרי המועצה, ולמנות משקיפים קבועים למועצת אירופה. מעמד המשקיף נשלט על ידי החלטה סטטוטורית (93) 26, שאומצה על ידי ועדת השרים של מועצת אירופה ב-14 במאי 1993[1].
מעמד משקיף באספה הפרלמנטרית[עריכה]
הפרלמנטים הלאומיים של ישראל (1957), קנדה (1997) ומקסיקו (1999) שולחים משקיפים לאספה. חברי משלחות המשקיפים רשאים לשבת באספה אך ללא זכות הצבעה, ויש להם זכות לדבר באישורו של נשיא האספה[1].
מעמד ישראל באספה[עריכה]
הכנסת הישראלית קיבלה מעמד זה בשנת 1957 על בסיס אד-הוק, עוד לפני קבלתו הרשמי באספה בשנת 1961. בשנת 1977 ישראל תרמה יצירה בשם "שלום וחיים" מאת יעקב אגם כביטוי מוחשי לתמיכה בארגון[1].
המודל בו הארגון פועל[עריכה]
הארגון פועל על פי דגם בין ממשלתי המקובל בארגונים בין לאומיים רבים ואינו כולל כמעט האצלה של ריבונות ממדינות הלאום אליו, הוא תרם רבות לביסוס הרגלים של היוועצות ושיתוף פעולה בין מדינות אירופה ולקידום הדמוקרטיה וזכויות האדם ברחבי היבשת.[3]
ערכים[עריכה]
הערכים המובילים של מועצת אירופה הם דמוקרטיה, זכויות אדם ושלטון החוק. מועצת אירופה דוגלת בחופש הביטוי והתקשורת, חופש האספה, שוויון והגנה על מיעוטים. היא השיקה קמפיינים בנושאים כמו הגנה על ילדים, דברי שטנה מקוונים וזכויות הרומה, המיעוט הגדול ביותר באירופה. מועצת אירופה מסייעת למדינות החברות להילחם בשחיתות ובטרור ולבצע רפורמות משפטיות הכרחיות. קבוצת המומחים לחוקה שלה, המכונה ועדת ונציה, מציעה ייעוץ משפטי למדינות ברחבי העולם. מועצת אירופה מקדמת זכויות אדם באמצעות אמנות בינלאומיות, כמו האמנה למניעת ומאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה והאמנה לפשעי סייבר. היא עוקבת אחר התקדמות המדינות החברות בתחומים אלה ומציעה המלצות באמצעות גופי ניטור מומחים עצמאיים[1].
גופי הניטור הם: קבוצת מדינות נגד שחיתות, הוועדה האירופית למניעת עינויים וטיפול או ענישה לא אנושיים או משפילים, קבוצת מומחים לפעולה נגד סחר בבני אדם, ועדת הצדדים לאמנה בדבר הגנה על ילדים מפני ניצול מיני והתעללות מינית (ועדת לנצרוטה), הנציבות האירופית ליעילות הצדק, ועדת מומחים להערכת אמצעים לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, הנציבות האירופית נגד גזענות וחוסר סובלנות, הוועדה האירופית לזכויות חברתיות, ועדה מייעצת לאמנת המסגרת להגנה על מיעוטים לאומיים, ועדת המומחים של האמנה האירופית לשפות אזוריות או מיעוטים[1].
מבנה[עריכה]
אספה פרלמנטרית[עריכה]
האספה הפרלמנטרית מורכבת מ-306 חברי פרלמנט מ-46 המדינות החברות. האספה בוחרת את המזכיר הכללי, את נציב זכויות האדם ואת השופטים לבית הדין האירופי לזכויות אדם. היא מספקת פורום דמוקרטי לדיון ועוקבת אחר הבחירות. לוועדות שלה תפקיד חשוב בבחינת נושאים עכשוויים (אתר האספה הפרלמנטרית)[1].
מזכ"ל[עריכה]
המזכיר הכללי נבחר על ידי האספה הפרלמנטרית לתקופת כהונה של חמש שנים בראש הארגון. המזכירה הכללית החל מיוני 2019 היא מריה פייצ'ינוביץ' בוריץ' (Marija Pejčinović Burić) והיא אחראית על התכנון האסטרטגי ובניית תוכנית העבודה והתקציב של המועצה. היא מובילה ומייצגת את הארגון (אתר המזכירה הכללית)[1].
סגן המזכ"ל[עריכה]
סגן המזכירה הכללית נבחר גם לכהונה של חמש שנים על ידי האספה הפרלמנטרית בבחירות נפרדות מבחירות למזכ"ל. שמו הוא ביורן ברג (Bjørn Berge) ומכהן בתפקיד החל מ-1 במרץ 2021 (אתר סגן המזכירה הכללית)[1].
ועדת השרים[עריכה]
זהו גוף קבלת ההחלטות של המועצה והוא מורכב משרי החוץ של כל מדינה חברה או נציגיהם הדיפלומטיים הקבועים בשטרסבורג. ועדת השרים מחליטה על מדיניות מועצת אירופה ומאשרת את התקציב ואת תוכנית הפעילויות שלה (אתר ועדת השרים)[1].
קונגרס הרשויות המקומיות והאזוריות[עריכה]
קונגרס הרשויות המקומיות והאזוריות אחראי לחיזוק הדמוקרטיה המקומית והאזורית ב-46 המדינות החברות בו. הוא מורכב משתי לשכות - לשכת הרשויות המקומיות ולשכת האזורים, ושלוש ועדות. בנוסף הוא מאגד 612 נבחרי ציבור המייצגים יותר מ-150,000 רשויות מקומיות ואזוריות (אתר האינטרנט של קונגרס הרשויות המקומיות והאזוריות)[1].
בית הדין האירופי לזכויות אדם[עריכה]
זהו הגוף השיפוטי הקבוע אשר מבטיח לכל האירופים את הזכויות המובטחות על ידי האמנה האירופית לזכויות אדם. הוא פתוח למדינות וליחידים ללא קשר ללאום. 46 המדינות החברות במועצת אירופה לקחו צד באמנה (אתר בית הדין האירופי לזכויות אדם)[1].
נציב זכויות האדם[עריכה]
מתייחס באופן עצמאי ומפנה את תשומת הלב להפרות זכויות אדם (אתר הנציב לזכויות אדם)[1].
ועידת הארגונים הבינלאומיים הלא-ממשלתיים[עריכה]
הוועידה כוללת כ-400 ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים (INGOs). היא מספקת קשרים חיוניים בין פוליטיקאים לציבור ומביאה את קולה של החברה האזרחית למועצה. עבודת המועצה מפיקה תועלת רבה מהמומחיות של ה-INGOs ופנייתם לאזרחי אירופה (אתר של ועידת INGOs)[1].
הישגים[עריכה]
ביטול עונש המוות[עריכה]
מועצת אירופה מילאה תפקיד חלוצי במאבק לביטול עונש המוות, שלדעתה אין מקום בחברות דמוקרטיות. באפריל 1983 היא אימצה את פרוטוקול מס' 6 לאמנה האירופית לזכויות אדם המבטלת את עונש המוות, ואחריה במאי 2002 את פרוטוקול מס' 13 על ביטולו בכל הנסיבות. מועצת אירופה הפכה את ביטול עונש המוות לתנאי מוקדם להצטרפות. לא בוצעו הוצאות להורג באף אחת מ-46 המדינות החברות בארגון מאז 1997. ועדת השרים של מועצת אירופה החליטה ב-26 בספטמבר 2007, להכריז על ''יום אירופי נגד עונש מוות'', המתקיים מדי שנה ב-10 באוקטובר. היום הוא תרומה אירופית ליום העולמי נגד עונש המוות, המתקיים מדי שנה באותו יום. בשנת 2021 בסמוך ליום זה, פרסמו המזכירה הכללית של מועצת אירופה, מריה פייצ'ינוביץ' בוריץ', והנציג העליון של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, ג'וזפ בורל, הצהרה משותפת המאשרת מחדש את ההתנגדות הנחרצת של שני הארגונים לעונש מוות בכל עת ובכל נסיבות (היום האירופי נגד עונש המוות)[1].
חיזוק זכויות אדם[עריכה]
כל מדינה המצטרפת למועצת אירופה מסכימה להיות כפופה למנגנוני ניטור עצמאיים המעריכים את עמידתה בזכויות אדם ובפרקטיקות דמוקרטיות. דוגמה אחת היא הוועדה למניעת עינויים של מועצת אירופה, שמבקרת באופן קבוע במקומות מעצר ב-46 המדינות החברות (בתי כלא, תחנות משטרה, מרכזי מעצר לאזרחים זרים) על מנת להעריך את הדרך שבה אנשים אשר מקופחים מהחירות שלהם מטופלים. כמו כן, הוועדה האירופית לזכויות חברתיות מצדה מוודאת שהזכויות לדיור, בריאות, חינוך, תעסוקה וחופש התנועה המובטחות על ידי האמנה החברתית האירופית מיושמות במדינות הנוגעות בדבר. דוגמה נוספת היא קבוצת המדינות נגד שחיתות (Greco), המזהה ליקויים במדיניות הלאומית נגד שחיתות ומעודדת מדינות לבצע את הרפורמות החקיקתיות, המוסדיות או המנהליות הנדרשות. הערכתה מבוססת על האמנות הרלוונטיות של מועצת אירופה[1].
אי אפליה ומאבק בגזענות[עריכה]
האמנה האירופית לזכויות אדם אוסרת כל צורה של אפליה מצד רשויות ציבוריות, מכל סיבה שהיא. מועצת אירופה מבצעת פעילויות שונות להגנה על מיעוטים, כולל המיעוט הגדול באירופה, הרומה (זכויות רומה). הברית האירופית של ערים ואזורים לשילוב רומה למשל, היא יוזמה של קונגרס הרשויות המקומיות והאזוריות של מועצת אירופה. תוצאה מוחשית אחת של הברית היא פרויקט Romact המופעל במשותף עם האיחוד האירופי (הברית האירופית של ערים ואזורים לשילוב רומה). מצדה, הנציבות האירופית נגד גזענות וחוסר סובלנות מנתחת את הבעיות הספציפיות הללו ומציעה המלצות קבועות ל-46 המדינות החברות במועצת אירופה (הנציבות האירופית נגד גזענות וחוסר סובלנות). מועצת אירופה גם משחקת תפקיד מוביל במאבק נגד אפליה מסיבות של נטייה מינית או זהות מגדרית (אפליה על רקע נטייה מינית).לבסוף, אמנת המסגרת להגנה על מיעוטים לאומיים קובעת מנגנון פיקוח אשר מעריך ומשפר את ההגנה על מיעוטים במדינות הנוגעות בדבר (הגנה על מיעוטים לאומיים)[1].
שמירה על חופש הביטוי[עריכה]
לא יכולה להיות דמוקרטיה אמיתית ללא חופש ביטוי וללא תקשורת חופשית ופלורליסטית. הפסיקה של בית הדין האירופי לזכויות אדם מעניקה לעיתונות הגנה רחבה ביותר, במיוחד כאשר מדובר באופי החסוי של מקורות עיתונאים. לפי בית המשפט, העדר הגנה כזו עלול להרתיע מקורות מלעזור לעיתונות לעדכן אנשים בעניינים בעלי עניין ציבורי. הזכות לחופש הביטוי חלה גם על צורות חדשות של תקשורת המונים, לרבות האינטרנט. מועצת אירופה פועלת כל העת בהגנה על זכות זו, תוך התחשבות בכל התפתחויות. היא מסייעת לכמה מהמדינות החברות בה לשפר את החקיקה והמדיניות שלהן בנושא חופש הביטוי וחופש העיתונות. כמו כן מספקת קורסי הכשרה וביקורי לימוד מאורגנים גם לאנשי תקשורת.[1]
שוויון בין המינים[עריכה]
בתחום הצדק והדמוקרטיה, שוויון מגדרי נחשב כיום כחשוב לצמיחה הכלכלית של מדינות. מטרת הכלים הרלוונטיים של מועצת אירופה היא להילחם בכל צורות האפליה נגד נשים ולקדם את תפקידן של נשים בחברה. אמנת מועצת אירופה למניעה ומלחמה באלימות נגד נשים, המהווה צעד משמעותי קדימה בתחום זה, מבוססת על ההנחה שלא ניתן למגר אלימות כזו אלא אם כן נעשה מאמצים להשגת שוויון רב יותר בין נשים לגברים[1].
הגנה על זכויות ילדים[עריכה]
ילדים פגיעים ותלויים במבוגרים לרוב צרכיהם. מטרת התוכנית של מועצת אירופה לילדים היא להגן על זכויותיהם, למנוע כל סוג של אלימות כלפיהם, להבטיח שהעבריינים יועמדו לדין ולקדם את השתתפותם של ילדים באותן החלטות הנוגעות להם. מכאן שהאמנה להגנה על ילדים מפני ניצול מיני והתעללות מינית היא הכלי הראשון המפליל התעללות מינית בילדים, לרבות בבית או במשפחה. האמנה נכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2010. בנוסף, מועצת אירופה אימצה קווים מנחים לשיפור הגישה של ילדים לצדק[1].
הגנה על גיוון תרבותי[עריכה]
אחר אימוץ "הספר הלבן על דיאלוג בין-תרבותי" ב-2008, החלה מועצת אירופה בכמה תוכניות בנושא הכשרת מורים, הגנה על מיעוטים ולכידות חברתית, כולל דיאלוג בין-תרבותי שנתי עם קהילות דתיות ונציגי אמונות לא דתיות. רשת של ערים בין-תרבותיות מסייעת לערים החברות בה לנהל מגוון תרבותי ומטפחת ערבוב ואינטראקציה בין קבוצות הטרוגניות במקומות ציבוריים על מנת לקדם לכידות. הוא מעצב כלים לפתרון קונפליקטים תרבותיים. על מנת לקדם הבנה בין-תרבותית, מועצת אירופה מכינה תוכניות וכלים לשיפור הוראת השפה[1].
תצפית בחירות[עריכה]
באמצעות פעילויות הייעוץ והתצפית שלהם, האספה הפרלמנטרית של מועצת אירופה וכמה מוסדות אירופיים אחרים, כגון OSCE, עוזרים להבטיח בחירות דמוקרטיות, חופשיות והוגנות ברחבי היבשת. קונגרס הרשויות המקומיות והאזוריות מקיים מעת לעת בחירות מקומיות ואזוריות ב-46 המדינות החברות במועצת אירופה. משימות התצפית שלה מכסות את כל תהליך הבחירות ומשלימות את פעילותה במעקב אחר האמנה האירופית לממשל עצמי מקומי. יתרה מזאת, על מנת לשפר את התנהלותן התקינה של הבחירות, מכינה מועצת אירופה תוכניות סיוע לרפורמה יסודית של חקיקת הבחירות, לעריכת לוחות בחירות ולהכשרת משקיפים לאומיים ופקידי בחירות[1].
חינוך לזכויות אדם ודמוקרטיה[עריכה]
הדמוקרטיה משתרעת גם על השתתפות ציבורית פעילה בחיי הקהילה, במיוחד בהקשר של פעילות החברה האזרחית. מועצת אירופה מפתחת אסטרטגיות וכלים לקידום הלמידה של זכויות אדם ודמוקרטיה. אמנת מועצת אירופה בנושא חינוך לאזרחות דמוקרטית וחינוך לזכויות אדם מראה לנו כיצד ליישם את הערכים הללו. למעלה מ-5,000 מנהיגי נוער עוברים הכשרה מדי שנה במרכזי הצעירים האירופיים של מועצת אירופה בבודפשט ובשטרסבורג. הקורסים הניתנים מייצרים אפקט מפל, כאשר מנהיגי הנוער מעבירים את מה שלמדו לחברי העמותות שלהם. למעלה מ-15,000 צעירים נהנים גם מפרויקטים הנתמכים על ידי קרן הנוער האירופית במטרה לקדם הבנה, סובלנות וסולידריות[1].
איכות התרופות ושירותי הבריאות[עריכה]
המשימה של המנהל האירופאי לאיכות התרופות והבריאות (EDQM) של מועצת אירופה היא לתרום לזכות האדם הבסיסית של גישה לתרופות ושירותי בריאות באיכות טובה, ולקדם ולהגן על בריאות האדם ובעלי החיים. עבודתו של EDQM מקיפה תחומים ספציפיים, כגון תרופות, עירוי דם, השתלות, כמו גם קוסמטיקה וחומרים למגע עם מזון. בהתאם למשימתו, כל הפעילויות של EDQM שואפות להבטיח סטנדרטים מיטביים להגנה על בריאות הציבור ברחבי היבשת[1].
מטה ומשרדים[עריכה]
מטה[עריכה]
מטה מועצת אירופה נמצא בשטרסבורג, צרפת. היא מעסיקה 2,200 עובדים, ומחזיקה משרדי חוץ וקישור לארגונים בינלאומיים אחרים. מרכזי הנוער האירופיים בשטרסבורג ובבודפשט מציעים הכשרה לצעירים בנושאי דמוקרטיה וזכויות אדם[1].
מבנים[עריכה]
הארמון של אירופה (PALAIS DE L'EUROPE)[עריכה]
הארמון של אירופה הוא הבניין הראשי של מועצת אירופה. הכניסה אליו ממוקמת בדגלי כל המדינות החברות במועצה. המבנה עוצב על ידי האדריכל הצרפתי הנרי ברנרד ונחנך ב-1977, השכבה החיצונית של הארמון היא פסיפס של צבעים מנוגדים, שנמצאים על הבטון של התומכים, החזית המכוסה אלומיניום והחלונות העצומים של חדרי הישיבות בהתאמה[1].
האגורה[עריכה]
אגורה הוא הבניין החדש ביותר של מועצת אירופה, ששמו מהמילה היוונית העתיקה עבור מקום כינוס פתוח. הוא נחנך באפריל 2008 ותוכנן על ידי משרדי האדריכלים Art & Build (בריסל) ו-Denu et Paradon (שטרסבורג)[1].
בניין זכויות האדם[עריכה]
בניין זכויות האדם נחנך ב-1995, מתעקל לצד הנהר הזורם בשטרסבורג. תוכנן על ידי האדריכל הבריטי לורד ריצ'רד רוג'רס. הבניין ספוג סמליות (החזית מעוררת את מאזני הצדק) ועושה שימוש בחומרים עכשוויים (השימוש הליברלי בזכוכית הוא מטפורה לשקיפות). חזית בניין זכויות האדם נוצרת על ידי שני גלילים של בית הדין האירופי לזכויות אדם[1].
המנהל האירופי לאיכות התרופות והבריאות (EDQM)[עריכה]
הבניין החדש של EDQM יושב בחלק האחורי של האגורה. עוצב על ידי אדריכלים מהמשרד Art & Build הממוקם בבריסל ו-Denu and Paradon שבסיסו בשטרסבורג, והוא נחנך במרץ 2007. מבנה הזכוכית והעץ המעוקל משלב אסתטיקה מודרנית עם פונקציונליות עכשווית ומכיל מעבדות, משרדים וחדרי ישיבות[1].
מרכז הנוער האירופי[עריכה]
הבניין עוצב על ידי האדריכלים הנורבגיים Lund ו-Slaatto, וקיבל עשרות אלפי צעירים מכל הרקעים מאז 1972. הוא ממוקם בשכונת Wacken[1].
תקציב[עריכה]
תקציב מועצת אירופה לשנת 2022 הוא 477 מיליון אירו. התקציב ממומן בעיקר על ידי תרומות של המדינות החברות. תרומות לאומיות מבוססות על נוסחה שלוקחת בחשבון אוכלוסייה והתוצר המקומי הגולמי. התורמות הגדולות צרפת, גרמניה, איטליה, הפדרציה הרוסית (עד להעזבתה מן המועצה) ובריטניה משלמות כולן את אותו שיעור עבור התקציב הרגיל. מדינות עשויות גם לתרום תרומות מרצון כדי לתמוך בתוכנית העבודה של מועצת אירופה. תוכניות משותפות עם האיחוד האירופי מאפשרות לארגון להגביר את השפעתו ואת יכולתו המבצעית. הכסף משמש ליישום התוכנית, הבנויה סביב שלושה נדבכים נושאיים: זכויות אדם בתקציב של 137 מיליון אירו (כולל בית הדין האירופי לזכויות אדם), שלטון החוק בתקציב של 128 מיליון אירו, דמוקרטיה בתקציב של 86 מיליון אירו, עם עמוד תמיכה נוסף המכסה גופים שלטוניים ושירותי תמיכה בתקציב של 87 מיליון אירו והוצאות משותפות אחרות בתקציב של 83 מיליון אירו. התוכנית והתקציב מוצעים על ידי המזכ"ל ומאושרים על ידי ועדת השרים. התוכנית מאושרת לארבע שנים והתקציב לשנתיים (עם תקציב לשנה שניה על בסיס זמני)[1].
לקריאה נוספת[עריכה]
Bond, M. (2011). The Council of Europe: Structure, History and Issues in European Politics (1st ed.). Routledge.
Lewis, J. 'The Council of the European Union and the European Council,' in Cini, M. and Pérez-Solórzano Borragán, N. European Union Politics (4th edn Oxford University Press 2013), pp. 142-158.
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 1.24 1.25 1.26 1.27 1.28 1.29 1.30 1.31 1.32 1.33 1.34 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.The Council of Europe: guardian of Human Rights, Democracy and the Rule of Law for 700 million citizens, www.coe.int (בBritish English)
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.זהבי הילה, עבודת דוקטורט: תיאוריית העוצמה הנורמטיבית ותיאוריית ה-othering ביחסים בינלאומיים: מהי תרומתה של האסטרטגיה הגלובלית של תהליך בולוניה לפיתוחן התיאורטי?, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2018
- ↑ 3.0 3.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.קאהן ניסר ש., האיחוד האירופי: היסטוריה, מוסדות, מדיניות, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2016
This article "איחוד15" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:איחוד15. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
