האיזון בין חופש הביטוי לזכות לפרטיות
זכויות האדם מחייבות את השלטון לנקוט מחד גיסא בפעולות אקטיביות על מנת להגן ולאפשר לציבור האזרחים לנצל וליהנות מזכויותיהם, ומאידך גיסא להימנע מלנקוט כל פעולה שתגביל את הציבור מלהנות מזכויות אלה. אבל מה הוא הדין כאשר שתי זכויות מתנגשות זו בזו?
מאז פרשת ״קול העם״ הולכת וגוברת ההכרה בישראל בחשיבותו של חופש ביטוי. בתי המשפט חזרו והדגישו, בפסק הדין קול העם של השופט אגרנט, ובפסק הדין של השופט שמגר בפרשת חברת החשמל, כי חופש הביטוי הוא ״ציפור נפשה של הדמוקרטיה״, כי יש לו ״מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם״ וכי הוא ״זכות על״ ״עילאית״. מצד שני של המתרס, המשפט הישראלי מכיר בהגנה על הזכות לפרטיות, שזכתה למעמד של זכות יסוד המנויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בסעיף 7. מעמדה של הזכות לפרטיות בא לידי ביטוי גם בפסיקת בית המשפט העליון כ״אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי והיא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני עצמו״. ביטוי נוסף הוא בחוק הגנת הפרטיות שנחקק ב – 1981 בראשות נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן אשר שם נקבע האיזון בין הזכות לפרטיות לבין זכויות אחרות.
ניתן לראות כי שתי הזכויות הן חלק מרכזי באופיו של המשפט הדמוקרטי, וכל פגיעה בהן יכולה לערער את מהותו. עם זאת, המציאות היום יומית אנו נתקלים במספר רב של ״התנגשויות״ בין זכויות חוקתיות – מכאן ניתן לומר כי הזכות לפרטיות היא זכות יחסית, וגם חופש הביטוי איננה זכות מוחלטת, יש לאזנם מול זכויות מקבילות ואינטרסים נוספים.
האיזון בין הזכויות: הזכויות החוקתיות מטרתם לשקף אידיאלים, שהשאיפה היא להגשימם בצורה מירבת. כמו שניתן לראות טבעם של בני האדם והחברה האנושית הוא כי אידיאלים מתנגשים זה בזה. חופש הביטוי והזכות לפרטיות הינם זכויות בעלות פוטנציאל התנגשות גבוהה וכך גם ניתן לראות משלל פסקי הדין בנושא. מהו הדין כאשר שתי זכויות חוקתיות אלו ״מתנגשות זו בזו״? חופש הביטוי והזכות לפרטיות אלו הן זכויות המעוצבות כעקרונות, ומכאן, התנגשות ביניהם אינה התנגשות מופשטת. נק׳ המוצא הינה כי בדרך כלל אין בהתנגשות כשלעצמה כדי לגרום לכך שאחת הזכויות החוקתיות תבוטל או תצומצם. מודל ההתנגשות לפתרונן של התנגשויות בין זכויות חוקתיות המעוצבות כעקרונות מכיר במצב דברים שבו שיטת המשפט והחוקה מכירות בזכויות חוקתיות נוגדות בלא שניגוד זה נפתר ברמה החוקתית, כלומר מביא לשינוי בהיקפן של הזכויות החוקתיות. לעיתים הזכות היא ״חיובית״, כלומר דרישה להגן על הזכות, ולעיתים הזכות היא שלילית, כלומר, אחד הצדדים דורשים להימנע מפגיעה בזכותם. כאשר המדינה תפעל היא עשויה להגן על זכות חוקתית אחת ולפגוע בזכות חוקתית שנייה. כדי לפתור התנגשות זו נקבעו דיני המידתיות שבפסקת ההגבלה, שהיא מעוגנת בחוקה עצמה. כדי לאזן בין הזכויות, יש לעשות שימוש בפסקת ההגבלה, אשר בה יש כלל חוקתי נגזר הקובע את ההסדר המידתי בהתנגשות בין הזכויות. כאשר הפגיעה בזכות החוקתית היא מידתית, הזכות החוקתית נגרעת מהיקפה – הכלל החוקתי שנוצר בעקבות הפעלת המידתיות מצמצם את היקפה הרחב של הזכות החוקתית.
מבחן המידתיות במובן הצר מבחן המידתיות במובן הצר בוחן את קיומו של ״מתאם ראוי בין התועלת שהמדיניות מביאה לבין הנזק שהיא גורמת. השאלה הניצבת במוקד איננה איזו זכות חזקה יותר מהשנייה, חופש הביטוי או הזכות לפרטיות, אלא האם משקל התועלת שתצמח ממניעת פרסום פוגע בזכות לפרטיות עולה על משקל הנזק שיגרם לחופש הביטוי בעקבות המניעה. בקביעה זו יש להתייחס שתי אמות מידה: א. חשיבותה של הזכות ב. הסתברות הפגיעה או ההגשמה של הזכות ועוצמת הפגיעה או ההגשמה. לעניין החלק הראשון, חשיבותה של הזכות, נפסק בעבר כי על אף שהן זכויות חוקתיות, המטרות החברתיות שלהן אינן זהות. חשיבותה של זכות חוקתית והחשיבות של מניעת הפגיעה בה נקבעות על פי תפיסותיה הבסיסיות של החברה. הן מושפעות מההיסטוריה התרבותית ומהאופי של כל חברה וחברה. הבחנה נוספת קיימת בין ליבת הזכות לשוליה. לא ראי ההגנה על ליבת הזכות כראי ההגנה על שוליה. אמת המידה היסודית לקביעת מידת ההגנה על ביטוי מסוים היא חשיבותו החברתית של הביטוי, ובייחוד חשיבותו בהגשמת המטרות העומדות בבסיס חופש הביטוי. לעניין החלק השני, הסתברות הפגיעה במימוש הזכות ועוצמת הפגיעה, משפיעות אף הן על משקלן היחסי של הזכויות על כפות המאזניים החוקתיות. לא הרי פגיעה שההסתברות להתרחשותה גבוהה לפגיעה שההסתברות להתרחשותה מזערית, לא הרי פגיעה בזכות אחת יחידה כפגיעה בזכויות רבות, לא הרי פגיעה קשה כפגיעה קלה, לא הרי פגיעה בזכות ביחסים שבין פרט לפרט, כפגיעה בזכות ביחסים שבין הפרט לשלטון.
האיזון בין חופש הביטוי לזכות לפרטיות מתחיל בהתאמת הזכות הנדונה לרציונליזם העומדים בבסיסה. תיבחן תחילה מידת התרומה של הביטוי לשיח הציבורי, אל מול עוצמת הפגיעה בזכות לפרטיות. כמו שמוזכר מעלה, צמצום היקפן של הזכויות יכול להתבטא שפגיעה אשר הינה מידתית, לדוגמא, לביטוי אשר מידת תרומתו לשיח הציבורי היא רבה, תהיה עדיפות על פני פגיעה בינונית בזכות לפרטיות על כפות המאזניים החוקתיות. לעומת זאת, לפגיעה בליבת הפרטיות תיהנה השלכות אחרות וכן יוכלו לצמצם את הזכות לחופש הביטוי. האיזון הראוי לפי ע׳׳א 8954/11 פלוני נ׳ פלוני הוא העדפה פגיעה בשולי הזכות לפרטיות מאשר פגיעה בליבת חופש הביטוי והעדפת פגיעה בשולי חופש הביטוי מאשר בפגיעה בליבת הזכות לפרטיות. פגיעה בליבת הפרטיות תזכה להגנה.
איזון אופקי האיזון נקרא איזון ״אופקי״ (פנימי) בין שתי זכויות שוות מעמד – נוסחת האיזון בוחנת את מידת הוויתור ההדדי של כל אחת מהזכויות, ההנחה היא כי אין אפשרות לתת הגנה מלאה ושלמה לכל אחת מהזכויות, לפיכך היקף הגנה על זכות אחת ייסוג מפני קיומה של זכות אחרת. על פי השופט ברק, איזון זה נערך בין זכות האדם המדוברת, במקרה דנן חופש הביטוי לבין זכויות האדם האחרות, במקרה שלנו, הזכות לפרטיות. באיזון האופקי אנו מנסים להגיע לעמק השווה, לדוגמא: בבג׳׳ץ 2481/93 דיין נ׳ ניצב וילק, מפקד מחוז ירושלים, פ׳׳ד מח (פורסם בנבו) האיזון בין חופש הביטוי לזכות לפרטיות הוא אופקי ונקבעות בו הגבלות של זמן מקום ואופן על מנת לתת לכל זכות למצוא את עיקריה.
ראו גם:
חופש הביטוי
הזכות לפרטיות
זכויות האדם
בג׳׳ץ קול העם
לקריאה נוספת : אהרון, ברק, ״המסורת של החופש״, משפטים״, כרך כז, (תשנ׳׳ו – תשנ׳׳ז). אהרון ברק. ״כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה״, כרך א׳, (2014) אהרון ברק, מידתיות במשפט, (2010) ׳, סגל, ״הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת״, עיוני משפט כרך ט׳ (תשמ׳׳ג – תשמ׳׳ד) 175
קישורים חיצוניים: חופש הביטוי – האגודה לזכויות האזרח בישראל חופש הביטוי – מתוך אנציקלופדית ynet איזון אופקי ואנכי – גלובס התנגשות בין זכויות: אפיון מחדש של איזון אנכי ואופקי
על איזון אנכי ומידתיות
זכויות אדם מוגנות – ההיקף והגנות
This article "האיזון בין חופש הביטוי לזכות לפרטיות" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:האיזון בין חופש הביטוי לזכות לפרטיות. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
