'הפטרייה בסוף העולם: על אפשרות החיים בחורבות הקפיטליסטיות'
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 581: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).
'הפטרייה בסוף העולם: על אפשרות החיים בחורבות הקפיטליסטיות' (באנגלית - The Mushroom at the End of the World: On the Possibility of Life in Capitalist Ruins), הינו ספר מדעי, מאת החוקרת האנתרופולוגית אנה טסינג, העוסק באנתרופולוגיה סביבתית-כלכלית ומציג את האתנוגרפיה הרב-מינית.[1][2] ייחודו של הספר בא לידי ביטוי בבירור והמחשה של האינטראקציה בין האנושי ללא אנושי, ובהשלכות של אינטראקציה זו על ההתנהגות אנושית והמערכת אקולוגית ברבדים שונים.
מחברת הספר[עריכה]
אנה טסינג, אנתרופולוגית אמריקאית המשמשת כפרופסור במחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז. היא רכשה את השכלתה באוניברסיטת ייל (BA), ובאוניברסיטת סטנפורד (MA; PHD). תחומי התמחותה המרכזיים עוסקים במחקר בין תחומי: במדעי הרוח, מדעי הטבע, מדעי החברה והאמנות. כמו כן, בשנים האחרונות היא מפתחת את ההבנה סביב מערכות היחסים בין האנושי והלא אנושי. ובנוסף לכך, שוקדת על המשגה, קונצפטואליזציה, בעבודת שדה, בשילוב המושג אנתרופוקן (Anthropocene – אַנְתְרוֹפּוֹקֶן, מיוונית: "אנתרופוס" – אדם, "קן" – חדש). זה הוא מונח שהוצע לתיאור תקופה גאולוגית חדשה, המתאפיינת בהשפעה חסרת תקדים של האדם על כדור הארץ.
תקציר לספר[עריכה]
האתנוגרפיה של המחברת אודות הפטרייה המכונה,Matsutake, מעניקה לקוראים מבט לתוך זן נדיר ויקר המוערך עד מאוד ביפן כמעדן וכמתנה במשך מאות בשנים, לצד ה[[טעם[[ גם בזכות איכות הארומה שלו. בפרקיו השונים של הספר, ישנו תיאור מרהיב של נבטי הפטריות בנופים שהשתנו באופן משמעותי על ידי אנשים לאורך אירועים היסטוריים, כמו גם בסימביוזה עם זנים מסוימים של עצי האורן. ניתוח זן זה של פטריות, יוצר מסד חדשני באנתרופולוגיה באופן בו ניתן לעקוב אחר אינטראקציות מרובות מינים, ובמיוחד תוך כדי תשומת לב למערכת היחסים שבין האנושי ללא אנושי. בעודה עוקבת אחר פטריות אלו במסע בינלאומי מרתק ביפן, ארצות הברית, הרפובליקה העממית של סין ופינלנד. החוקרת מעניקה לקוראים תיאור מסובך, הנובע כתוצאה מהמסחר המקומי, האזורי והבינלאומי בפטריות. כזה, החושף תובנות אודות שותפות בין קבוצות אתניות שונות, הקפיטליזם, הכלכלה פוליטית והמדע. זאת ועוד, קיים תיאור המדגיש ושופך אור על נושאים רחבים יותר, ובמיוחד על הדרך שבו הטבע מעוצב על ידי הרס אנושי.
מבנה הספר וסגנון כתיבתו[עריכה]
בשפתה של החוקרת, מבנה הספר בנוי כ'מהומה של פרקים קצרים'. בו יש ארבעה חלקים, הכוללים סך הכול 20 פרקים. בכל פרק בממוצע יש בין עשרה לאחד עשר עמודים. ישנם גם קטעי מעבר המעניקים לספר, לצד אתנוגרפיה מרתקת, אופי פואטי – פרוזאי. ישנם קשרים בין חלקים אלו כמכלול פתוח, אך לא כ'מכונה לוגית', בלשונה של החוקרת. הארגון של הספר יעיל מאוד, ומספק זוויות מבט לתוך היבטים מגוונים של הפטריות והשחקנים האנושיים השונים. בו בעת, לא קיים ניסיון בלעדי לתבנית נרטיבית של קו העלילה ו'הדמויות' השזורות בה.
רקע[עריכה]
החוקרת מבארת את ההיסטוריה שלאחר מלחמת העולם השנייה, תקופה בה יפן החלה בתהליך תיעוש מואץ. כתוצאה מכך נכרתו יערות רבים ואיכרים הפסיקו להגיע לאזורים הללו, המכונים Satoyama, בדרכים המסורתיות. האזורים הללו אשר בעבר היו שופעים בפטריות המיוחדות, חדלו מלהיות כך. במהלך שנות ה-70 של המאה הקודמת, פטריות אלו הפכו לנדירות וקשות להשגה. מכאן, המוקד הגאוגרפי של הפטריות עבר מיפן לארצות הברית שבמדינת אורגון. במדינה זו, גם התחוללו תהליכים היסטוריים תעשייתיים אשר יצרו את האקלים למסחר זה. הספר מתאר כיצד שרשראות היצע עולמיות יצרו מערכות סחר בפטריות וחברו לשווקים אחרים, ובמיוחד לשוק של יפן. במסחר בינלאומי זה, נוצר שיתוף פעולה בין סוחרים לא זהירים בארצות הברית לצרכנים אניני טעם יפנים. אך יותר מכל, נחשפו אינטראקציות בין האדם לחי ולצומח. כאלו המאיימות וגם מלמדות, על המנגנונים הטבעיים המאזנים את המערכת האקולוגית מקדמת דנא.
התבוננות רב-קולית בטבע ובהרס קפיטליסטי[עריכה]
ממציאות של הרס אקולוגי ונדירות של משאבי טבע, הספר מציע ניתוח של אורח חיים מסוכן, כתוצאה ממבנה כלכלי קפיטליסטי הנוגש בהרכב היערות. הסיפורים במהלך הספר אודות מציאות זו מצביעים על עתיד קודר, הנראה ומורגש בכל רגע במהלך הקריאה. תחושת הטיול מיערות תעשייתיים נטושים במדינת אורגון, משתנה לכיוון אופטימי בזכות הלבלוב של עצי האורן. תהליך זה מתרחש לאור השמש ומינרלים המשוקעים באדמה, כמו גם מדיניות מקומית האוסרת שריפות באזורים הללו. אקלים אופטימלי זה, מוביל שוחרי אורן ופטריות ליערות אלו. שלב זה, מעורר את הסכנה למערכת אקולוגית זו המאפשרת את צמיחת האורנים. מדוע? מתחילת הסתיו ועד השלג הראשון אנשים רבים מקבוצות שונות מתיישבים ביערות הללו, אווירה המזכירה את התקופה של 'הבהלה לזהב'. הרכב האוכלוסייה מרתק: פליטים מדרום אסיה, לטינים, ילידים, ותיקים לבנים בוגרי מלחמת וייטנאם ומיעוטים אתניים נוספים. המון שונה זה של אנשים וקבוצות יחדיו עם אווירת קטיף, לא מוביל להתערבבות, למרות מקור הפרנסה המשותף. 'הקוטפים' מחפשים פטריות ומוכרים אותם כל לילה לקונים עצמאיים. הקונים לא מהווים איום או סכנה, אלו מסתובבים ביער כל היום, קונים פטריות כדי למכור אותם לסוכני מסחר של חברות שונות בעולם.
הטיעון של המחברת[עריכה]
המחברת טוענת שאופי הכלכלה הפוליטית העולמית, המובל על ידי הקפיטליזם, ניזון מפעילויות וקנייה לא רשמיות אלו את הפטריות, פעילויות הצומחות מלמטה. באמצעות תהליך שהיא מכנה, 'ניצול מצטבר'. היא מתייחסת לקטיפת הפטריות הללו, כתנובה של סחורות המוניות. פעולה המובילה לשינוי במסחר בינלאומי, המשרת את העושר הקפיטליסטי. בעוד החוקרת אינה מגדירה במפורש את גבולות הקפיטליזם, ואף אינה מסבירה מדוע איסוף מסחרי זה מונע מאינטרסים אלו מתחילה. זו מדגישה, כיצד סיפורים ותיאורים השופעים חיים של קטיפה, מכירה וקנייה של הפטריות יכולים להדגיש וללמד אודות הטבע הלא קפיטליסטי של פעילויות אלו. ובמיוחד, על האינטראקציה בין האנושי ללא אנושי.
כלכלה לא מדידה של הפטריות[עריכה]
החוקרת ממחישה כיצד תהליך האיסוף המסחרי, מנוגד לרווח ולשכר עבורו. דהיינו, לטענתה לא ניתן ליצור מדרג ומבנה כלכלי, עבור המוכרים או הקונים, כמקובל בכלכלת הייצור. מכיוון שפטרייה זו הינה נחשבת כצמח פראי, המקיימת סימביוזה עם מינים אחרים. לפיכך קוטפי הפטריות, מסרבים לקבלת ההיררכיה והמסגרת הרגילה של התעסוקה הרשמית. המחברת לשם כך אף עושה שימוש במונחים מרקסיסטים, וממחישה כי לא קיים ניכור בין אוכלוסיות אלו ביער כלל באשר לעבודתן. היא מתארת את החיפוש אחר הפטריות והמיון שלהן בעקבותיו, כריקוד מיומן עם סגנון אישי. אשר בסופו של תהליך זה, אכן האיסוף המסחרי משמעותי לכלל האנשים המעורבים. כזה אשר לעיתים הוא מתורגם לתרגיל של חופש, טיפוח ונוסטלגיה. אלו באים לידי ביטוי בדרכים שונות, לדוגמה: נשים מדרום אסיה לשעבר חוות מהלך זה כבריחה מהחיים העירוניים, על מנת שיוכלו ליהנות מהאווירה הכפרית ומהקטיפה; לבנים ותיקים מממשים גבריות, תושייה והרפתקנות הנשענת על הדמיון האמריקאי; מיעוטים אסיאתיים נוספים שנלחמו בעבר נגד הקומוניזם במהלך המלחמות הסיניות, נהנים מהחופש שלהם לעשות עסקים בתוך הקבוצה האתנית שלהם. עבור אלו ואלו, קטיף פטריות אלו לעיתים קרובות, כרוך בשחזור של זיכרונות מלחמה על פי ארץ המוצא.
חוויית המכירה והקנייה[עריכה]
בספר קיים תיאור המדגיש את ההתרגשות של 'מסע צייד הפטריות', כזה הממשיך במהלך המכירה בשעות הערב. באופן מפתיע, הקונים לא מנהלים משא ומתן באשר להנמכת המחיר, אלא מציעים 'כרטיס פתוח'. משמעות הדבר היא שאם מחיר הפטריות עולה במהלך הערב, המוכר יכול לחזור לקונה ולבקש את ההפרש. מכאן, ניתן להבין כי הקונים לא מנסים לחלץ את הערך הרב ביותר מהעבודה של הקוטפים. אלו, מנסים לקנות כמה שיותר פטריות, כדי למכור לסוכני השטח שלהם בסוף הלילה. חלק מהמומחיות של קונים אלו, נובעת מיכולת הפיתוי שלהם למכור רק להם ולא לאחרים. זאת על ידי הזמנה של המוכרים לארוחות או ניצול יחסי שארות המבוססים על יחסים אתניים או משפחה. זאת ועוד, קונים אלו עשויים אפילו להגדיל את המחיר כדי להערים על הקונים האחרים. זאת כמובן בהסכמת סוכני השטח שלהם, האמונים על המסחר והסיכון בשוק החיצוני ולעיתים קרובות העולמי. בסוף התהליך, ישנו מיון של הפטריות לפי גודל ושייכות מינית/קבוצתית פנימית, זאת כדי להתאים את המחיר המדויק סופית. ולבסוף המכירה, זו כרוכה בהתרגשות, בתסיסה ובהתלהבות רבה. מה שגורם ומסב למוכרים עונג רב, ובמיוחד מחדד את התרומה, הסיפוק וההנאה של תהליך הקטיפה.
השלב הבא – היציאה לשוק[עריכה]
בשלב הבא, כאשר הקונים מוכרים לסוכני השטח שלהם, הפטריות מתחילות את השינוי שלהן ולמעשה הופכות למלאי לכל דבר. החוקרת ממחישה בכתיבתה כיצד הפטריות מובאות למחסנים שבהם הן ממוינות שוב, לפני שהן נשלחות ליפן. הפעם, יש מיון גדוש ואותנטי על ידי עובדי שכר מנוכרים. כאלו שבניגוד לקונים, לא אכפת להם כלל ממשמעויות היסטוריות וקולינריות של פטריות אלו. תהליך זה, המכונן סטנדרטיזציה של הפטריות, משלב אותן בשרשרת האספקה הגלובלית ובהסדרים העסקיים המייצגים ומאפיינים את הכלכלה הקפיטליסטית.
שרשרת סחר קפיטליסטית של היצע כאוסף הטרוגני של קבוצות אתניות, אנשים ומדינות[עריכה]
החוקרת מקדישה פרק בספר, המכונה 'בין הדולר לין'. פרק זה מוקדש להסבר כיצד שרשרת האספקה הקפיטליסטית שפותחה ביפן, וכלל לא מאפיינת מדינה זו, נוצרה כתוצאה ממפגשים חוזרים ונשנים בין יפן לארצות הברית במהלך המאות ה-19 וה-20. רשתות האספקה הללו, מורכבות מהסדרים עסקיים בהובלת בנקאים וסוחרים, המפתחים מומחיות במקורות חוץ, משאבים ועבודה בחו"ל עבור השוק היפני, ליצוא וליבוא. רשתות האספקה הגלובליות הללו, מיועדות אם כן לחילוץ ערך רב ככל האפשר ממקומות רחוקים, ללא כל התחשבות במערכות האקולוגיות, תנאי העבודה או פוליטיקה מקומית. סדר דברים זה, המגובה על ידי בית המחוקקים המקומי, מאפשר לאינטראקציות אלו מלכתחילה למלא את המלאי ככל האפשר ולתרום לכלכלה הקפיטליסטית.
השלכות[עריכה]
המחברת ממחישה בהמשך כתוצאה מרשתות המסחר של הפטריות, את הנזק שהקפיטליזם גורם לארגוני עבודה מדרג נמוך, לעובדי צווארון כחול, מפני שאלו לא יכולים להשפיע על הערך של הסחורות. כיוון שערך זה נקבע בטרנסאקציות גלובליות, כאלו הרחוקות מהם. מציאות זו יוצרת דו-משמעות בקרב פועלים אלו, הם לא לחלוטין בתוך הרשת הקפיטליסטית הזו ולא לחלוטין מחוץ לה. בנקודה זו המחברת בוחרת להדגיש בתיאורה את ההטרוגניות והמגוון של העולם הנחקר, על ידי תיאור אוספי ומקבצי הקבוצות והאנשים השונים הבאים לידי ביטוי באינטראקציה זו, פטריות ובני אדם. תיאור זה בו ישנו דגש על ההשפעות האמביוולנטיות של הקפיטליזם, מחד היכולת הפנימית שלו להרס, כמו גם מאידך ליצור תכלית קיומית לשותפים השונים אכן מעוררת השראה. המחברת למעשה מתארת דינמיקה של התפרקויות ובנייה, סיפורים הנוגעים בריקבון ומהומות, אך גם התחדשות. היא מדגישה כי העתיד משוחרר מן ההבטחות ההומניסטיות של קדמה, כמו גם מנבואות של אבדון. בכך היא מציעה לעתיד פתוח, הנובע מ'ההווה הרב'. בסיפורים כפי שהיא מספרת אותם, ניתן ללמוד כפי שאנחנו למדים מחשיבה גאוגרפית גם מחשיבה היסטורית. לדידה, סיפורים גלובליים צריכים להיות מנקודת מבט גבולית, של הקצה, בכדי שיתאפשר להפיק מהם תובנות ומסרים. סיפור סיפורים, כחלק מפאזל, כטלאים בצבעים שונים מאפשר לספר ולתאר את המודרניות ההטרוגנית אשר אינה מרמזת על הגדרת מערביות 'אנחנו', וגלובלית 'הם'. אלא, אולי פשוט הטרוגניות, על קיומם של הבדלים כחלק מהטבע המאפשר קיום.
הפריה הדדית בין מדעי החברה למדעי הטבע[עריכה]
ניתן לקרוא את הספר כהזמנה לשקול מחדש הן את מתודולוגיות המחקר שלו והן את הדמיון הפוליטי הנוצר בעת קריאתו, במערכת היחסים בין מדעי החברה למדעי הטבע. יחד עם מחברים אחרים, לדוגמה ברונו לאטור, המחברת מציעה לבטל את ההפרדה בין הגיבורים האנושיים והלא-אנושיים. לטענתה, ללא הרעיון של ההתקדמות האנושית בהוויה, הפרדה זו כבר אינה הגיונית, שכן קיימות תרומות אקוטיות לכדור הארץ מאורגניזמים לא אנושיים אחרים. היא מציעה גרסה מינית של שינוי, הנובעת משיתוף פעולה בלתי מכוון בין בני-אדם ללא-אנושיים, אורגניזמים אחרים. דרך שכזו לספר סיפורים, מערערת את הרעיון של השממה הטהורה. לדוגמה, היער באורגון, הפך להיות מושך עבור מתיישבים לבנים, רק מפני שילידים השגיחו עליו במשך מאות שנים, לפני שמתיישבים אלו הגיעו. היערות ביפן הוזנחו, בעת שאיכרים נטשו אותם. נופים מעוצבים במשותף על ידי בני אדם וצורות חיים אחרות, לעיתים בדרכים בלתי צפויות. כתוצאה מכך חלק מנופים אלו, אכן מתאימים לצמיחת הפטריות.
הפטריות כסוכנות לא אנושיות[עריכה]
הפטריות הללו מהוות מקרה בוחן אופטימלי לכך, בהתחשב בהן כסוכנות לא אנושיות. הן גמישות מספיק בכדי לגדול על שטחים, שהיו בהם ניסויים של נשק גרעיני. ובאותו הזמן, הן גם יוצרות עקשנות כלפי תהליכי ביות. פטריות אלו זקוקות למעט 'מגע מציק' אנושי כדי לשגשג. תהליך זה מתאפשר כאשר הן חלק מסימביוזה מורחבת – מיקוריזה (מהלך הדדי בין הפטריות לשורש), בה מעורבים עצים, פטריות נוספות, חילופי חומרים מזינים ומידע הזורם באקלים הטבע אחד אל השני. אלו, גדלים כל כך קרוב כך שפטריות ושורשים של העצים מסתבכים יחדיו ברמה התאית. כל פטרייה הופכת למעשה לנבגי פירות, היוצרת הדדיות ומפגש בין מינים שונים. זאת ועוד, בספר במהלך ההפוגה המכונה "מעקב", מרחיבה המחברת את הרעיון הזה של המפגש עם מדעי הטבע. היא אוספת דוגמאות להמחשת התפקיד של מינים בודדים בתהליך האבולוציה. במקרים רבים, זהו קשר בין כמה מינים החשובים להבנת תהליך זה של התפתחות. במידה וקיים משהו כמו בחירה טבעית, זה יכול לחול על מפגשים לא קבועים ולא להנציח את עצמו באשר למינים המוגדרים גנטית. בכך היא מציעה, כי הבנה של תהליכים ביולוגיים עשויה להיות עשירה יותר בעת שזו נשענת על ההיסטוריה של הטבע, כזה הצומח מהאנתרופולוגיה.
תרומתה ותפקידה של האנתרופולוגיה במדע[עריכה]
החוקרת מדגישה כי, פטריות אלו החלו להתפשט על פני חצי הכדור הצפוני לאורך דפוסים שנותרו מסתוריים חלקית לחוקרים אנושיים. בפרק שנקרא 'מדע כתרגום', המחברת מציעה קריאה אנתרופולוגית פוסט קולוניאלית של המדע. היא מראה עד כמה שונה פוליטיקת היערות והיערנות בארצות הברית, סין, יפן וקוריאה. בשלב זה, היא עוברת מאנתרופולוגיה של המדע למעין אנתרופולוגיה עם מדע בפרק מרתק שנקרא, 'נבג מעופף'. מתוך ראיונות שונים עם מדענים, היא משחזרת את המצב הרב-קולי של האמנות, ושואלת באשר לתפוצה והאבולוציה של פטרייה זו. בכדי לעשות זאת, היא מעניקה מקום רב לצד הלא אנושי של הפטריות הללו בסיפור. ישנו דגש רב בו החוקרת מתמודדת עם ההשערות של החוקרים השונים תוך כדי דיאלוג עם האתנוגרפיה והמחקר שלה אודות נושאים אלו. פטריות אלו אכן יכולות להתרבות מינית, על ידי שיבוט/שכפול גנטי ושילוב של אופציות אלו יחדיו, ואף גם התרבות מינית עצמית. זאת ועוד, ההתרבות של פטריות אלו כתוצאה ממפגש או שיתוף פעולה הדדי טבעי לא ברור ומוגדר, הינה חלק מתהליך היסטורי. מכאן המחברת ממליצה לתרגל את 'אמנות תשומת הלב', כזו המשלבת אתנוגרפיה קשובה עם היסטוריה טבעית.
סיפור סיפורים כמתודולוגיה[עריכה]
החוקרת מלמדת בספרה, כיצד להשתמש במתודולוגיה של 'לספר סיפור'. זו, לוקחת את הסיפורים הללו כהזדמנות להעצים את מערכות היחסים והקשרים בין חלקי הפאזל השונים של מחקרה. לטענתה, בין סיפורים אלו לא קיימת לוגיקה מכנית. יחד עם זאת, בספרה קיימות מערכות יחסים בעלות זיקה סיבתית. כאלו, המתקשרות יחדיו באופן שהוא גם לא ברור בהכרח, אך גם כאלו היוצרות מארג מורכב באופן מספק ועמוק, להבנת הסיפור של הפטריות, האנשים והמציאות.
תובנות של הספר[עריכה]
כיצד פטרייה יכולה להוות מדריך עבורנו בחקר הכלכלה העולמית, וללמד אודות טבעו של הקפיטליזם? האנתרופולוגית מחברת ספר זה, מזמינה את הקורא למסע מרהיב בכדי להשיב על שאלה זו. הפטרייה שמהווה גם כסחורה ומתנה, זו שגדלה וצומחת בנופי יערות שונים על פני כדור הארץ: ארצות הברית, סין, יפן ופינלנד. פטרייה זו, חושפת אינטראקציות בין רשתות חברתיות, אנושיות ולא אנושיות. תוך כדי התבוננות בשרשרת האספקה של הפטריות הללו בזירה העולמית, המחברת מנתחת את ערכה של הכלכלה הקפיטליסטית הנוכחית. היא מבצעת זאת תוך כדי הישענות על שלושה מושגים מרכזיים: מדרגיות/חוסר מדרגיות, מתוך הנגזרת של כלכלה מדידה ולאו; ניצול מצטבר ושרשרת האספקה הגלובלית. בהתייחס לציר אנליטי זה, המחברת שואפת לכונן באתנוגרפיה זו, עולם שהוא פוסט נאורות. כזה שיכול להלום השקפה חדשה של האנושות. היא מדגישה את תלות הגומלין של הביוספרה עם ההידרוספרה, את ההשפעות של האטמוספירה על הגאוספרה וחוזר חלילה. למשל, כיצד מסת פטריות ניזונה ומשפיעה על לבלוב האורנים, כמו גם העשרתם של כימיקלים שונים בקרקע המשפיעים על שלל אורגניזמים אחרים, ולא רק האדם. תוך כדי קריאת אתנוגרפיה זו, המחברת ממחישה לקורא כי העולם החברתי והטבעי אינם אחידים והומוגניים. מכאן, משמעות המושג קדמה, כלל אינו מעיד על האטימולוגיה שלו, שיפור. אלא זה מרמז על השפעתו ועוצמתו להחיל טבעת מושגית אחת של כוח. זאת בכפוף, לאותם כוחות ועקרונות העומדים בראש של אותה תקופה היסטורית ומנהיגיה. דגשים אלו, מסמנים ומשרטטים מפה שונה עבור סוגיות אלו. ובמיוחד בתקופה בה כדור הארץ שרוי במשבר שינויי האקלים, כמו גם בחוסר ודאות כלכלית. שילוב ראוי בין שלל תחומי המדע, רוח/חברה/טבע; יכול ליצור שינוי ביחס לידע, הבנה ופרשנות את הטבע. כזה, היכול לברוא מימד ביקורתי באשר לתפישת האדם את עצמו בזיקה לסביבה במונחים אנתרופוצנטריים. מהלך זה יאפשר להוביל תפנית תרבותית, מתוך התבוננות פנימית בעולם החי והצומח, ולבסוף לתת מקום רחב יותר לאתנוגרפיה הרב-מינית.
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים[עריכה]
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Anna Lowenhaupt Tsing, The Mushroom at the End of the World: On the Possibility of Life in Capitalist Ruins, U.S: Princeton University Press, Jun 8, 2021
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.The Mushroom at the End of the World: On the Possibility of Life in Capitalist Ruins, Princeton University Press
This article "'הפטרייה בסוף העולם: על אפשרות החיים בחורבות הקפיטליסטיות'" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:'הפטרייה בסוף העולם: על אפשרות החיים בחורבות הקפיטליסטיות'. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
