סיה קוליסי
סייאמטנדה קוליסי (Siyamthanda Kolisi; נולד ב-16 ביוני 1991) הוא שחקן רוגבי דרום אפריקאי, המכהן כיום כקפטן נבחרת דרום אפריקה, ושחקנה של קבוצת הרוגבי סטורמרס (Stormers). קוליסי בדרך כלל משחק כשחקן אגף [1] [2]. בשנת 2018 מונה קוליסי לקפטן הנבחרת הדרום האפריקאית, והפך לאיש השחור הראשון שממלא תפקיד זה[3] [4]. קוליסי הוביל את הנבחרת לניצחון בגמר גביע העולם ברוגבי 2019 לאחר שגברו על אנגליה[5]. בדצמבר 2019, קוליסי נבחר לרשימת 100 האפריקאים המשפיעים ביותר של המגזין "ניו אפריקן" (New African magazine's). רוגבי הוא הספורט הפופולרי השני בדרום אפריקה אחרי כדורגל. ישנם קרוב ל-10 מיליון צופי רוגבי באוכלוסייה של קרוב ל-50 מיליון איש בדרום אפריקה.
חיים האישיים[עריכה]
סייה קוליסי, או בשמו המלא סייאטמנדה קוליסי, נולד ב-16 ביוני 1991, בדרום אפריקה. אימו של קוליסי, פקאמה, הייתה בת 16 כאשר סייה נולד. אביו, פז'קלה, היה בשנת הלימודים האחרונה שלו בתיכון. אימו של קוליסי נפטרה כאשר היה בן 15, והותירה את סבתו, נולולמיל, לגדלו. קוליסי גדל בעיירה זוויד הענייה, הסמוכה לעיר פורט אליזבת', בה חווה ילדות קשה של עוני ומחסור. בגיל 12, הוא השתתף בטורניר נוער ברוגבי בעיר מוסל-ביי (Mossel Bay), בו הוא בלט במיוחד והרשים את הצופים הרבים. לאחר טורניר זה, הוצעה לו מלגה בבית הספר היסודי "גריי ג'וניור" שבעיר פורט אליזבת'. את לימודיו התיכוניים הוא העביר בתיכון "גריי" הנחשב ליוקרתי מאוד בזכות המלגה שנתנה לו, כשהוא משחק בתפקיד קבוע בקבוצת הרוגבי של התיכון. בין השנים 2007–2009 קוליסי היה חלק ממערך הנוער בקבוצת הרוגבי "הפילים של פרובינציה המזרחית" (Eastern Province Elephants), קבוצת רוגבי אזורית המשתתפת במספר תחרויות במדינה. בנוסף, הוא ייצג את נבחרת דרום אפריקה הלאומית מתחת לגיל 18 במשך שנתיים ברציפות.
קריירה[עריכה]
ההופעה הראשונה של קוליסי כשחקן מקצועי הייתה כשחקן בנבחרת "המחוז המערבי" (Western Province), במשחקים מול ה"אריות הזהובים" (Golden Lions), במהלך אליפות Vodacom Cup בשנת 2011. לאורך אותה שנה, הוא הצטרף כשחקן באופן פורמלי באליפות הCurrie Cup שם הוא השתתף ב-13 משחקים בהם הבקיע 4 שערים, הכוללים גם את הבעיטה המכרעת במשחק מול היריבים המושבעים של קבוצתו "השוורים הכחולים" (Blue Bulls) [6] [7]. בשנת 2012, הצטרף קוליסי לנבחרת רוגבי-מקצוענים של דרום אפריקה בשם "הסוערים" (Stormers) והוא מיד בלט עם 16 הופעות לאורך העונה. במחצית השנייה של אותה שנה נפצע קוליסי, דבר שהגביל אותו להופעה אחת בלבד באליפות Currie Cup 2012. קוליסי נאלץ לצפות מהצד איך נבחרתו הלאומית, "המחוז המערבי", זכתה באליפות[8]. בשנה שלאחר מכן, קוליסי חזר בעוצמה ושמר על מקומו בהרכב של קבוצתו, על אף התחרות הרבה מול החלוצים האחרים בקבוצה. באותה שנה הוא השתתף ובלט מאוד ב-13 משחקים, חשיפה זו הובילה אותו להכרה בינלאומית כשחקן רוגבי מוביל. ביוני 2013, הוא הצטרף לקבוצת הרוגבי הבינלאומית ספרינבוקס ((Springboks. בהיותו חלק ממערך השחקנים של "הספינגבוק" הוא הוגבל לשחק עם קבוצת "המחוז המערבי" לשלושה משחקים בלבד במהלך אליפות 2013 Currie Cup, וצפה מהצד כאשר הם הפסידו מול ה"כרישים" Sharks (33-19) במשחק האחרון של האליפות[7]. קוליסי נבחר לתפקיד הקפטן החדש של ה"סוערים" ב 20.2.2017 [3]. ב־28.5.2018 הוא נבחר לכהן כקפטן של הספינגבוק וכך הפך לקפטן השחור הראשון ב-126 שנות ההיסטוריה של הקבוצה. בראין הבאנה, שחקן עבר של "קופצי הקיץ" ובן להורים מגזעים שונים, בירך את מינויו של קוליסי: "זהו רגע מכונן בהיסטוריה של הרוגבי הדרום אפריקאי ובהיסטוריה של דרום אפריקה כולה"[24]. קוליסי כיום מכהן בדירקטוריון שחקני הרוגבי (My Players Rugby), ארגון השחקנים של שחקני הרוגבי המקצועיים בדרום אפריקה.
קריירה בינלאומית[עריכה]
קוליסי היה חבר בקבוצת הצעירים מתחת לגיל 20 של דרום אפריקה שהתחרתה בשנים 2010 ו-2011 בליגה הצעירים העולמית IRB. [9] ההופעה הראשונה שלו בנבחרת הדרום אפריקאית springbok (נבחרת הרוגבי הלאומית לגברים של מדינת דרום אפריקה) הייתה ב-15.6.2013 [10] במשחק נגד סקוטלנד באצטדיון בעיר נאלספריוט (Nelspuit or Mbombela) חלקה הצפוני של דרום אפריקה. הוא החליף את השחקן בוטה ארנו, שנפצע בדקה החמישית של המשחק. לאחר המשחק הוא זכה בתואר איש המשחק (man of the match) לאחר שהוביל את קבוצתו לניצחון (30-17) [11]. קוליסי השתתף ב-9 משחקים נוספים בנבחרת בשנת 2013, עד שהוא ביסס את עצמו כחבר קבוע בנבחרת הבינלאומית [12]. קוליסי שיחק בנוסף בשני משחקים באליפות הרוגבי העולמית לשנת 2015 כשחקן בנבחרת דרום אפריקה, מול נבחרות יפן וסמואה [13]. קוליסי כיהן כקפטן של נבחרת דרום אפריקה באליפות הרוגבי העולמית בשנת 2019 שהתקיימה ביוקואמה יפן, בה הם נצחו את אנגליה (32-12) בגמר וזכו בגביע Webb Ellis Cup [14]. ניצחון זה הוא השלישי של דרום אפריקה באליפות הרוגבי העולמית, בדומה לנבחרת ניו זילנד. קוליסי הוא הקפטן השחור הראשון שהוביל את נבחרת דרום אפריקה לניצחון באליפות הרוגבי העולמית [15] [16].
גזענות ברוגבי בדרום אפריקה[עריכה]
חוקי האפרטהייד שהיו למדיניות הרשמית בדרום אפריקה כלפי שחורים, מנעו את השתתפותם של ספורטאים שאינם לבנים. במשחקי הרוגבי במדינה, זאת משום שלפי עקרונות האפרטהייד יש איסור מוחלט על ספורט רב- גזעי. האיסור בדרום אפריקה לא היה תקף רק לקבוצות מקומיות, אלא קבוצות ספורט מכל רחבי העולם שבהם שיחקו אנשים מגזעים שונים לא הורשו לשחק בגבולות דרום אפריקה ואף נתקלו קשיים בכניסה למדינה. בספר "Beyond The Tryline", הכותב מסביר שהאוכלוסייה הלבנה בדרום אפריקה בשנות האפרטהייד האמינה כי הרוגבי הוא ספורט המיועד ללבנים, לעומת כדורגל המיועד לשחורים. משפטים כמו "דרום אפריקאים שחורים לא התעניינו במשחק או לא היו מתאימים לשחק, לא מבחינת מבנה גוף, נפש ומנטליות" [17]. היו נפוצים. בעקבות מדיניות ההפרדה הגזעית, היחסים בין דרום אפריקה לאיגוד הרוגבי הבינלאומי בשנים 1948–1994 התדרדרו, אך לכל אורך השנים נשארה דרום אפריקה עדיין חברה בארגון. במהלך שנות ה-60 בהם רוב מדינות אפריקה יצאו לעצמאות, השיח והביקורת העולמית על התנהלותה הגזענית של דרום אפריקה בתחומי הספורט גבר. כאשר דרום אפריקה, בשנת 1961, החליטה להיפרד מחבר העמים הבריטי הייתה לכך השפעה גדולה מאוד על הקשרים עם קבוצות רוגבי ממדינות אחרות. משמעות ההיפרדות מחבר העמים הבריטי, היה ניתוק קשרי הספורט עם מדינות בעלות קבוצות רוגבי איתם יכולה נבחרת דרום אפריקה להתחרות. ארגון ה-HART, (Halt All Racist) Tours היה ארגון מניו זילנד שפעל כנגד המדיניות הדרום אפריקאית הגזענית בספורט. הארגון, הוביל את המאבק לביטול סיור של נבחרת הרוגבי של ניו זילנד (All Blacks) בדרום אפריקה בשנת 1973. ב-1980 התמזג ארגון ה-HART עם המועצה הלאומית לאנטי-אפרטהייד, והפכו ל- NZAAM (New Zealand Anti-Apartheid Movement). כך הפך הארגון לאחד מהארגונים המשמעותיים ביותר במאבק להחרמת נבחרת הרוגבי של דרום אפריקה באותה התקופה ממשחקי חוץ, פנים וסיורים שונים. נקודת המפנה הייתה ב-2 בפברואר 1990 כאשר נשיא דרום אפריקה, פרדריק וילם דה קלרק, נשא את אחד הנאומים החשובים ביותר בפרלמנט הדרום אפריקאי. בנאום זה, הוא ביטל באופן רשמי את האפרטהייד, את האיסור על קיום הקונגרס הלאומי אפריקני (ANC) וארגונים שחורים נוספים. כלומר, בנאומו דה קלרק הפך את דרום אפריקה ממדינה עם שלטון אפרטהייד רשמי לשלטון דמוקרטי שווה. למעשה, מרגע ביטול מדיניות ההפרדה דרום אפריקאים שחורים הורשו להשתתף בקבוצות רוגבי. בשנת 1992 הוקם "איחוד הרוגבי הדרום אפריקאי" (SARFU), אחת ממשימותיו היה לפתח את משחק הרוגבי באזורים נחלשים של המדינה, במיוחד אלה בעלי ריכוז גבוה של שחורים.
נבחרת הרוגבי הלאומית של דרום אפריקה[עריכה]
נבחרת הרוגבי הלאומית לגברים של מדינת דרום אפריקה (South Africa Rugby) הידועה גם בכינוי הספרינגבוקס (Springboks), נמצאת תחת החסות של האיחוד הרוגבי הדרום אפריקאי (South African Rugby Union). כינוי הספרינגבוקס ניתן לה על שם הדלגן (ספרינגבוק), מין של אנטילופה אפריקאית מתת- משפחת הצבאיים המשמשת גם בתור החיה הלאומית של דרום אפריקה. הנבחרת משחקת במדים בצבעים של ירוק וזהב על החולצה ומכנסיים בצבע לבן [18][19]. משחק הבכורה הבינלאומי של הקבוצה נערך ב-30 ביולי 1891 באירופה, מול נבחרת האריות של בריטניה ואירלנד המאוחדת. איחוד הרוגבי של דרום אפריקה הוא חלק מהאיגוד הרוגבי העולמי. תחילה, זו הייתה מועצת הרוגבי הדרום אפריקאי אשר נכללה בתוך הגוף המנהלי של איחוד הרוגבי הלבן של דרום אפריקה בין השנים 1889 עד ל-1992. גוף זה טופל באופן נפרד תחת האפרטהייד של דרום אפריקה עד לשנות ה-90 המוקדמות והיה משויך רק לתושבים הלבנים של דרום אפריקה. ב-23 במרץ 1992 אוחדו איחוד הרוגבי הדרום אפריקאי הלא-גזעי ומועצת הרוגבי הדרום אפריקאית כדי להקים את האיחוד לכדורגל הרוגבי הדרום אפריקאי. הגוף המאוחד שינה את שמו בשנת 2005 לאיחוד הרוגבי הדרום אפריקאי כפי שהוא ידוע לנו היום. עם כניסתה של דרום אפריקה למשחקי גביע העולם ברוגבי היא סייעה ביצירת תחרות עולמית לשאר הנבחרות בתחום ובנוסף חיזקה את תרבות הספורט בתוך המדינה. בגמר בגביעי העולם בשנים 1987 ו-1991 הספרינגבוקס לא התמודדו במשחקים עקב החרם הספורטיבי הבינלאומי כנגד האפרטהייד בדרום אפריקה. הנבחרת עשתה את הופעת הבכורה שלה בגביע העולם בשנת 1995, כאשר דרום אפריקה הדמוקרטית אירחה את הטורניר. הספרינגבוקס הביסו בתוספת הזמן בגמר את הנבחרת הניו זילנדית All Blacks בתוצאה של 12-15[20]. ניצחון הזכור עד היום בתור אחד הרגעים הגדולים בתולדות הספורט של דרום אפריקה, ורגע מכונן בתהליך בניית האומה שלאחר שלטון האפרטהייד [21]. כעבור 12 שנה דרום אפריקה קיבלה שוב את התואר כאשר ניצחה את אנגליה 15–6 בגמר בשנת 2007. לאחר טורניר גביע העולם בשנת 2007 קודמו הספרינגבוקס למקום הראשון בדירוג העולמי של הדירוג הרוגבי העולמי (IRB World Rankings), מקום בו החזיקו עד יולי של אותה השנה, עד זכייתה של נבחרת ניו זילנד. הם זכו בתואר נבחרת העולם בשנת 2008 בטקס פרסי הספורט העולמי של לאורוס (Laureus World Sports Awards), תואר ניתן ליחידים ולקבוצות מכל העולם בזכות הישגי הספורט שלהם לאותה שנה. בשנת 2019 דרום אפריקה זכתה שוב בגביע העולם ברוגבי בפעם השלישית, כשהביסה את אנגליה 32–12 בגמר. בכך, הפכה הנבחרת לקבוצה המצליחה ביותר בגביעי העולם ברוגבי, אשר זכתה בשלושה מתוך שבעה גביעי עולם בהם התמודדה. הספרינגבוקס מתמודדים גם באליפות הרוגבי השנתית (לשעבר שלוש האומות), יחד עם ארגנטינה, אוסטרליה וניו זילנד. הם זכו בטורניר זה ארבע פעמים מתוך עשרים וארבעה מפגשים.
אליפות העולם ברוגבי 2019[עריכה]
אליפות העולם ברוגבי מתרחשת אחת לארבע שנים, החל משנת 1987. הסבב התשיעי לטורניר התקיים בשנת 2019 ביפן, בו זכתה נבחרת דרום אפריקה בהובלתו של קולסי. טרם משחקי האליפות סומנה נבחרת ניו זילנד כפייבוריטית לזכייה שכן היא ניצחה בשתי האליפויות הקודמות- 2011 בניו זילנד ו-2015 באנגליה. הדרך לניצחון של דרום אפריקה בגמר גביע העולם החלה בהפסד לניו זילנד 2 13-23 במשחק הפתיחה. במשחקי ההמשך ניצחה נבחרת דרום אפריקה את נמיביה (3-57), קנדה (7-66) ואיטליה (3-49). במשחק רבע הגמר הם שחקו כנגד יפן, המארחת, וניצחו 3–26. במשחק בחצי הגמר שיחקו כנגד וולש Wales ונצחו 16–19 וכך העפילו לשלב הגמר. משחק הגמר של אליפות העולם ברוגבי 2019 שבין נבחרת דרום אפריקה לנבחרת אנגליה נערך ב-2 בנובמבר 2019 באצטדיון הבין לאומי Yokohama שבעיר Yokohama. שופט המשחק היה ג'רמה גרקס Jérôme Garcès מצרפת. שתי הקבוצות התחרו זו בזו גם בגמר אליפות העולם בשנת 2007, בו ניצחה גם כן נבחרת דרום אפריקה. להבדיל מהפעם הקודמת, במשחק הזה הימרו הפרשנים כי אנגליה תהיה זו שתנצח. נבחרת אנגליה שיחקו במדים לבנים תחת הובלתו של הקפטן אוון פרל ונבחרת דרום אפריקה שיחקו במדים ירוקים תחת הובלתו של הקפטן סייה קוליסי. במהלך המחצית הראשונה הנקודות היחידות שקיבלו שתי הקבוצות היו מפנדלים ובסיומה הובילה נבחרת דרום אפריקה 6–12 על נבחרת אנגליה. בתחילת המחצית השנייה, שני פנדלים נוספים הגדילו את הפער לטובת דרום אפריקה 12–18. בהמשך המחצית, כבשה פעמיים נבחרת דרום אפריקה את הטריי זון וכך נקבעה התוצאה הסופית 12–32 שהוביל לניצחונה של נבחרת דרום אפריקה על נבחרת אנגליה. עם הניצחון השוותה נבחרת דרום אפריקה את מספר הניצחונות שלה באליפות העולם ברוגבי לנבחרת ניו זילנד – שתיהן זכו שלוש פעמים. בנוסף, נבחרת דרום אפריקה הפכה לנבחרת היחידה שנצחה בגמר בכל פעם שהגיע אליו וכמו כן היא הנבחרת הראשונה שזוכה באליפות למרות הפסד במשחק בשלב הבתים. בסיום המשחק הניף הקפטן סייה קוליסי את גביע הניצחון והפך לאדם השחור הראשון שהוביל את נבחרת דרום אפריקה לניצחון בגמר גביע העולם ברוגבי ב-128 השנים שהנבחרת קיימת [22]. קוליסי שיחק כשהוא לובש את חולצה מספר 6, אותו מספר מיתולוגי שלבש נלסון מנדלה בשנת 1995 כשחגג עם הקפטן פרנסואה פינאר בניצחון גמר גביע העולם הראשון של נבחרת דרום אפריקה [23]. מיד בסיום המשחק התראיין קוליסי, נאומו ריגש אנשים רבים ברחבי העולם בכלל ובדרום אפריקה בפרט. "אני אסיר תודה על כל מה שהקבוצה עברה. אתה יודע אנחנו מתמודדים עם הרבה אתגרים אבל האנשים של דרום אפריקה עומדים מאחורינו. אנחנו כל כך אסירי תודה לאנשים דרום אפריקה. יש לנו כל כך הרבה בעיות במדינה אבל קבוצה כזו... אנחנו באים מרקעים שונים, מגזעים שונים, אבל הגענו יחד עם מטרה אחת שרצינו להשיג. אני באמת מקווה שהראנו לאנשים בדרום אפריקה שאנחנו יכולים להצליח יחד אם אנחנו רוצים להשיג משהו...מאז שאני חי אני לא זוכר את דרום אפריקה ככה. עם כל האתגרים שיש לנו, המאמן אמר לנו שאנחנו כבר לא משחקים יותר עבורנו, אלא אנחנו משחקים עבור המדינה והאנשים הרחק בבית שצופים בנו, וזה מה שניסינו לעשות היום. אנחנו באמת מעריכים את כל התמיכה. האנשים בעיירות, בחוות, ההומלסים והאנשים שבאזורים הנידחים כל האנשים בכל האזורים. תודה לכולכם, אנחנו מעריכים את התמיכה. אנחנו אוהבים אותך דרום אפריקה, ואנחנו יכולים להשיג הכול עם נעבוד ביחד כאחד"[14]. בראיון של מאמן נבחרת דרום אפריקה, ראסי ארסמוס, לאחר משחק הגמר הוא סיפר על קוליסי "אבל זה קשה כאשר יש לך ימים שבהם אין לך מה לאכול, או כשאין לך איך להגיע לבית ספר, או כשאין לך נעליים לנעול. הייתה תקופה שבה לסייה לא היה מה לאכול, וכן, זה הקפטן שלנו, והוא זה שהוביל את דרום אפריקה לזכייה. זה מי שהוא" [25].
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים[עריכה]
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים[עריכה]
1. "SA Rugby Player Profile – Siya Kolisi", (4.6.2016) South African Rugby Union, Retrieved January 19, 2020. 2. "Siya Kolisi itsrugby.co.uk Player Statistics". (10.12.2013 (itsrugby.co.uk, Retrieved December 19, 2019. 3. Jones, Chris "South Africa v England: Siya Kolisi - the Springboks captain uniting a country" (9 June 2018), BBC Sport/BBC Radio 5 live. Retrieved January 19, 2020. 4. "Rugby World Cup final: Siya Kolisi, South Africa's first black captain & legacy of 1995. (30.10.2019) via www.bbc.co.uk. Retrieved January 19, 2020. 5. Shine, Ossian A Rainbow Nation turns golden as Siya Kolisi lifts the World Cup" (2.11.2019) Brisbane Times. Retrieved January 19, 2020. 6. "Siya Kolisi WP Rugby Player Profile" (10.12.2013), WP Rugby. Retrieved January 19, 2020. 7. "Siya Kolisi itsrugby.co.uk Player Statistics" (10.12.2013) itsrugby.co.uk. Retrieved January 19, 2020. 8. "WP's Kolisi out for the season" (26.8.2012), Sport 24. Retrieved January 19, 2020. 9. "Siya Kolisi IRB JWC Player Profile" (12.12.2013), Archived from the original IRB, Retrieved January 19, 2020. 10. "List of South Africa national rugby union players" (21.7.2019), Wikipedia, 21 July 2019, Retrieved January 19, 2020. 11. "SA Rugby Match Centre – South Africa 30-17 Scotland" (15.6.2013) South African Rugby Union. Retrieved January 19, 2020. 12. "SA Rugby Player Profile – Siya Kolisi" (4.6.2016) South African Rugby Union. Retrieved January 19, 2020. 13. "Rugby Union - ESPN Scrum - Statsguru - Player analysis - Siya Kolisi - Test matches" (22.9.2019) ESPN scrum. Retrieved January 19, 2020. 14. "South Africa captain Siya Kolisi: 'we can achieve anything if we work together' – video". (2.11.2019) The Guardian. ISSN 0261-3077. Retrieved January 19, 2020. 15. Shine, Ossian "A Rainbow Nation turns golden as Siya Kolisi lifts the World Cup" (2.11.2019) Brisbane Times. Retrieved January 19, 2020. 16. ye, J. "Siya Kolisi, the Springboks' first black captain, gets his chance at history" (2.11.2019) The Japan Times Online. ISSN 0447-5763. Retrieved January 19, 2020. 17. Grundlingh, A. M., Odendaal, A., & Spies, S. B (1995) Beyond the tryline: Rugby and South African society. Ohio: University Press. Pp.25. 18. Evans, M. (2014). Broadcasting the end of apartheid: Live television and the birth of the new South Africa. Bloomsbury Publishing. Pp 206 19. Booth, D. (1996). Mandela and Amabokoboko: The Political and Linguistic Nationalization of South Africa? The Journal of Modern African Studies, 34 (3), 459-477. 20. Richards, T. L. (1999). Dancing on our bones: New Zealand, South Africa, rugby and racism. Bridget Williams Books. 21. Grundlingh, A. (1998). From redemption to recidivism? Rugby and change in South Africa during the 1995 Rugby World Cup and its aftermath. Sporting Traditions, 14 (2), 67-86. 22. Booth, D. (1995). United sport: an alternative hegemony in South Africa? The International Journal of the History of Sport, 12 (3), 105-124. 23. Penrose, B. (2019). The ethics of selection quotas in South African sport. South African Journal of Philosophy, 38(3), 227-244. 24. Jones, Chris (9 June 2018). "South Africa v England: Siya Kolisi - the Springboks captain uniting a country". BBC Sport/BBC Radio 5 live. Retrieved January 19, 2020. 25. "הגיבור החדש של דרום אפריקה: נאום הניצחון וסיפור חייו של הקפטן ריגשו את העולם" (3.11.2019) אתר וואלה. נשלף ב-5.2.2020.
This article "סיה קוליסי" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:סיה קוליסי. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
