קוקו (פלורידה)
רקע מדינת פלורידה מתפרשת על פני חצי אי בדרום-מזרח רוצים להסתובב באחת הערים התוססות של ארצות הברית. חופיה המערביים נושקים למפרץ מקסיקו, וחופיה המזרחיים - לאוקיינוס האטלנטי. מצפון גובלת פלורידה במדינות ג`ורג`יה ואלבמה. בסמוך לחופים הדרומיים, נמצאת קובה אך ניתוק היחסים בין המדינות אינו מאפשר פתיחת נתיבי תעבורה. לעומת זאת מרצועת החופים הדרומיים ניתן לצאת לשיט (קרוז) של מספר ימים לאיי הבהאמה.
פלורידה מגוונת מאוד באטרקציות שהיא מציעה למבקרים בה, ומטיילים בכל הגילאים ומתחומי עניין שונים יוכלו ליהנות בה ולחזור הביתה עם טעם של עוד. לא לשווא היא מכונה "ארץ השמש": מרבית התיירים מגיעים אליה להתחמם תחת קרני השמש המאפיינים אותה כל כך. בחלקים מסוימים במדינה הטמפרטורה הממוצעת לאורך כל ימות השנה עומדת על 26 מעלות צלזיוס, בחורף ובקיץ. לעומת זאת, חורפים קרים ייתכנו ברצועה הצפונית של המדינה, ועל כן עדיף לטייל שם בחודשי הקיץ. המיקום הגאוגרפי מכתיב גם את התנאים האקלימיים. חודשי הקיץ החמים ביותר הם גם הגשומים ביותר, וכמויות הגשם רבות. בנוסף פלורידה מועדת לסופות טרופיות והוריקנים בחודשי הקיץ והסתיו, כך שבבואכם לתכנן את הטיול זכרו זאת.
באזור מיאמי ודרום פלורידה, החודשים האידיאליים לטיול (אך ההומים תיירים) הם דצמבר עד מרץ, אז מזג האוויר חם ויבש יחסית. יוני עד אוקטובר הם החודשים החמים והגשומים ביותר. אזור מרכז פלורידה, ובו אורלנדו, בירת פארקי השעשועים, מאופיין בחודשי קיץ חמים ולחים מאוד, אך עובדה זו אינה מרתיעה את התיירים, והם נוהרים אליה בהמוניהם דווקא בתקופה זו. בגלל פופולריות האזור בקרב המטיילים, ובעיקר בקרב המשפחות, המצב אינו שונה בהרבה גם בחופשות ובחגים האמריקאים והעולמיים כאחד (פסח ופסחא, לדוגמה) שחלים בשאר חודשי השנה, כך שקשה למצוא מנוס אמיתי מעמידה בתורים בפארקים.
פלורידה נכנסה לתודעתם ועולמם של האירופאים כאשר חוקרי ארצות ספרדיים הגיעו לחופיה בתחילת המאה ה-16, וגילו כי המדינה אינה שממה, אלא מאוכלסת מזה שנים רבות. כיום ידוע כי אדמות פלורידה שימשו כבתיהם של שבטים קדומים במשך אלפי שנים ויותר, לפני שגילו אותה הספרדים. אותם שבטים פיתחו תרבויות שונות, בנו מבנים והקימו אזורי קבורה. צאצאיהם של אותם שבטים קדומים הם שבטי האינדיאנים Seminole ו-Miccosukee אשר חיים עד היום באזורי הביצות של פלורידה, ה- Everglades. ניסיונות מצד צרפת לכבוש שטחים באזור גרמו לספרדים להדק את חזקתם על האזור והם הקימו את סנט אוגוסטין St. Augustine, ההתיישבות הקבועה הראשונה של האירופאים בארצות הברית. במהלך שלוש מאות השנים לאחר מכן, עברה פלורידה משליטה ספרדית, לשליטה של צרפת ובריטניה לסירוגין. סוגיית הבעלות על השטח הגיעה לסיומה (אמנם זמנית) ב-1783, בעקבות ההסכמים שנחתמו לאחר המהפכה הצרפתית, אז עברה השליטה באופן רשמי לבעלות ספרד.
ב-1814, אנדרו ג`קסון, גנרל בצבא האמריקאי, פתח במסע עקוב מדם במהלכו טבח באינדיאנים רבים. במקביל החלה ספרד לאבד את אחיזתה בקרקע, וב-1819 ויתרה על השטח ומסרה אותו לידי האמריקאים. ג`קסון נבחר כמושל האזור, ומאוחר יותר אף נבחר כנשיא ארצות הברית. במהלך כהונתו המשיך בפעולותיו נגד אוכלוסיית האינדיאנים במדינה. לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, בשנות ה-60 של המאה ה-19, החלה פלורידה לייצא פירות הדר, בעיקר תפוזים (וזו הסיבה שלוחיות הרכבים של תושבי פלורידה מעוטרות בציורי תפוזים כתומים ומפתים). תעשיית ייצוא התפוזים שגשגה ותרמה רבות לצמיחה הכלכלית של המדינה. בסוף המאה ה-19 הגיע לפלורידה, אשר פרחה אך עדיין הייתה שוממה למדי, המליונר הנרי פלאגלר, שעשה את מרבית כספו מעסקי נפט. הוא ראה במדינה פוטנציאל להון ובניה, והחל לעסוק בהקמת מסילות רכבת, בניית ערים, בהשקעות ופיתוח. פלאגלר, אכן לא טעה בבחירת יעדו, ובחלוף זמן קצר הפך את פלורידה למדינה מפותחת ומודרנית. מסילות הרכבת אשר נבנו בין הערים השונות לנמלים תרמו לדרכי המסחר, ונכסי הנדל"ן במדינה החלו למשוך אליהם מתיישבים רבים. במקביל החלה להתפשט גם תופעת ההברחות הבלתי חוקיות דרך הנמלים והגבולות הימיים, אשר כללה משקאות חריפים, ניקוטין, והימורים בלתי חוקיים.
בשנת 1926 הכתה את פלורידה בחוזקה סופת הוריקן אשר הביאה למותם של מאות אנשים, וגרמה לקריסה כוללת של הכלכלה במדינה. המשבר הכלכלי הגדול שהחל שלוש שנים לאחר מכן פגע באזרחים גם הוא באופן חסר תקדים ובתי עסק ובתים רבים נהרסו. תפנית במצב התחוללה דווקא מלחמת העולם השנייה שהביאה לפריחה כלכלית במדינה לאור פתיחת מפעלים ביטחוניים, ומספר התושבים הלך וגדל. לקראת סוף שנות החמישים הגיעו לחופי פלורידה מהגרים קובנים רבים אשר התנגדו למשטר במדינתם. הם יצרו לעצמם קהילה גדולה עם חיי תרבות מפותחים. הקהילה הקובנית השפיעה (ועודה משפיעה) רבות על חיי החברה, האמנות, הספרות, המוזיקה, הארכיטקטורה, והגסטרונומיה, ומבקרים רבים נהנים "לטעום" קצת מקובה בבואם לביקור במדינה.
בתחילת שנות ה-70 הפכה פלורידה ל"ממלכת פארקי השעשועים", ונשארה כך עד עצם היום הזה. הכל החל כאשר המאייר וולט דיסני, שקנה אדמות נרחבות באזור העיר אורלנדו, פתח את פארק השעשועים הקסום "דיסני וורלד". בעקבותיו נפתחו במהלך השנים פארקים נוספים רבים וגדולים במיוחד. מאז פתיחת הפארק הראשון, תפס העכבר המפורסם ביותר בעולם, מיקי מאוס, את מקומו של התפוז כסמלה המסחרי של פלורידה, והוא אחראי כיום לחלק נכבד ביותר מהכנסותיה התיירותיות. ייחודה המורפולגי של פלורידה נמצא בעיקרו בחלקה הדרום-מרכזי של המדינה, הלא הוא אזור הביצות. המקום ידוע כאחד מריכוזי הביצות המפורסמים ביותר בעולם, ונמצאים בו בעלי חיים וצמחייה מיוחדים שהסתגלו לתנאי החיים בקרבת הביצה. הפארק הלאומי אברגליידס Everglades National Park נמצא בלב חבל הביצות, והוא מושך אליו מדי שנה תיירים רבים המעוניינים לחזות ולטייל באזור, ואולי אף לזכות להכיר (אך לא הכרה אישית מדי...) תנין אחד או שניים, אותם ניתן לראות כאן משתזפים בשמש, מחכים לארוחתם הבאה...
כ-2,900 קילומטרים של חופים מקיפים את פלורידה משלושה צדדים, יותר מבכל מדינה אחרת בארצות הברית היבשתית (לא כולל הוואי ואלסקה). על מנת להבטיח ניווט ימי מוצלח ולמנוע תאונות, הוקמו במהלך השנים מספר גדול של מגדלורים לאורך החופים, וביניהם כמה מהמגדלורים העתיקים הגבוהים ביותר בארצות הברית. כיום נותרו עומדים על תילם 30 מגדלורים, ורובם שומרו ושופצו למען הדורות הבאים. יש משהו מיוחד וקסום במגדלורים. הם מושכים אליהם מבקרים רבים. בחלקם של המגדלורים שהשתמרו בפלורידה ניתן לעלות בגרם המדרגות התלול ולראות נופים מדהימים של הים הפתוח. חלקם האחר נמצא בקרבת פארקים שונים והמבקרים הרבים יכולים להנות ולבחון אותם מקרוב. פלורידה נחלקת למספר אזורים, כאשר העיקריים שבהם הם: מיאמי והדרום, מרכז המדינה, החוף המערבי, החוף המזרחי ורצועת ה-Panhandle, "ידית המחבת" - הרצועה הצפונית שמחברת את חצי האי פלורידה ליבשת עצמה.
This article "קוקו (פלורידה)" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:קוקו (פלורידה). Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
