אוטון, מלך גרמניה
אוטון מלך גרמניה (באיטלקית: Ottone, re di Germania) היא אופרה מאת גאורג פרידריך הנדל לליברית בשפה האיטלקית שאומצה בידי ניקולה פרנססקו היים, כותב ליברית לאופרות, מתוך הליברית של סאפנו בנדטו בשביל אנטוניו לוטי זו הייתה האופרה החדשה הראשונה שנכתבה בשביל האקדמיה המלכותית למוזיקה (1719). והעולתה לראשונה ב-12 בינואר 1723 בתיאטרון המלך היימרקט שבלונדון. הנדל אסף צוות של שחקנים "כוכבים" לאופרה זו, והאופרה הפכה להצלחה ענקית.
אחרי שבילה חלק מהקריירה המוקדמת שלו בלהלחין אופרות ויצירות אחרות באיטליה, הנדל יליד גרמניה, התיישב בלונדון, כאשר ב 1711 הביא את האופרה האיטלקית בפעם הראשונה באופרה שלו- רינלדו. האופרה רינלדו נחלה הצלחה עצומה, ונוצר שיגעון בלונדון לאופרת סריה איטלקית; צורה הממוקדת באופן גורף על אריות סולו לזמרים וירטואוזים. בשנת 1719, הנדל מונה למנהל מוזיקלי של ארגון בשם האקדמיה המלכותית למוזיקה (שאינה קשורה לקונסרבטוריון לונדון היום); ארגון באמנה המלכותית לייצר אופרות איטלקיות בלונדון. הנדל היה לא רק מלחין אופרות עבור האקדמיה, אלא שכר את מיטב זמרי האופרה, פיקח וניצח על התזמורת והנגנים, והתאים את אופרות מאיטליה לביצועים לונדונים.
עלילת האופרה[עריכה]
סיפור עלילת האופרה היא מעשייה בדיונית של כמה אירועים בחייהם של אדלברט, שליט איטליה, אימו וילה של טוסקנה (נקראת ג'יזמונדה באופרה), אוטו השני, ונסיכת ההתגלות האלוהית הביזנטית, שהפכה לאשתו של אוטו השני לשם כריתת ברית בין הביזנטים לבין האימפריות הרומיות הקדושות.
עלילת אופרה מתרחשת ב-970 לספירה, באזור רומא והסביבה. החלום של ג'יזמונדה, אלמנתו של שליט איטליה, היה לראות את בנה, אדלברטו, על כס המלכות של איטליה. כאשר אדלברטו בא לאימו היא הודיעה לו על התכנית שלה להשגת הכס. בעלה המנוח של ג'יזמונדה, ברנגריו, שלט באיטליה באופן בלתי חוקי, בעוד שהמדינה הייתה ברשותו של המלך הגרמני, אוטון, שבדיוק באותה העת היה בדרכו אל רומא, כדי להשיב לו את שטחו וכדי להתחתן עם תאופנה, ביתו של הקסיר הביזנטי, ששהתה ברומא. אל תאופנה נשלח מדליון עליו מוטבע דיוקנו של אוטון, חתנה לעתיד. נישואים מסוג שכזה, נישואים פוליטיים, היו נפוצים בין הממלכות כדי לכרות בריתות ולשלוט על שטחים רבים. אוטון התעכב במהלך מסעו לרומא על ידי התקפה של שיירת ספינותיו בידי שודדי ים. כחלק מתוכניתה, ג'יזמונדה מנחה את בנה להציג עצמו מול תאופנה כמלך גרמניה, וכך להתחתן עימה תוך התחזות לאוטון. כאשר השניים נפגשים, תאופנה לא מבינה מדוע האיש שמולה כלל וכלל לא נראה כמו האיש הנאה והאצילי שדמיינה מהדיוקן במדליון שנשאה עימה, והיא מאשימה את הדיוקן בהולכת שולל. אוטון הגיע לרומא כדי להשיב את ממלכתו ואת כלתו, לאחר שהביס את שודדי הים בקרב בים, ולקח עימו את השודד אמירנו כבול בשלשלאות. אמירנו, שלקראת הסוף חושף את זהותו האמיתית - אחיה של תאופנה ששמו בסיליו, רומז לאוטון שהוא אדם בעל כוח, אבל מסרב לחשוף את זהותו האמיתית. את פני אוטון קיבלה בת דודתו הזועמת - הנסיכה מתילדה, שהייתה נשואה רשמית לאדלברטו, שזה עתה הציע נישואין לתאופנה במקומה, והיא הודיע לאוטון שג'יזמונדה ואדלברט זוממים מזימות נגדו. אוטון מקווה שתאופנה תהיה שלו, למרות זאת. ומתילדה, לבדה, משתוקקת לנקמה באדלברטו. בינתיים, בחדר הכס של הארמון, ג'יזמונדה המתחזה לאימו של אוטון מבקשת מתאופנה לתת לבנה את ליבה, ולא רק את ידה. אדלברטו מוביל את תאופנה לחתונתם, אבל אימו מופיע עם חדשות שאוטון פולש עם צבאו, ושמה חרב בידו של בנה כדי שיצא להילחם בו. תאופנה, שנותרה לבדה, מבינה שאדלברט התחזה כל הזמן הזה לאוטון, ובוכה. צבאו של אדלברטו מפסיד בקרב, והוא נלכד על ידי כוחותיו של אוטון. בדרכו לכלא נתקל אדלברט במתילדה אשר אמרה לו שלא היה צריך להינשא לה אם הוא אהב את תאופנה. אל השיחה הצטרפה ג'יזמונדה אימו אשר נזפה בו על הפסדו בקרב לאוטון. אדלברטו מקווה שהוא ילמד נאמנות בעקבות המקרה עם מתילדה. ג'יזמונדה ומתילדה שתיהן נסערות מתבוסתו של אדלברטו וממאסרו. ג'יזמונדה חשה רחמים כלפי בנה והיא ומתילדה חושבות להתחנן לרחמי אוטון. אוטון ותאופנה עומדים להיפגש פנים מול פנים בפעם הראשונה, אך לפתע מופיע מתילדה ומשליכה עצמה לרגליו של אוטון והפצירה בו רחמים על אדלברטו. תאופנה נסוגה מעט אחורה והתבוננה בהם מהצד. אוטון סירב לחון לאלברטו, אבל חיבק את מתילדה, בת דודתו, כדי לנחם אותה. תאופנה מפרשת מחווה זו כסימן לכך שאוטון מאוהב במתילדה.
בכל מקרה, החיבוק לא ניחם את מתילדה, היא רתחה על סירובו של אוטון לחנינה וקראה למפלצות והזיות לרדוף אותו. כשאוטון ותאופנה סוף סוף נפגשים, היא מאשימה אותו ששיקר לה והוא מאוהב באחרת. אוטון מרגיש אומלל ואינו יודע מה לעשות, הוא מתפלל שה"סערה" תחלוף. תאופנה משוטטת לבדה בגני הארמון, ולפתע מבחינה באמירנו ואדלברט בורחים מהכלא בעזרת מתילדה; אמירנו הלך לחפש את הסירה שמתילדה אמרה שתחכה להם. בזמן זה מתילדה מופיע בגן, וגם אוטון המחפש את תאופנה. אדלברטו ותאופנה הסתתרו בזמן שמתילדה אמרה לאוטון להסתלק מהגן כיוון שזה לא בטוח עבורו להסתובב בלילה לבד. מיד לאחר מכן הגיע אמירנו להודיע על מיקום הסירה, אדלברט אחז בתאופנה שהתעלפה ונשא אותה אל עבר הסירה יחד עם אמירנו. אוטון השתומם לאן נעלמה תאופנה, וג'יזמונדה מגיחה ומספרת לו שבנה ברח מהכלא. אוטון חש נבגד וננטש על ידי כולם. מסע בריחתם של השלושה נעצר על ידי סופה פתאומית שצצה. אדלברטו מקווה שמזג האוויר ישתפר ושיזכה באהבתה של תאופנה, והוא הולך לחפש מחסה מפני הסערה. כתאופנה נשארת לבד עם אמירנו היא דורשת ממנו כבוד, מפאת היותה ביתו של המלך ביזנטיון, והוא מחבק אותה. אדלברט שבדיוק שב ותאופנה פירשו את החיבוק כניסיון פיתוי, אדלברט מנסה לתקוף את אמירנו. תאופנה נסערת מהמצב ומבקשת מהשומרים שהתלוו אליהם למסע - להרוג אותה, מוות יהיה שחרור. אמירנו מרגיע אותה ואומר לה שאין לה ממה לפחד, והיא עדיין חושבת על אוטון, אף על פי שמדמיינת אותו בזרועות מתילדה. היא נשבעה שתאהב אותו תמיד. בחזרה בארמון, מתילדה אומרת לאוטון שאדלברטו חטף את תאופנה, ובנוסף ג'יזמונדה מספרת לו שבנה הצליח להימלט בעזרתה של מתילדה. מתילדה מודה באשמה ומתחרטת על כך ומציינת שאם הייתה יכולה הייתה הורגת אותו בעצמה. אמירנו ואדלברט נכבלים בשלשאות, שוב. ואוטון מצווה להוציא את אדלברטו להורג, ומתילדה מבקשת לעשות זאת בעצמה. בכל זאת, היא לא יכלה לעשות זאת, היא הבינה שהיא עדיין אוהבת אותו. ג'יזמונדה חטפה את הסכין ממתילדה ועמדה להיתאבד. בזמן שתאופנה ואוטון התאחדו באושר. תאופנה כעת הבינה שאמירנו זה אחיה. ג'יזמונדה ואדלברטו ביקשו, וקיבלו, את מחילתו של אוטון והעניקו לו את נאמנותם. אדלברטו הציע למתילדה להינשא לו, והיא הסכימה. כולם חגגו את התהפכות המזל של האירועים.
This article "אוטון, מלך גרמניה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:אוטון, מלך גרמניה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
