איחוד12
רוֹבֵּר שוּמָאן (Robert Schuman ; 29 ביוני 1886 – 4 בספטמבר 1963) היה מדינאי צרפתי בולט, יליד לוקסמבורג, אשר נחשב לאחד מן האבות המייסדים של האיחוד האירופי. שומאן הזדהה אידיאולוגית עם תנועת הדמוקרטים הנוצריים אשר צברה באירופה פופולריות במהלך המאה ה19 ודגלה בשילוב רעיונות דמוקרטיים ביחד עם ערכים נוצריים. במהלך הקריירה הפוליטית שלו בצרפת כיהן כשר האוצר, שר החוץ, שר המשפטים וכראש ממשלת צרפת. בהמשך, כשהחלה להתהוות הקהילה האירופית, החליט לעזוב את הפוליטיקה הצרפתית ולהשתלב בפוליטיקה העל-לאומית. לאחר מעבר זה, שומאן נבחר לכהן כנשיא התנועה האירופית ובהמשך אף מונה לנשיא הראשון של האספה הפרלמנטרית האירופית (בגלגולה הנוכחי: פרלמנט האיחוד האירופי).
ראשית חייו ואודות השכלתו[עריכה]
רובר שומאן נולד ב29 ביוני בשנת 1886 ברובע קלוזן שבעיר הבירה של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג. אמו הייתה ילידת לוקסמבורג ודברה לוקסמבורגית כשפת אם. אביו היה יליד אזור לורן, אזור אשר סופח לגרמניה ב1872 לאחר תבוסת צרפת במלחמת צרפת-פרוסיה. אביו נאלץ לוותר על אזרחותו הצרפתית לטובת אזרחות גרמנית בשביל שיוכל לשמור על אדמות המשפחה ונכסיה. כמו כן, תושבי לוקסמבורג דברו צרפתית ואמו הקפידה על דיבור לוקסמבורגית. כתוצאה מכך שגדל בסביבה זו, כבר בתור ילד ידע שומאן לדבר שלוש שפות שונות: לוקסמבורגית, גרמנית וצרפתית. הוריו היו נוצרים הדוקים ובבית ספרו שיעורי דת היו חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים. כאשר היה נער בן 14 (בשנת 1900) אביו נהרג בתאונת דרכים. כתוצאה מכך, הפך הקשר בינו לבין אימו לקשר הדוק, עד אשר גם היא נפטרה בשנת 1911, בזמן לימודיו לתואר במשפטים[1][2].
שומאן סבל ממבטא נבדל כאשר דיבר צרפתית, ככל הנראה, מכיוון שבצעירותו השפה הצרפתית לא הייתה השפה המדוברת בביתו. בהמשך, כאשר החל להשתלב בפוליטיקה הצרפתית, מבטא זה היווה עבורו מכשול מכיוון שיריביו הפוליטיים השתמשו בו כהצדקה להבעת פקפוק בנאמנותו לצרפת[1].
את השכלתו האקדמאית רכש באוניברסיטת בון שבגרמניה - שם למד משפטים. ב1910 סיים את לימודי הדוקטורט שלו במשפט אזרחי, וב1912 סיים את הכשרתו כעורך דין. לאחר סיום ההכשרה פתח את משרדו בעיר מץ – בירתו הכלכלית של אזור לורן[1].
לאורך כל חייו חש שומאן קשר הדוק לעיקרי האמונה הקתולית, ובמהלך לימודיו לקח חלק באגודות סטודנטיות קתוליות. כאשר עבר לעיר מץ, שומאן הצטרף לאגודה הקתולית של אזור לורן והיה פעיל מאוד בחיי הדת המקומיים[1].
בתקופת מלחמת העולם הראשונה (1914-1918), עקב אי כשירותו לשירות קרבי בצבא הגרמני, שירת שומאן את הממשל הגרמני בתפקיד מנהלי[1][2].
הקריירה הפוליטית שלו[עריכה]
ב1919, בעקבות חזרת שטחי אלזס ולורן לצרפת בתום מלחמת העולם השנייה, התפקד שומאן למפלגה נוצרית דמוקרטית בשם "האיחוד הרפובליקאי של אזור לורן". חברי מפלגה זו, ושומאן ביניהם, נבחרו לאספה הלאומית הצרפתית. בהמשך, לאור השכלתו כעורך דין, מונה לנציג מחוז מוזל במועצה המייעצת להרמוניזציה המשפטית של מערכות החקיקה באלזס ולורן[2][1].
ב1928 מונה ל"דווח" ("Rapporteur") של נציבות אלזס-לורן - תפקיד אשר אחראי לדווח על תוכן הפגישות של הנציבות. בהמשך אף נבחר לכהן כנשיאה של אותה נציבות. לאור הפופולריות הרבה שצבר באזור אלזס-לורן, שומאן נבחר מספר פעמים נוספות לכהן כנציג באספה הלאומית הצרפתית. כבר ב1928 ניתן היה להבחין בתמיכתו ברעיון איחוד מדינות יבשת אירופה כאשר במצע הבחירות שלו קרא ל"שיתוף פעולה בין-לאומי חופשי מן המכשולים שבאמצעותם יצרנו חשדנות ואנוכיות לאומית". תמיכתו ברעיון האיחוד הלכה והתחזקה לאורך שנות ה40 וה50 של המאה ה20. ובשנת 1950 נשא את "הצהרת שומאן" המפורסמת בנוגע לצורך באיחודה של היבשת האירופית[1].
ב1946 מונה שומאן לתפקיד שר האוצר של צרפת. ובנובמבר 1947 – יולי 1948 כיהן שומאן כראש ממשלת צרפת. בנוסף, בספטמבר של אותה שנה אייש שוב את תפקיד ראש הממשלה לתקופה נוספת של 9 ימים בלבד. ב1948-1952 כיהן שומאן כשר החוץ של צרפת. במהלך השנים הללו היווה שומאן דמות מפתח בניהול משא ומתן בנוגע לכמה אמנות משמעותיות שנחתמו לאחר אירועי מלחמת העולם השנייה. גופים חשובים שהוקמו בעקבות האמנות הללו: האמנה הצפון אטלנטית (NATO), מועצת אירופה (The Council of Europe) וקהילת הפחם והפלדה האירופית (ECSC)[2][1].
בשנת 1955 כיהן כשר המשפטים של צרפת – תפקידו האחרון בפוליטיקה הצרפתית. לאחר סיום תפקידו כשר המשפטים החליט שומאן לעבור לזירה הפוליטית העל-לאומית באירופה ובין השנים 1955-1961 אייש שומאן את תפקיד נשיא התנועה האירופית. כמו כן, בין השנים 1958-1960 כיהן שומאן גם כנשיא הראשון של הפרלמנט האירופי, תפקיד זה העניק לו בסוף כהונתו את הכינוי "אבי אירופה"[2].
בשנת 1962 פרש שומאן מהחיים הפוליטיים[2][1].
מעצרו על ידי הגסטפו ובריחתו[עריכה]
בספטמבר 1940 חזר שומאן לעירו מץ לאחר סיום כהונתו בממשלה. אחת הסיבות המרכזיות לחזרתו הייתה לצורך השמדת מסמכים שמעידים על התכתבויות עם פוליטקאים אירופים במהלך שנות ה30. שומאן רצה למנוע את הגעת מסמכים אלו לידי הנאצים. כשהגיע לעיר הוא נעצר על ידי הגסטפו הגרמני והוחזק בבידוד מלא בעירו עד אפריל 1941[2]. בתקופה זו, שומאן נחקר גם על יחסיו עם קונראד אדנאואר (פוליטקאי גרמני אשר התנגד לנאציזם). את היחסים הללו הוא הכחיש בנחרצות. במהלך תקופת המעצר הנאצים ניסו לשכנע את שומאן לתמוך בתוכניתם לאיחודם מחדש של אזורי אלזס ולורן עם הרייך הגרמני, אך הוא סירב לבקשה זו באופן מתמשך. בעקבות סירובו העקבי, נשקלה האפשרות לשלוח אותו למחנה מעצר, אך אפשרות זו לא יצאה אל הפועל. בהמשך הועבר שומאן למעצר בית בשטח גרמניה. ובאוגוסט 1942 ברח ממעצר הבית לעיר ליון שבצרפת, ושם נע בין 12 מקומות מחסה שונים[3][1].
התכנית של שומאן לאיחוד יבשת אירופה[עריכה]
בעת כהונתו כשר החוץ של צרפת, ב9 למאי 1950, נשא שומאן נאום שזכה לכינוי "הצהרת שומאן". בהצהרה זו שומאן הציג את התכנית אשר עליה חשב בשיתוף פעולה עם ז'אן מונה[4]. "תכנית שומאן" שאפה להקמת קהילה משותפת בין צרפת לגרמניה (קהילה שתהיה פתוחה גם להצטרפות של מדינות נוספות אשר יסכימו לתנאי האמנה) שתנהל את חומרי הפחם והפלדה הלאומיים. המטרה העיקרית שעליה דיבר שומאן בהצהרה זו היא מניעת מלחמות עתידיות ביבשת אירופה. פחם ופלדה הם חומרים משמעותיים בייצור כלי מלחמה, וכאשר הם נמצאים תחת פיקוח משותף – התחמשות עבור מלחמה הופכת לכמעט בלתי אפשרית. שומאן הדגיש את חשיבות הצורך שקהילה זו תוקם על ידי צרפת וגרמניה, וזאת לאור גודלן המשמעותי ביבשת והיריבות ההיסטורית ביניהן[5][3][1].
התוכנית ששומאן הציע בהצהרה נגדה את דעת הקהל שרווחה בצרפת באותה תקופה (תמיכה בהשפלת גרמניה ובניצול משאביה), מכיוון שהיא שאפה לתקן את יחסי צרפת-גרמניה ולהתייחס לגרמניה כשווה לצרפת, על אף מעמדה הנמוך בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. בעקבות ניגודיות זו, החליט שומאן לשמור על כוונותיו בסודיות עד יום ההצהרה. ולמעשה, בשבוע שקדם ל9 במאי, רק 9 אנשים נוספים היו מודעים לתוכנית ששומאן עומד להציג בממשלה[1].
"קהילת הפחם והפלדה האירופית" (ECSC) שהוקמה בעקבות נאום זה הייתה הגוף המוסדי האירופי הראשון מבין גופים נוספים שהוקמו בהמשך וכיום מאוחדים תחת "האיחוד האירופי". לכן, שומאן נחשב לאחד מן האבות המייסדים של האיחוד האירופי[5].
כיום, התאריך שבו נשא שומאן את ההצהרה מהווה מדי שנה תאריך קבוע לציון "יום אירופה" – ב9 במאי. מטרתו של יום זה היא לחגוג את השלום והאחדות ביבשת אירופה. בנוסף, תאריך זה נועד לציין את "הצהרת שומאן" ההיסטורית אשר קידמה משמעותית את הרעיון לשיתוף פעולה פוליטי-כלכלי בין מדינות אירופה. שיתוף פעולה אשר הופך את המלחמה בין מדינות אירופה לדבר כמעט בלתי אפשרי[6].
הצהרת שומאן בתרגום לעברית: (תורגם על ידי שירן בק. נלקח מתוך הגרסה העברית של הספר "למען אירופה")
"אי אפשר להבטיח את השלום העולמי בלי מאמצים יוצרים ההולמים את גודל הסכנות המאיימות עליו.
התרומה שאירופה מאורגנת וחיה יכולה להעניק לציוויליזציה היא הכרחית לקיום יחסי שלום. זה למעלה מ20 שנה נאבקת צרפת למען אירופה מאוחדת, ומטרתה העיקרית הייתה תמיד לשרת את השלום. אירופה לא אוחדה - היינו במלחמה.
אירופה לא תיבנה בבת אחת או לפי תכנית כללית: היא תיבנה דרך הישגים מוחשיים, שייצרו תחילה סולידריות בפועל. איגודן של האומות האירופיות מחייב את ביטול היריבות עתיקת היומין בין צרפת לגרמניה. על הפעולה שתינקט להתמקד בראש ובראשונה בצרפת ובגרמניה.
לשם כך ממשלת צרפת מציעה לפעול לאלתר בתחום מוגבל אך מכריע.
ממשלת צרפת מציעה להעמיד את כלל תוצרת הפחם והפלדה הצרפתית והגרמנית תחת רשות עליונה ומשותפת, במסגרת ארגון שיהיה פתוח להשתתפות מדינות אירופיות אחרות. שיתוף תוצרת הפחם והפלדה יבטיח לאלתר יצירת בסיס משותף לפיתוח כלכלי, צעד ראשון לפדרציה אירופית, וישנה את גורלם של אותם אזורים שהתמסרו זמן רב לייצור כלי מלחמה, שהם היו קורבנותיהם הקבועים ביותר.
הסולידריות שתכונן כך בתחום הייצור משמעה שכל מלחמה בין צרפת לגרמניה לא זאת בלבד שלא תעלה על הדעת, אלא תיעשה בלתי אפשרית מבחינה חומרית. הקמת יחידת ייצור רבת עוצמה, שתהיה פתוחה לכל המדינות שירצו להשתתף בה ובסופו של דבר תספק לכל המדינות המאוגדות בה את מרכיבי היסוד של התוצרת התעשייתית באותם תנאים, תניח יסודות ממשיים לאיחודן הכלכלי.
תוצרת זאת תוצע לעולם כולו ללא הבחנה וללא יוצא מן הכלל כדי לתרום העלאת רמת החיים ולקידום מפעלי שלום. בעזרת משאבים מוגברים תוכל אירופה לפעול להגשמת אחת ממשימותיה העיקריות: פיתוח יבשת אפריקה. כך יוגשם בפשטות ובמהירות מיזוג האינטרסים ההכרחי לייסוד קהילה כלכלית, שתשמש גרעין לקהילה רחבה ועמוקה יותר של מדינות שזמן רב היו יריבות מכוח פילוגים עקובים מדם.
באמצעות שיתוף של תוצרת יסוד וכינון רשות עליונה חדשה, שהחלטותיה יחייבו את צרפת, את גרמניה ואת המדינות שיצטרפו אליה, תניח הצעה זו את היסודות המוחשיים הראשונים לפדרציה אירופית, שהיא הכרחית לשמירת השלום.
כדי לפעול להגשמת היעדים שהוגדרו כך, ממשלת צרפת מוכנה לפתוח במשא ומתן המושתת על היסודות שלהלן.
המשימה המוטלת על הרשות העליונה המשותפת היא להבטיח בהקדם האפשרי את המודרניזציה של הייצור ואת שיפור איכותו; את אספקת הפחם והפלדה בתנאים זהים לשוק הצרפתי ולשוק הגרמני וכן לשוקי המדינות החברות; את פיתוח היצוא המשותף אל מדינות אחרות; את השוויון בשיפור תנאי החיים של העובדים בתעשיות אלו.
כדי להשיג את היעדים הללו מתוך התנאים הנבדלים מאוד שבהם שרוי כיום הייצור במדינות החברות, יש לנקוט באופן זמני כמה צעדים, ובהם יישום תוכנית ייצור והשקעה, כינון מנגנונים לאיזון מחירים ויצירת קרן הכשרה שתסייע לרציונליזציה של הייצור. תנועת הפחם והפלדה בין המדינות החברות תהיה פטורה לאלתר מכל מכס ולא תושפע מעלויות הובלה דיפרנציאליות. בהדרגה ייווצרו התנאים שיבטיחו באופן ספונטני את חלוקת הייצור הרציונלית ביותר ברמת הפריון הגבוהה ביותר.
שלא כקרטל בין-לאומי, הנוטה לחלוקה ולניצול של השווקים הלאומיים באמצעות הסדרים כובלים ושמירה על רווחים גבוהים, הארגון המתוכנן יבטיח את מיזוג השווקים ואת הרחבת הייצור.
העקרונות וההתחייבויות העיקריות שהוגדרו לעיל יפורטו באמנה שתיחתם בין המדינות ותוגש לאשרור הפרלמנטרים. המשא ומתן הנחוץ כדי לקבוע את צעדי היישום יתנהל בסיוע בורר שימונה בהסכמה משותפת; על הבורר יהיה מוטל לדאוג לכך שההסכמים יעלו בקנה אחד עם העקרונות, ובמקרה של מחלוקת ללא מוצא יחליט איזה פתרון לאמץ.
הרשות העליונה המשותפת, הממונה על ניהול התוכנית כולה, תורכב מאנשים עצמאיים שימנו הממשלות על יסוד ייצוג שווה; יושב ראש ייבחר בהסכמה משותפת בין הממשלות; החלטות הרשות יהיו מחייבות בצרפת, בגרמניה ובשאר המדינות החברות. צעדים הולמים יגדירו את דרכי הערעור על החלטות הרשות העליונה.
על נציג של האומות המאוחדות ברשות יהיה מוטל להגיש דוח פומבי לאומות המאוחדות פעמיים בשנה, ובו יסקור את פעילות הארגון החדש, בעיקר בנוגע למילוי מטרותיו בתחום שמירת השלום.
מוסד הרשות העליונה אינו מחליט מראש כלל מה תהיה שיטת הבעלות על המפעלים. בביצוע משימתה תתחשב הרשות העליונה בסמכויות הרשות הבין-לאומית לחבל הרוהר ובהתחייבויות מכל סוג החלות על גרמניה, כל עוד יישארו בתוקף." [1]
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שומאן, רובר, למען אירופה, תרגום: שירן בק, עריכה: הילה זהבי ושרון פרדו, תל-אביב: אוב, 2020
- ↑ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Centre européen Robert Schuman, Biography of Robert Schuman, Centre européen Robert Schuman
- ↑ 3.0 3.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.European Parliamentary research service, Robert Schuman and May 9th, European Parliamentary research service
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.European Union, Robert Schuman: architect of the European integration project, European Union
- ↑ 5.0 5.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.European Union, Schuman declaration May 1950, European Union
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.European Union, Europe Day, European Union
This article "איחוד12" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
